הוצאה לאור›תשע נשמות

בשנת 1993 יצא לאקרנים סרטו של אדריאן לין "הצעה מגונה" (Indecent Proposal). סרטו של לין מספר על בני הזוג מרפי הנקלעים לקשיים כלכליים, דבר אותו מנצל מיליונר (רוברט רדפורד) המציע להם עסקה: מיליון דולר תמורת בילוי של לילה עם האישה (דמי מור). בני הזוג נענים להצעה וכשהבעל מתחרט, מסתבר כי הוא כבר אחר את המועד. בהמשך עוקב הסרט אחר יחסיהם של בני הזוג ומה עשה ליחסיהם אותו לילה בו בילתה האישה בחיקו של המיליו

הייתי זקוק נואשות לספר משובח, לסיפור טוב, קולח, לסופר שאפשר לבטוח בו שלא יכזיב, ליצירה איכותית אבל לא מתישה, כמו וויסקי משובח שמריקים בלגימה אחת או שתיים ויודעים שהוא יעשה את העבודה היטב. נובלה של צוויג שנמצאה באמתחתי הייתה הבחירה המתבקשת. ואכן, מדובר בסיפור קצר שנקרא בגיחה אחת, מושך ומתגלגל מהמילה הראשונה, כמו קטר שמושך אחריו קרונות במסלול מרהיב, קלאסי ופראי גם יחד, תמציתי ומתגמל.

רובו המוחלט

אגוטה קריסטוף ידועה לי מטרילוגיית המחברת הגדולה הפנומנלית. מי שלא קרא, לא יודע מה הוא מפסיד. רק שהפעם מדובר בזיכרונותיה של קריסטוף עצמה, בספרון המכיל בצמצום המתאים מהניפוח המלאכותי של תשע נשמות אולי חמישים עמודים.
מי שקרא את המחברת הגדולה, ומי שלא אנחנו ברוגז, יודע שמדובר בספרון עלום מקום, עלום זמן ועלום כל פרטים מזהים אחרים, אבל ברור שברקע מלחמה. כנראה שקורות חייה של קריסטוף חלחלו בכוונה ואולי ש

ספר מענג, מיד כשהתגברתי על שני העמודים המוזרים הראשונים וצללתי לסיפור מצאתי את עצמי קוראת עם חיוך ,היה כיף כמעט עד הסוף.
זהו ספר מז'אנר הבלש האפל אבל הטוויסט שלנו הוא שהגיבור הוא העבריין. ודווקא בניגוד למה שמצהירה הכריכה הבחור אינו חסר מוסר בכלל. להפך , יש לו קוד מוסרי משל עצמו והוא דבק בו באדיקות.
הסיפור מתחיל בשוד בנק שסופו מסתבך, הנהג מת ,גיבורנו - נקרא לו רוי - המוח המתכנן נפצע ולכן הם מפצלי

מעניין מאוד, בידע דל על כל תרבות האינקה ועל הסופר קראתי את הספרון הזה מהר, והתחדשו לי כמה דברים.

ראשית כל, כן הכרתי את האינקה וחבריו מסתם סיפורי אבא שהרווחתי ביושר, אבל מעולם לא נתקלתי במשהו שהביא אותי לגגל קצת יותר, וביחד עם האינקה הצטרף לגיגול גם יעקב וסרמן. לא הכרתי אותו, והוא עונה בדיוק על התבנית שאני מחפש ואוהב, וכבר פצחתי בחיפוש אחר הפנינים שלו.
הספר לא כזה מדהים (תשע נשמות מה נשמע?) ו

ספרון קטן זה של תשע נשמות מביא את דעותיה של גינצבורג בנושאים שונים. הספר מתחלק לשני חלקים ומכל בסה"כ 156 עמודים בגופן גדול ופורמט קטן. החלק הראשון להגני וסתמי. החלק השני עדיף.
גם בחלק השני מספר "דעות", מהם שתיים ראויות מאוד. האחת נקראת המקצוע שלי, בו מספרת גינצבורג בהרחבה כיצד היא אוספת רעיונות, מראות, שיחות וסתם קטעים אנושיים, שירכיבו סיפור שלם משלה. היא מספרת שמקצועה בא לה בטבעיות ובקלות, שהוא

ז'אן דזאר היה נקרא היום צעיר - הוא בן 28 - אבל ב 1914 השנה בה הוא מספר את סיפורו - הוא נחשב לעומד על סף גיל העמידה המכובד. הוא חי בדירת חדר בפאריז, מחלק את ימיו בין ימות החול - בהם הוא פקיד ממשלתי העוסק במסמכים בנהלים קבועים מראש, ללא חידוש והתרגשות, ללא יצירה משלו. את ארוחותיו הוא סועד במסעדה זולה קבועה, ומזמין תמיד את אותה מנה (אחרי עיון מדוקדק בתפריט...) - לבין ימי א' שלו שהם ימי הפנאי בימי א'

"כל מה שנחוץ לך זו אהבה", כך שרו פעם הביטלס ואילו המשורר האנגלי הידוע אלפרד טניסון אמר כי "עדיף לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל". בימים קשים אלו כאשר כל מה שקורה סביבנו הוא אנטי תזה לאהבה, אין כמו לקרוא קצת על הנושא הזה שכנראה תמיד יהיה באופנה.

אך האם באמת הרגשות אותם מתארים לנו צווייג ושוורצנבך הם אהבה או שמדובר רק במשיכה ורצון לקשר? לדעתי מדובר יותר באפשרות השנייה אך זה לא באמת משנה, כי בשני ה

שני סיפורים קצרצרים על צעירים בני 29 שנקלעו לסיטואציות מטורפות.
אָניבַּל הוא צלם עיתונות רב מוניטין שמוצאו מקולומביה המתרוצץ בעולם ומכסה אירועים, חלקם רבי משמעות. נמלי תעופה הם לחם חוקו וחלק מחייו. חלקם אהובים עליו יותר כמו גאטוויק בלונדון ואחרים הרבה פחות. כל נמל תעופה והמייחד אותו. הוא מתוודע לדיילת סינגפורית מושכת והקשר הנוצר ביניהם מוביל אותו לסחרור הרסני, הופך לכלי משחק בידיה וחברותיה לעבו