•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
רשימת קריאה של yaelhar
לא קשה לי לנטוש ספר. על הסיבה הברורה מאליה - שיעמום - מצטרפות עוד סיבות מגוונות. היו רבים שנטשתי וזכרתי רק את אלה. עוד ספרים יצטרפו לרשימה בהמשך...
"מה אני אגיד לכם – אחרי קריאת החלק הראשון, בו נאבקתי עם השיעמום שהפיל על הנושא ועם הכעס שהוא גרם לי – נטשתי את הספר, אם כי אשמור אותו לזמנים בהם לא תהיה לי עודף מלחמות בעולם האמיתי. אולי אז אוכל להעריך את הספר מבחינה ספרותית והיסטורית. "
"ספר שמתיימר לספר את סיפור התמוטטות ברית המועצות ועליית האוליגרכים, שקרעו מהמדינה נתחים נוטפי-דם והפכו עשירים מעל כל דמיון. הסיפור מרתק, אבל סוליצר לא יודע לספר אותו."
"רעיון נפלא שהסופר מנסה למתוח לסיפור. השקעה גדולה מדי בעולם, עוד לפני שהסיפור מתקדם. חבל. מעט מדי מד"ב מתורגם."
"הכתיבה בסדר אבל קרלי אינו יודע למרכז את סיפורו ולא מצליח להחליט על עיקר וטפל. "
"שיעמם אותי נורא. ניסיון לכתוב עולם קסמים בהיסטוריה חליפית, כאילו הוא ממוקם במאה ה-19."
"שיעמם אותי קשות עד עמוד 131. אם הוא משתפר אחר כך - כנראה הפסדתי."
"התעייפתי ממנו למרות שהוא לא משעמם וקריא. איכשבו חסר בו סיפור והיגיון פנימי."
"ספר שנכתב על ידי מי שאינו מכיר את העולם החיצוני. הכל בהומור (מתאמץ מאד) בעיקר שיעמם אותי."
"קניתי במבצע של סטימצקי ב 9 שקלים לספר. לפי התמונה על הכריכה חשבתי שהוא קלילון אסקפיסטי. אולי הוא כזה, אבל הוא כתוב בז'אנר רומנטיקה אירוטית שמשעמם אותי למוות. אז נטשתי והינחתי בספריית הבניין. אולי מישהו יאהב יותר ממני."
"התעייפתי מהניסיון של הסופרת להמציא את קורותיה מחדש. לברוא לעצמה המו מעריצים. במיוחד התעייפתי מהקטע המיסטי שנכתב ברצינות רבה..."
"עד עמוד 100 הוא כל כך סתמי שהייתי צריכה להזכיר לעצמי מה אני יודעת ומי הן הדמויות המתרוצצות בו. שיעמם אותי למוות."
"הגעתי במאמץ לעמוד 100 מתוך 294 ונטשתי באנחת רווחה. משעמם (כולל סצינת בית השימוש המפורסמת...) כתוב כסצינות קטנות שמתארות את חייהם המשמימים של הדמויות. "
"בעמוד 205. הסופר מנסה לקבוע את המנטליות שלו כאמת שאינה דורשת הוכחה. יש בו המון קביעות חד משמעיות ללא ביסוס כלשהו, בסיפור שהאותנטיות והאמינות ממנו והלאה."
"פעם הוא היה המרענן הרישמי של הקיץ. ספרים שאמנם היו מופרכים אבל פיתו את הקורא בזכות כתיבה רהוטה וגיבור משמח. לא יודעת מה קרה לסופר. אולי התחבר עם סופר נוסף ושניהם ביחד הם פחות מאחד. מופרך יותר מכרגיל, לא רהוט, קופצני וחסר כוח משיכה."
"בעיקר בגלל הכתיבה. דווקא מעניין סיפור על אוסטרליה אבל הכתיבה מסורבלת ומעייפת (ןאפליקציית הקריאה של סטימצקי היא פשוט אסון)"
"אחרי 250 עמודים אפסה סבלנותי. הספר לא מתקדם לשום מקום, כאשר מפעם לפעם הוא מזכיר שוב את אותו ארלינג ינסן, שנעלם אחרי הצגה בה הופיע ובה מת אחד המורים. שום התקדמות בעלילה, אבל המון תיאורים של מתבגרים מקשקשים, מסמסים, שותים, מתמזמזים... התעייפתי."
"ספר שאין מילה רעה להגיד על מסריו: החלמה מסרטן אכן קשה, דימוי הגוף של המחלימה אינו חוזר, המשפחה סובלת, הבן מתבגר וכו'. אבל הכל בנלי, צפוי ומשעמם..."
"נטשתי אותו בעמוד 194 מתוך 270. התעייפתי מהכתיבה, מהיומרה של הסופר להכיר את המנטליות האמריקאית, מעצם בחירתו למקם את העלילה במנהטן ולא בפריז. פרקים קצרים, המון טוויסטים שהולכים ומסלימים והתנהגות מוזרה בהחלט של הדמויות."
