ביקורת ספרותית על ככה אני חיה עכשיו מאת מג רוסוף
ספר לא משהו

---

יש לי את הספר בבית.
גם אני לקחתי אותו בעיקר בגלל הכריכה, והתקציר מאחורה נשמע מעניין.
לפי מה שאני זוכרת (קראתי את הספר מזמן) המלחמה המדוברת היא מלחמת העולם השניה, והבחורה שמספרת את הסיפור, דייזי (אליזבט) היא נערה בת 15 מניו יורק שבאה להתארח בקיץ אצל בני הדודים שלה מאנגליה, שהיא אף פעם לא פגשה.
זהירות ספוילרים:
אני זוכרת שלא ממש אהבתי את הספר הזה.
אולי כי קראתי אותו בגיל צעיר מידי, ועוד לא עיכלתי טוב את מה שהלך שם, אבל לא אהבתי את הדמות של דייזי- ניו יורקית ממוצעת וקצת צפונבונית ששונאת את האמא החורגת שלה, למרות שהיתה לה סיבה.. משהו ביחסים שלה עם המשפחה הציק לי.
וגילוי עריות.. דייזי מתאהבת באדמונד, בן הדוד שלה, והוא כמובן מתאהב בה גם. לפי מה שאני זוכרת הם גם שוכבים וחולקים רגעים שבני דודים בד"כ לא חולקים.
החיים של הדמויות הם די "על הקצה" שכזה. כשהדודה טסה לענייניה, הם נשארים לבד, והחיים שלהם מוזרים כיאה לילדי כפר שהכי מבוגר מהם בן 17 והכי קטנה בת 8 בערך. לכל אחד מהם גם יש "יכולות" לא רגילות. לא כמו בספר פנטזיה. אדמונד ודייזי קוראים את המחשבות אחד של השניה. פייפר, האחות הקטנה מסוגלת לתקשר עם חיות או משהו בסגנון.. כל ילד "קסום משהו". בהמשך גם יש תיאורים לא נעימים- למשל בחור שנורה והראש שלו מתפוצץ וניתז לכל עבר. ויש איזושהי אדישות לא ברורה אצל המספרת והקרובים לה לכל זה. הסוף לא טוב ולא רע.
כנראה שבאמת קראתי את זה בגיל צעיר מידי.
בקיצור- העטיפה מתעתעת.
אני זוכרת שסיימתי את הספר בהרגשה רעה ומאוכזבת.

» ביקורות נוספות של פלחיסטית
» ביקורות נוספות על ככה אני חיה עכשיו