ביקורת ספרותית על ככה אני חיה עכשיו מאת מג רוסוף
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 12 ביולי, 2018
ע"י גריפין


אליזבת' רייבק, היא מסוג האנשים הבודדים בעולם הזה שלא מגדירים דברים, היא מקבלת אותם כפי שהם ולא ממהרת להגיע למסקנות או לסרוק את פני השטח. כן ירבו.
הספר מספר את סיפורה של נערה אמריקאית שעונה רק לשם דייזי. בעקשנות לא תמיד מנומסת היא מצליחה להשיג את שיתוף הפעולה ממכריה.
לדייזי, כמו לכול אחד מאיתנו יש סיפור שלא נבלע אצל כל אחד. ואולי בגלל זה היא יכולה למנות את חבריה בכף יד אחת. אבל אלו שכן בולעים את הסיפור שלה מסוגלים להיכנס עמוק אל ליבה אל תוך חדרים חשוכים שאפילו היא לא מעזה לבקר בהם.
אדמונד, אייזיק ופייפר הם שלושה אנשים שהצליחו לחדור את החומות, להפשיר את הפחד שקפא, לנחם את הקולות, להחזיק לה את היד וללוות אותה בתהליך של להכיר את אליזבת' רייבק. ולאהוב אותה, ולקבל אותה, ולהיות גאה בה. יחד הם עוזרים לה להפסיק להתחבא מאחורי הדמות הנוחה והבטוחה שנקראת דייזי.
אדי, שמכיר את נקודות החולשה של כל מכריו ומשתמש בהם כדי להראות לבעליהם כיצד לנתב אותם להיות נקודות חוזקה. הוא בחור נבון ועמוק ואח למופת.
אייזיק, שמקבל את תשומת הלב שהוא דורש מהסביבה. הוא נער סקרן שלא מתבייש להרגיש פחד. שכיחות הדמויות המקסימות והמשעשעות כמוהו.
פייפר, שמכילה בתוכה עולמות שלמים שוודאי מלאים באהבה ותקווה וחדי קרן. היא ילדונת עצמאית ורגשנית שמתעקשת להשאר חזקה בזמנים שרבים היו מתפרקים.

אני כל-כך מעריכה ספרים כאלה, שהתקציר שלהם אמין לתוכן הספר ומדויק להפליא. תארו לעצמכם קיץ קסום באמת, כשאפשר לקום בבוקר לצלילי הציפורים ולצאת למדשאה ולשכב על העשב החם ולא לדאוג משום דבר בעולם. לרקוד סביב מדורה בליל ירח מלא ולצלות מרשמלו עד שנמס. לטבול באגם המקומי ולשחות אחרי הדגים.
דייזי לומדת להכיל את השלווה הזאת ששוררת בעיירה קטנה באנגליה. ניו-יורק הסואנת לא השאירה לה הרבה מקום כדי להריח ריק מתוק של יערת הדבש, כדאי להרגיש את השמש מחממת את העור ואת הרוח מנפצת את השיער.
היא מוצאת מקום מפלט במקום היחידי שלא חיפשה ומגלה שגן-העדן הזה הוא בדיוק איך שהיא רוצה לחיות מעכשיו.

אבל עד שככה היא חיה עכשיו, לא הכל הלך כפי שדימיינה. מלחמת עולם שלישית פורצת בשקט ומפרידה בין בני הדודים בדיוק כשסוף סוף התחילו לאהוב זה את זה אהבת נפש. וזה, היה רק הטריילר לסרט שהם עמדו לעבור.
בשניות אכזריות, בזמן שהחיילים קורעים את הרביעה זה מזו, אדי מבטיח לדייזי שהוא ימצא אותה שוב.
אחרי הפיצול, שבורה ומפורקת, נשלחות דייזי ופייפר הקטנה אל בית מחסה שמארח ילדים שעקרו אותם מביתם בשל הסכנה שעורבת. שם, דייזי צורחת אל תוך עמקי נשמתה ודורשת מאליזבת' רייבק לצאת בחזרה החוצה, כי נמאס לה להקשיב לקולות שהכתיבו לה עד עכשיו כיצד להתנהל ושיבשו לגמרי את מערכת החשיבה שלה, ההשקפה שלה והרגשות שהסתירה.
בינתיים, מקומם של אדי ואייזיק לא ידוע לבנות. השמועות הם ששלחו את הבנים אל מחנות אילוף שאף אחד לא ממש יודע מה מתרחש שם ואלו שיודעים, משיבים לשאלות בשתיקה. כך או כך, דייזי יודעת שאת ההבטחה שאדי הבטיח לה הוא יקיים גם אם זה יעלה לו בחייו. ככה, לרקע המאבק שלה לאמץ את כל הביטחון שקיים בתוכה, לצד הפחד מהלא נודע, היא מבטיחה לאדי בלי שיישמע, שגם היא תמצא אותו שוב.

האם דייזי מצאה את אדי?
האם דייזי קיבלה את אליזבת'?
האם המלחמה הסתיימה?
האם ככה היא חיה עכשיו?
עליכם לפתוח את הספר כדי לגלות.
אני פתחתי כבר מזמן. וכשגיליתי, הרמוניה של תקווה ואומץ ושאיפה ואהבה מילתה אותי.

ככה אני חיה עכשיו הוא סיפור מרגש על דרך מרגשת שעוברת נערה מרגשת. כתיבה נעימה מצידה של מג רוסוף, תיאורים משכנעים ושיחות אינטליגנטיות. והסרט שיצא בעקבותיו? אחד הסרטים היותר מדהימים שראיתי בחיי.
דייזי לימדה אותי שהכול אפשרי, אז תרשו לה ללמד גם אתכם.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גריפין (לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
אכן.
עמיחי (לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
נשמע סיפור יפה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