"ילדה בת 10 שלא שוכחת כלום (תסמונת אמיתית) וגבר שאיבד את בן זוגו ומתאבל עליו. שטחי ומשעמם, לטעמי."
"להייג יש רעיונות יפים אך המיקוד שלו בעייתי והשיטחיות - וחוסר ההומור - שיכנעו אותי לא להמשיך לקרוא."
"ספר שכתוב כמו בשירה. משפטים רומזניים, מעגליים. הנושא לא חביב עלי ונטשתי אותו. זכה בפרסים נחשבים. "
"סיפורים על רקע שואת היבודים באירופה לא עושים לי את זה. במיוחד כשהסיפור מומצא והקשר בין הסופרת לבינו מקרי בהחלט."
"ספר שעוסק במנהגי הודו כלפי נשים. הזרות שבמנהגים לא איפשרה לי הזדהות, הכתיבה הפשטנית לא שיפרה את הסיפור."
"נטשתי אחרי שליש ספר בערך. שיעמם אותי קשות. אחרי "סיפור כתוב במניפה" שאהבתי הספר הזה כל כך זר ומוזר שאני תוהה איך הגיעו אותם סינים אפאתיים, חסרי מעוף ושבויים בשמרנותם להיות האומה שהם היום המאיימת על העולם המערבי בתוקפנותה?"
"נטשתי אחרי 3/4 ספר. הכתיבה הטובה של אירווינג פיתתה אותי לחשוב שאולי משהו מעניין מסתתר בעמודים הבאים. הספר בן 480 עמודים ועד עמוד 400 בערך - אז נטשתי - לא קיים את מה שהבטיח."
"ספר מגושם המנסה לאחוז בכל ובסופו של דבר לא מצליח לעסוק בדבר. מאכזב."
"יש בסיפור המון קטעים אקזוטיים (פיתומים, שחקנים, בגידות, סבתות מגניבות ועדיין הוא די מונוטוני ומשעמם."
"כל כך משעמם שלא הצלחתי לצלוח למרות שני נסיונות. ילד שנולד ב 29 לפברואר ובזכות זה הוא מזדקן לאט יותר... רעיון מעניין, תוצאה גרועה."
"כתיבה מסורבלת ועמוסת רמזים, ניסיון לא מוצלח לכתוב על שכול, ניסיון עוד פחות מוצלח להיכנס לראשו של צייר, התאמצתי ולבסוף נטשתי."
"זה הדבר היחיד שאפשר לעשות עם ספר שמהדהד סיפורים מוכרים וכתוב בצורה בנלית."
"ניסיתי פעם ראשונה. הגעתי לעמוד 72. קראתי ספר ועוד אחד. ניסיתי פעם שנייה הגעתי לעמוד 138 ונטשתי סופית. ספר מתיימר שעושה רושם שנכתב בעיקר בעזרת סימני קריאה, גרפיקה וקשקושים. "
"סיפור על משפחה אמריקאית ממעמד בינוני שבתם המתבגרת מקבלת התקף ראשון של מאניה-דיפרסיה. מתבגרים באמת מועדים לחלות, משפחותיהם באמת מתמודדות עם קשיים, הנושא בהחלט חשוב. אבל הספר כל כך שיעמם אותי שהצלחתי להגיע לעמוד 200 (מתוך 472!) ונטשתי. לא ברור מה רצתה הסופרת לומר, מעבר לתיאורים פרטניים של בני המשפחה השונים וחייהם. "
"סופר שאינו סופר (עם כל הכבוד למה שהוא כן) מספר סיפור שיכול היה להיות מעניין בידיו של סופר. חבל."
"חצי ספר הספיק לי. זה עוד לפני סיפור האהבה שמבהיר איך אהבה אמיתית היא מעל החיים המותגיים..."
"משיעמום. למרות שכביכול הוא מספק עניין - משפחה עם ילד עם בעיה רפואית קשה, חיי נישואים שהופכים למין שותפות עלובה, יחסי הורים-ילדים, הזנחת ילדים אחרים, דילמה מוסרית... שיעמם אותי למוות."
"דרשה ארוכה ומפותלת, נטולת פיסקאות ופרקים. דרך לא ישירה לספר סיפור(?) דורש סבלנות שאין לי."
"אשה אחת כותבת מכתבים לבעלה הבוגדני, לא שולחת אותם לא נותנת לו אותם, אלא טומנת כל אחד מהם בתוך אחד מאלפי הספרים שבבית, ונעלמת. הניסיון לתהות על הסיפור המופרך כאן הוא העיקר. הרבה איזכורים של ספרים שלא אומרים דבר על הסיפור. "
"ילד על הרצף האוטיסטי, לא מזהה אנשים רואה אותם כצבע. רעיון נחמד, ספר מתיש. נטשתי אחרי חצי ספר."
