“מה הייתם עושים, לו ניתנה לכם הזדמנות לחזור בזמן? האם הייתם משנים את מהלך חייכם?
זו ההזדמנות שקיבל אליוט קופר, רופא בן 60. אליוט חולה סופני בסרטן הריאות, אב לאנג'י שנולדה מלילה בודד אותו בילה עם רופאה בכנס.
אליוט מציל את חייו של ילד בקמבודיה, ובתמורה מקבל עשר גלולות. עשר גלולות אשר יחזירו אותו בחזרה לזמן בו היה מאושר.
בחזרה לשנת 1976, אז אלנה קרוז, אהובתו, הייתה עודנה בחיים. משאלתו של אליוט היא לראותה פעם אחת אחרונה לפני שהוא נופח את נשמתו.
משאלתו מתגשמת, והוא חוזר אל שנת 1976, בה הוא פוגש את עצמו- בן 30, בריא (אך מעשן), נשוי לעבודה וחסר דאגות.
אליוט משתדל שלא לשנות את העבר. משתדל, ונכשל, שכן בן דמותו הצעיר הוא עקשן לא קטן.
אליוט נקרע בין הרצון להציל את אהובתו, עליה לא התגבר מעולם, לידיעה כי הצלה זו תעלה בחייה של בתו, שכן אם יישאר עם אלנה, הרי שאנג'י לא תיוולד.
הספר נע בין ה"הווה" (שנת 2006) לעבר, 1976. אנו מתוודעים לדמויות ולאט לאט נקרעים יחד עמן. ההחלטה של אליוט בהחלט לא פשוטה, וכך גם האירועים שחזרתו בזמן מציתים.

בזמן הקריאה חשבתי לא פעם מה הייתי עושה במקומו של אליוט. חשבתי על עברי שלי, ועל אהבת חיי הראשונה. מה היה קורה לו הייתי חוזרת בזמן ונשארת איתו? האם הייתי מוכנה לוותר על בתי, שנולדה מנישואים לאדם קר במערכת יחסים קרה?
רק אז הבנתי את התלבטותו של אליוט. לעולם לא הייתי מוותרת על בתי, גם עבור האפשרות למערכת יחסים נפלאה.

בסופו של דבר, הספר גרם לי לחשוב על העניין הרבה לאחר שסיימתי לקרוא אותו. מה הייתי עושה לו ניתנה לי האפשרות לחזור אחורה בזמן?
האם הייתי מעזה לשנות את חיי? האם הייתי מנצלת את הכוח הזה ליצירת הון, או לתיקון שגיאות העבר? האם הייתי מסתכנת בכך שמעשה אחד קטן עלול להוביל לכך שלא אפגוש את בעלי ואלד את בתי? האם הייתי מוכנה לאבד את חיי כפי שהם כעת, תמורת האפשרות לחיים טובים יותר, אך בלעדי המשפחה החדשה שלי?
זו דילמה שאני שמחה שלא עומדת בפניי.

הספר כתוב היטב, העלילה מרתקת וההשפעות של החזרה בזמן, גם אם לעתים חסרות היגיון, יוצרות ספר שלא ניתן להניחו עד העמוד האחרון.
הספר מעלה גם פרדוקסים מעניינים. אחד מהם הוא פרדוקס הסב. פרדוקס זה דן באפשרות של אדם החוזר הזמן, ורוצח את סבו בטרם זה פגש את סבתו. הדבר מונע את לידתו. כיצד, אם כן, הדבר אפשרי?
את התשובה לכך ניתן למצוא גם כן בספר, כאשר דנים ביקומים מקבילים- החזרה בזמן משפיעה עליך ביקום מקביל. תורת היקומים המקבילים, גורסת כי ישנם אינסוף עולמות מקבילים, בהם כל החלטה שלנו יוצרת עולם מקביל.
אמנם הספר לא מתעמק בנושא, אך גם ההתייחסות הקצרה לנושא מעניינת ומוסיפה רבות.”

“את הספר הנוכחי חיפשתי בעקבות התרשמותי מהספר "קולו של המלאך והמלצה של חברה.

לאחר שנברתי במספר חנויות מצאתי את הספר "בסיפור חוזר". למי שלא יודע "סיפור חוזר" הינו שירות חברתי המעודד שימוש בספרים יד שניה, שמופעל כולו על ידי אנשים המתמודדים עם קשיים תעסוקתיים.

