"מעולם לא האמנתי במונח 'צופה תמים'. עצם הצפייה מן הצד משנה את ההתרחשויות. העובדה שלא נגעת בשום דבר לא פוטרת אותך מאחריות. אתם עלולים להתפתות ולסלוח לי כי הייתי רק בת חמש עשרה. יצוין בפרוטוקול שהייתי חכמה יותר מכפי שנראיתי. ובכל מקרה – נגעתי".


איש לא הכין את קאט לשממה המושלגת של צפון מישיגן. אילו הייתה מבוגרת קצת יותר יכלה להחליט היכן לגור, אבל זה יום הולדתה החמישה עשר, והיא נאלצת לארוז ולעבור עם אימה הגרושה לבית טרומי מבודד בלב יער, בקצה האחר של המדינה. אילו הייתה מבוגרת יותר אולי יכלה לחיות כמו מרלנה, הנערה השכנה; ללא מעצורים, ללא משפחה שתשגיח עליה וללא גבולות. יופייה של מרלנה מבהיל כמעט, קולה צלול ומהפנט, היא כבר בת שבע עשרה, ונדמה שהעולם כולו פרוס לפניה.


קאט ומרלנה מנסות להציל זו את זו מן הבדידות התהומית, מן הדלות והאלימות הצרות עליהן מכל עבר ונדמה שהן גזֵרת גורל. ולשנה תמימה הן מצליחות; יחד הן נערה אחת מושלמת שאי אפשר להתעסק איתה.


ספרה הראשון של ג'ולי בנטין הוא מחווה נרגשת לחברת נעוריה, תיעוד עצוב של רוח הנעורים, של הרצון לחופש ושל הרגשת האובדן הכרוכה בתהליך ההתבגרות.