“אליזבת' רייבק, היא מסוג האנשים הבודדים בעולם הזה שלא מגדירים דברים, היא מקבלת אותם כפי שהם ולא ממהרת להגיע למסקנות או לסרוק את פני השטח. כן ירבו. הספר מספר את סיפורה של נערה אמריקאית שעונה רק לשם דייזי. בעקשנות לא תמיד מנומסת היא מצליחה להשיג את שיתוף הפעולה ממכריה. לדייזי, כמו לכול אחד מאיתנו יש סיפור שלא נבלע אצל כל אחד. ואולי בגלל זה היא יכולה למנות את חבריה בכף יד אחת. אבל אלו שכן בולעים את”

“אז קודם כל, אם אתם לא אוהבים ספרים לא - סטנדרטיים, אל תתקרבו אליו. זה מה שוודאי לחלוטין לגבי הספר הזה, ובהתחשב בכך שכל כולו ערבוב בין דמיון למציאות, קצת וודאיות לא מזיקה. אז ככה זה היה. תראו, אני פתחתי לי לתומי את הספר, הסתכלתי בדף הזה שבהתחלה איפה שכתוב בין השאר את שם הספר במקור (הרגל מגונה שפיתחתי לעצמי לאחרונה, מסקנה : מתרגמים הם מעצבנים) והעיניים שלי קלטו שכתוב שם "JUST IN CASE". מצמצתי ב”

“חיפשתי ספר שיהיה דומה לספר "היינו שקרנים" שמאוד אהבתי. כשראיתי את הספר הספציפי הזה, התמונה שלו משכה את עיני. קראתי מאחור את התקציר וראיתי שהספר הגיע לרשימת המועמדים הסופית לפרס National Book Award. החלטתי לנסות לקרוא אותו. מההתחלה היה לי קשה להתחבר אליו, בעיקר בגלל הכתיבה. החלטתי לא לוותר, היות שאני לא אוהב להפסיק ספרים באמצע, ולתת לספר הזה צ'אנס, כי יכול להיות שאני מפספס משהו. הגעתי לסוף, והבנ”

“נתקלתי בו במדף הספרים במקרה, חיפשתי בכלל ספר אחר. זיהיתי אותו מיד, הוא היה הרבה זמן ברשימת ה"רוצה לקרוא" שלי וכבר חיפשתי אותו פעם-פעמיים בספריה ולא מצאתי. טוב, זה לא מפליא. חיפשתי אותו במדפי המבוגרים והוא בכלל שייך למדפי הנוער. סיימתי לקרוא, וחזרתי לאתר לחפש את הביקורת שגרמה לי להכניס אותו לרשימה. לא זכרתי בדיוק במה מדובר, אבל זכרתי במעומעם שהיתה ביקורת כזו, שעשתה לי חשק לקרוא את הספר. כלומר,”

“אליזבת' רייבק, היא מסוג האנשים הבודדים בעולם הזה שלא מגדירים דברים, היא מקבלת אותם כפי שהם ולא ממהרת להגיע למסקנות או לסרוק את פני השטח. כן ירבו. הספר מספר את סיפורה של נערה אמריקאית שעונה רק לשם דייזי. בעקשנות לא תמיד מנומסת היא מצליחה להשיג את שיתוף הפעולה ממכריה. לדייזי, כמו לכול אחד מאיתנו יש סיפור שלא נבלע אצל כל אחד. ואולי בגלל זה היא יכולה למנות את חבריה בכף יד אחת. אבל אלו שכן בולעים את”

“אז קודם כל, אם אתם לא אוהבים ספרים לא - סטנדרטיים, אל תתקרבו אליו. זה מה שוודאי לחלוטין לגבי הספר הזה, ובהתחשב בכך שכל כולו ערבוב בין דמיון למציאות, קצת וודאיות לא מזיקה. אז ככה זה היה. תראו, אני פתחתי לי לתומי את הספר, הסתכלתי בדף הזה שבהתחלה איפה שכתוב בין השאר את שם הספר במקור (הרגל מגונה שפיתחתי לעצמי לאחרונה, מסקנה : מתרגמים הם מעצבנים) והעיניים שלי קלטו שכתוב שם "JUST IN CASE". מצמצתי ב”

“חיפשתי ספר שיהיה דומה לספר "היינו שקרנים" שמאוד אהבתי. כשראיתי את הספר הספציפי הזה, התמונה שלו משכה את עיני. קראתי מאחור את התקציר וראיתי שהספר הגיע לרשימת המועמדים הסופית לפרס National Book Award. החלטתי לנסות לקרוא אותו. מההתחלה היה לי קשה להתחבר אליו, בעיקר בגלל הכתיבה. החלטתי לא לוותר, היות שאני לא אוהב להפסיק ספרים באמצע, ולתת לספר הזה צ'אנס, כי יכול להיות שאני מפספס משהו. הגעתי לסוף, והבנ”

“נתקלתי בו במדף הספרים במקרה, חיפשתי בכלל ספר אחר. זיהיתי אותו מיד, הוא היה הרבה זמן ברשימת ה"רוצה לקרוא" שלי וכבר חיפשתי אותו פעם-פעמיים בספריה ולא מצאתי. טוב, זה לא מפליא. חיפשתי אותו במדפי המבוגרים והוא בכלל שייך למדפי הנוער. סיימתי לקרוא, וחזרתי לאתר לחפש את הביקורת שגרמה לי להכניס אותו לרשימה. לא זכרתי בדיוק במה מדובר, אבל זכרתי במעומעם שהיתה ביקורת כזו, שעשתה לי חשק לקרוא את הספר. כלומר,”