אם תשאלו אותי אם היה שווה לשוטט אחר הספר הנוכחי? אזי התשובה היא בהחלט כן.

נהניתי מהמוטיב המרכזי בספר. למרות שאני לא נמנית עם קהל הקוראים שחוטאים בקריאת ספרי מד"ב, ו/או ספרים דמיוניים, את הספר הנוכחי אהבתי. יופי של ספר!

הפרולוג מתחיל בשנת 2006 בצפון מזרח קמבודיה וחוזר 30 שנה לאחור לשנת 1976 במיאמי, כך שכל הסיפור נע בשני מישורי זמן בהפרש של 30 שנה.

אליוט קופר מסן פרנסיסקו הינו רופא כירורג מצליח שגוסס מסרטן ריאות. אהבת חיו הינה והייתה אילנה. במסגרת עבודתו אליוט קופר משתתף במשלחת רפואית הומניטארית בקמבודיה. כדי להביע תודה, החליט מנהיג השבט להעניק לאליוט עשר גלולות להגשמת אחת ממשאלות לבו... ומה המשאלה?

"לראות את אהבת חיו, את אילנה שנפטרה לפני שלושים שנה".

אילנה ווטרינרית שטיפלה בדולפינים באורלנדו בפארק הימי הגדול בעולם. היא התחברה לקבוצה של "לוחמי הקשת בענן", בזכות המאבק שלהם בניסויים גרעיניים. מטרת הצטרפותה לקבוצה הייתה לקחת חלק בפעולותיהם נגד ציד לווייתנים וכלבי ים.

לאליוט קופר היו שתי נשים משמעותיות בחיו: אילנה – אהבת חיו שנפטרה לפני 30 שנה ואנג'י-בתו.

גם למאט - החבר של אליוט קופר שנפגשו לפני כ-40 שנה יש תפקיד בסיפור הזה. ללא התערבותו של הגורל הסיכוי שיפגשו היה אפסי. אליוט ומאט היו מאוד שונים אחד מהשני. מאט היה צרפתי, מוחצן, חובב נשים יפות ואהב את החיים היפים, לעומתו אליוט היה אמריקאי, מופנם, מתבודד. המפגש ביניהם הוליד את הרעיון למיזם עסקי, והם רכשו יחדיו שטח לגידול כרמים בקליפורניה כשהיין שווק לאמריקה, אירופה ואסיה.

לאורך הספר ובדיאלוגים שוני מצאתי את עצמי לא פעם מחייכת... גיום מוסו יודע לתבל את ספריו בהומור מעת לעת. משתפת אתכם בציטוט מעמוד 74: "נחוש בדעתו לשוב לביתו בכל המהירות. כשכמעט הגיע לדלת הכניסה, הוא החליק על המדרגה האחרונה והשתטח אפיים ארצה, ופקעותיו הקוצניות של הקקטוס ננעצו במקום הרגיש ביותר בגופו".... לא הייתי אומרת שזה מחזה נעים ואפילו כואב ועם כל הכאב זה עדיין מצחיק 

אליוט התנגד להוליד ילדים, אך הגורל חשב אחרת... סטוצ' של לילה תרם לו את לידתה של ביתו- אנג'י. איך, מי, מה, מו, תקראו...

גם בספר הנוכחי גיום מוסו נוהג לשלב משפטים של כל מיני פילוסופים, מפורסמים והוגי דעות למיניהם. חלק מהגיגים אלה אקראיים ואין להם קשר לפרק שנקרא אחריו... יחד עם זאת הם מעוררים מחשבה כלשעצמם...

דוגמאות: עמוד 25: "העתיד מעניין אותי: בו הייתי רוצה לבלות את שנותי הבאות." וודי אלן
עמוד 96: "אני מעכבת את המוות על ידי כך שאני חיה, סובלת, שוגה, מסכנת, נותנת ומאבדת." אנאיס נין
עמוד 144: "רק אתמול הייתי בן עשרים, ליטפתי את פני הזמן..." שארל אזנבור

הסופר משלב שירים מסוימים שמכניסים את הקורא לאווירת הספר והסיטואציה כמו: YOU SHOULD BE DANCING , או השיר של BRUCE SPRINGSTEEN - BORN TO RUN , ללמדך שנולדנו לרקוד את החיים, לרוץ קדימה ולא להביט לאחור.