"בעמוד 58. שום קשר בין פיסקה לפיסקה או בינן לבין סיפור. "התפרצויות של כתיבה" ללא פואנטה. דורש רמה גבוהה של יכולת-קריאה, שאולי לא אצליח להגיע אליה."
"זה הספר השני של הסופר שאני נוטשת - הראשון היה "קולו של המלאך" כנראה שהוא ואני לא נועדנו להיות יחד."
"נושא מעניין, וונציה במאה ה-18, חוקר שנשלף ממאסר כדי לפתור פשע מחריד... אבל הכתיבה כל כך גרועה שהעניין מת בהתחלה. "
"סיפור פנטזיה כביכול עתידני אבל למעשה מתאר הווה ועבר שלנו. מורכב מסיפורים קצרים שלא התחברו לי לכלל סיפור שלם."
"נטשתי בערך באמצע. שוב סיפור התבגרות כואב, משפחה לא מתפקדת, חברות והערצה, אובדנות... נושאים בנליים שצריך להיות משהו מיוחד כדי שלא אשתעמם. לצערי אין פה משהו כזה."
"הגעתי עד עמוד 32. קראתי ספר אחר ועוד אחד. חזרתי והגעתי עד עמוד 80 ונטשתי סופית. אחרי ספר מופלא כמו "אם יש גן עדן" היו לי ציפיות גבוהות. יש בו כל הרעות החולות שאני מייחסת לספרות עברית: כתיבה עמוסת-מטפורות, דמויות שאינן יכולות להתקיים, צרות שלא מהעולם הזה המוטלות על כתפי הגיבור, אהבה בלתי אפשרית. עצוב כשזה קורה למי שכתב בעבר ספר נפלא. "
"בחצי. הספר מספר סיפור לא מעניין על קרן שהקים האב כדי שלילדיו יהיה "קצת כסף" כשיהיו בגיל העמידה. לא בכוונה הקרן משגשגת והסכום בה גדל. ארבעה אחים ואמא (בערך) מסתובבים סביב הסיפור. איטי ובנלי."
"איבדתי סבלנות בעמוד 199. גם רומן רומנטי צריך להיות קשור איכשהו למציאות."
"בערך בחצי. כתוב בסדר אבל מנסה לגרום לקורא לרחם על הגיבורה המסכנה - תוצר של משפחות אומנה, בעצמה אם חד-הורית, נמצאת בבית סוהר על משהו נורא - לא היתה לי סבלנות לקרוא עד הסוף. סליחה."
"לא הצלחתי לעבור את עמוד 15. לא אהבתי את הניסיון לספר סיפור "אקזוטי". ספרון קטנטן. מעיון בביקורות ראיתי רבים מתפעלים. אולי הם מבינים משהו שאני לא."
"נראה שאני נוטשת בעיקר ספרי מתח מאכזבים. משעמם בגלל כתיבה גרועה ועלילה לא משהו."
"קראתי יותר מ-80% מהספר ואפילו לא הסתקרנתי לדעת את הסוף. השתעממתי בעיקר בגלל מופרכות הסיפור."
"נטשתי בערך באמצע הספר. על הכריכה כתוב שאלה היוצרים של "הגשר". מן הסתם הם תכננו פה עוד סידרת מתח-אווירה, שדמות הפסיכולוג המכור למין מקבילה לדמות הבלשית ה (מה זה היה? ליקוי מעורר סקרנות) בסידרה. סיפור משעמם ונמתח. "
"בערך באמצע. נמתח כמו מסטיק, לא מותח לדעתי. הדבר היחיד הטוב בו הוא שמצאתי אותו על ספסל ואליו הוא ישוב..."
"נטישה למעשה. המשכתי לקרוא באופן מכני כדי להבין את הגדרתו כ"ספר פולחן". מלים משפטים ופיסקאות שאינם מתחברים לשום דבר."
"נטשתי אחרי פחות ממאה עמודים. ילד איטלקי בפאלרמו העניה, ההולך בעקבות אביו שהיה מתאגרף. משעמם. הספר הוא ספר ספרייה, לא נפתח עדיין. הייתי צריכה להבין לבד."
ניתן לסמן ולהעתיק את הרשימה
אני לא רוצה לשכוח שום ספר. גם אם נטשתי אותו, משהו ממנו נשאר אצלי.
אני לא רוצה לשכוח שום ספר. גם אם נטשתי אותו, משהו ממנו נשאר אצלי.
ספרים שאני נוטש הם בחזקת ספרים שקראתי בטעות ואני רוצה לשכוח אותם. יעל, אני מתאר לעצמי שזה נכון גם לגביך. אני רק לא יודע למה טרחת ליצור רשימה מהספרים האלה.