ביקורת ספרותית על ככה אני חיה עכשיו מאת מג רוסוף
ספר טוב

---

נתקלתי בו במדף הספרים במקרה, חיפשתי בכלל ספר אחר.
זיהיתי אותו מיד, הוא היה הרבה זמן ברשימת ה"רוצה לקרוא" שלי וכבר חיפשתי אותו פעם-פעמיים בספריה ולא מצאתי.
טוב, זה לא מפליא. חיפשתי אותו במדפי המבוגרים והוא בכלל שייך למדפי הנוער.
סיימתי לקרוא, וחזרתי לאתר לחפש את הביקורת שגרמה לי להכניס אותו לרשימה.
לא זכרתי בדיוק במה מדובר, אבל זכרתי במעומעם שהיתה ביקורת כזו, שעשתה לי חשק לקרוא את הספר. כלומר, ברור שהיתה, הרי הספר לא קפץ מעצמו אל תוך הרשימה שלי, נכון?
לא.
כלומר כן, אלא שהביקורת הזו לא קיימת.
עברתי על כל הביקורות שקיבל הספר באתר, ואף לא אחת מהמפרגנות שבהן נראתה לי מוכרת, באף אחת מהן לא סימנתי לייק, ואף אחת לא היתה מהסוג שהיה גורם לי להכניס את הספר לרשימה.
תעלומה.
כל היודע דבר על מקום הימצאה של הביקורת המסתורית מוזמן לחלוק איתי את המידע.

***

וחוץ מזה, איך הספר?
לא רע בכלל. היה לו קייס, למי (או מה) שזה לא היה ששכנע אותי לקרוא את הספר.
הספר, אנורקטי כמו הגיבורה שלו, מתרחש במציאות דיסוטופית, בה מלחמה עולמית כלשהי משתקת ומשבשת את החיים המודרנים המוכרים לנו. אין כמעט פירוט בספר לגבי הנסיבות שהובילו למלחמה או המהלכים שלה. חוסר הפירוט לא פוגע באמינות מכיוון שהספר מסופר בקולה של נערה מתבגרת שהעניין שלה במהלכים פוליטיים גלובאליים תואם את הסטריאוטיפ על עניינם של בני נוער בנושאים כאלו.
באופן כללי, הקול של המספרת, כטינאייג'רית אינטליגנטית, צינית, שקועה בעצמה ובצרותיה אמין ומשכנע, וכמוהו תהליך ההתבגרות שההישרדות בעולם מפורק, כאוטי ומסוכן לצד האחריות על בת דודתה הצעירה ממנה, מכתיבים.
הרצון של הגיבורה להרעיב את עצמה קמל נוכח צמיחתם של מצוקת הרעב והצורך ההישרדותי מה שמאיר את האנורקסיה כמחלה של דור השפע והשובע.
האורך של הספר (171 עמודים) הוא לזכותו. יש בו רומן, יש בו תהליך התבגרות, יחסי משפחה בעייתיים, אנורקסיה ומלחמה עולמית, מה שנשמע הרבה יותר מדי לכמות העמודים שלו, אבל הרפרוף העדין שבו הוא נוגע בחלק מהנושאים, היעדר ההשתפכות ופירוט היתר, עובדים לטובתו. כשתיאורי הזוועה הם קצרים, חדים ופתאומיים במקום למלא עשרות עמודים - הם יותר אפקטיביים. כך גם אזכורי הבעיות המשפחתיות וההתייחסות לאנורקסיה - בקצרה, בנגיעות פה ושם, בניסוחים אירוניים לעיתים, מצליחה להצטייר מול עיני הקורא תמונה מלאה, בלי שלרגע תיווצר תחושה של האכלה בכפית או ניסיון לסחוט דמעות.
ספר נוער אינטליגנטי, שמתייחס בכבוד לקהל הקוראים שלו, כולל המבוגרים שביניהם.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על ככה אני חיה עכשיו