בחלקיק קטן של זמן גורלי מוצא אליוט קופר: אהבה, חבר ויעוד בחיים... איך זה קרה? תצטרכו לקרוא בעצמכם...

יש בספר לא מעט חוכמת חיים שמשולבת תוך כדי הסיפור לדוגמא: ציטוט עמוד 136: "האהבה אינה מתעופפת ככה סתם." "בכל זאת כדאי להיזהר, היא לא מובנת מאליה."

ציטוט נוסף מעמוד 188: "אלא שהאדם אינו בוחר את גורלו. החיים מחליטים במקומו. האין זה תמיד כך?"

לדעתי, אין אדם שחצה את יובל החורפים שלו, ושלא חשב מעת לעת מה הוא היה משנה בחיו, או מה היינו עושים שונה ומוכנים לאבד כדי לזכות בחיים אחרים?

את/ה היית מוכנ/ה לחזור בזמן 30 שנה אחורנית?

אני כן! ואוו כמה חבל שרק בספרים וסרטים אפשר לחזור אחורנית בזמן...

אני מרשה לעצמי להודות שבספר "קולו של המלאך" פגשתי את "גיום מוסו הסופר הבוגר", בספר הנוכחי פגשתי את "גיום מוסו הסופר המתחיל". אין ספק שאני סקרנית לדעת באיזה רעיון גיום מוסו ישתמש בספר הבא. מה שבטוח הוא סופר מרתק, וקוראיו יתבגרו עימו דרך ספריו.

אני הכנסתי את הספר הנוכחי לז'אנר הספרים הקלילים, שקוסמים מעת לעת והופכים כל ענן אפרפר וגושני לנוצתי וקליל.

מומלץ בחום לכל מי שיש כמה שעות פנויות. תיהנו!

לי יניני”

“אין תקציר באתר, אז אוסיף לפני הביקורת:
"אילו יכולנו לחזור לאחור, מה היינו משנים בחיינו? אילו ניתן היה להתחיל מהתחלה, אילו טעויות היינו מנסים לתקן? אליוט קופר מעולם לא התגבר על מותה של אילנה, אהובתו, כשהיו בני שלושים. עתה, כמה עשורים אחר כך , כרופא מצליח וכאב לבת בוגרת, מושלך אליוט שלושים שנה אחורה אל העבר. הוא זוכה בהזדמנות נדירה לפגוש את עצמו כאיש צעיר, ולהיות נוכח שוב ברגע המכריע שבו תנועה אחת שלו יכולה להציל את אילנה ולשנות את חייו- אך גם למחות את בתו מן העתיד. מהו הקשר בין זמן לגורל, ומה אנו מוכנים לעשות כדי להציל את אהובינו? "
עכשיו לביקורת שלי-
הספר מציב בפני הגיבור אפשרויות שכולנו היינו שמחים לו ניתנו לנו. הדרך בה מנסה אליוט לשנות את חייו מאוד מזכירה סצנות מתוך הסרטים 'בחזרה לעתיד' ו'אפקט הפרפר', ולמען האמת גם מזכירה לי שני סיפורים קצרים שאני כתבתי. לעתים גם הספר הזכיר לי את סגנון הכתיבה שלי (או שאולי זה התרגום). זה יכול לומר שני דברים- מחמאה לעצמי שבצבא כתבתי כמו מחבר רבי מכר, ומיד המחשבה הנגדית, שאולי אם הוא כותב כמו בן 20 חסר נסיון כתיבה אין מה לצפות לרמה גבוהה מדי מהספר.
בכל אופן, נהניתי מאוד ממנו. הוא מותח, לא צפוי מדי ולא מתחנף מדי. הוא העביר לי את יום כיפור בכיף.”

“הספר השני שקראתי מאת גיום מוסו, כאשר הספר הראשון הינו "קולו של המלאך", נוכחתי לדעת שהספר הזה הפתיע אותי יותר,
למרות הכל הסופר הצליח להפתיע אותי, בעיקר בסוף,
הסיפור מרתק וסוחף, ועד כמה שהסיפור נשמע דמיוני ולא מציאותי, על דמות שחוזרת בזמן, אבל מתוודעים תוך כדי
לרגשות של הפרוטגוניסט, ונסחפים פשוט במחשבות שלו,
ספר קליל למרות שישנם רגעים עצובים, ונחמד, ממליצה כספר טיסה גם :)”