“"כל מה שנחוץ לך זו אהבה", כך שרו פעם הביטלס ואילו המשורר האנגלי הידוע אלפרד טניסון אמר כי "עדיף לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל". בימים קשים אלו כאשר כל מה שקורה סביבנו הוא אנטי תזה לאהבה, אין כמו לקרוא קצת על הנושא הזה שכנראה תמיד יהיה באופנה. אך האם באמת הרגשות אותם מתארים לנו צווייג ושוורצנבך הם אהבה או שמדובר רק במשיכה ורצון לקשר? לדעתי מדובר יותר באפשרות השנייה אך זה לא באמת משנה, כי בשני המקרים רצונות אלו לא מצליחים להתממש. כנראה שזו אחת הסיבות שבגינן תשע נשמות איגדו את שתי הנובלות האלו ביחד. הסיבה השנייה היא כי שתיהן נכתבו על ידי צווייג ואנמארי שוורצנבך כאשר היו ממש בתחילת הקריירה הספרותית שלהם, והאמת היא שאצל צוויג הדבר בהחלט ניכר. בלטה לי כאן הכתיבה הבוסרית משהו ומכיוון שאת כתביו המאוחרים יותר אני מכיר, הרי שיש לי למה להשוות. מבחינת שוורצנבך, היתה זו הנובלה הראשונה פרי עטה שקראתי והתרשמתי שבהחלט יש כאן מישהי ששווה להכיר את כתביה קצת יותר לעומק. צוויג כותב על אהבת גבר לאשה, אהבת מלצר לרוזנת, ומה הסיכוי שאהבה כזו תתממש כאשר אלו הם הבדלי המעמדות? אנמארי שוורצנבך כותבת על אהבה של אשה לאשה ואם היא הצליחה להוציא טקסט כזה כשהיא בת 21 בלבד, אין ספק שמדובר בכישרון גדול ושווה לחפש עוד מכתביה שתורגמו לעברית. הכתיבה יפה, פוטנציאל יש, אך זה לא משהו שמתרומם גבוה מדי. לסיכום: לא מדובר בפאר היצירה של צוויג ולבטח לתשע נשמות יש דברים טובים יותר בקטלוג, אך גם אין סיבה לקטול. 3 כוכבים בהחלט הולמים את הספרון הזה בו גם הפרק האחרון (אחרית דבר) שווה קריאה ומרתק.”

“שתי נובלות שנגמעו בשעה מבית היוצר של "תשע נשמות" (ותודה לפרפר צהוב על הספרון המקסים) שנכתבו במאה הקודמת, בתקופה שהאנשים ובמיוחד נשים יצרו המון דרמות בחייהם. זה כמו שהעצימו את החוויות עד כדי אורגזמה ספרותית כי רק כך אפשר לתאר את חווית האהבה שעברו והעלו על הכתב בשבילנו ותודה להם על כך. ואם נוסיף לכל המדורה שהזכרתי גם את העובדה שהכל נכתב על דפים בלי שום אמצעים אלקטרונים אז בכלל נקבל חגיגה שהדמיון בה פורח עד בלי די. את אנמארי שוורצנבך אמנם לא הכרתי אך הנערה בת 21 משוויץ ששוררה את עצמה לדעת בהחלט ידעה לספר סיפור. ושטפן שגם עליו אפשר לומר שהוא מייצר דרמות לא קטן מפליא פה בסיפור אהבה מהסרטים. סיפור ראשון "הכוכב מעל היער "מספר על אהבה מופלאה חולמנית של מלצר ברוזנת. הוא מעולם לא חשב שזו אהבה מושגת אלא אהבה כזו ששמורה לחלומות . פרנסואה המלצר התאהב ברוזנת שאותה שירת, ובזמן שמזג לה את המנות הוא התבשם משערה, בהה ברפרוף עין בצווארה הארוך, חמד את חמוקיה וקימוריה ולבו ניצת בו. וכמו בהתאהבות שלא מוכנים לה ובאה בהפתעה כך הלב שלו עונה, נפצע ושתת. כי לרוויה לא בא על סיפוקו. וגם להשביע את רעבונו אליה לא יכל. הוא התמסר להווייתה כמו שיכור. הוא התאווה בנאמנות של כלב אליה. גם אדם פשוט כמוהו יכול ללבלב ולהעיר את האהבה כמו פרח בגן בגופו שניעור לפתע. אולי הוא כושף שאל את עצמו. הסיפור כמו שהתחיל כך נגמר במהירות כשנודע לו שהיא עוזבת. אז לקח החלטה ועשה מעשה. לא מעשה נאצל או יפה, לא מעשה שיביא לו סיפוק. אך מעשה שתאם את הלך מחשבתו של עלם צעיר שמאוהב. ואת ההמשך אשאיר לכם. סיפור שני "לראות אישה" מתאר את אותו הכאב שהתאהבות אלמותית מגיעה לבקר. כשאין תאבון, וחשים גלי חום, ומרחפים במחשבות והדקות נגמעות עוד לפני שהחלו. והתנודות במצבי רוח . הציפייה לאהבה כזו היא סבל או עינוי כשמרגישים שהלב רוצה לפרוץ מהבגדים וזה רק אחרי מבט של שתי שניות באישה זרה. שתיהם הסתכלו אחת על השנייה ולא היה צריך יותר מזה . כזו היא האהבה ותשוקה מטורפת בין שתי הנשים בעלילה. יש פה גם את העניין הלסבי שבמאה הקודמת לא ממש התקבל בברכה והיה צורך להסתיר את העובדה שנשים גם יכולות לאהוב אחת את השנייה במובן התנכי. התיאור בעלילה הוא של החברה הגבוה בשוויץ, רוב העלילה היא החיזור בין שתיהם. זה לא חמישים גוונים כשארוטיקה נוטפת. פה הכל קלאסה בטוב טעם ועדין עדין. כל כך יפה כתוב ושוחזר. הספר הוא לא אחד מגדולי הדור אך הסופרים כאן בהחלט כן. ויש פה הוכחה שבקצת אפשר לומר הרבה. הכתיבה נפלאה, ולקרוא על אהבה תמיד מרומם נפש..”

“שני סיפורים קצרים בספרון קצר אחד, סיפור בן 14 עמודים נטו משל צוויג וסיפור כפול בהיקפו משל אנמארי שוורצנבך. את השניה אתם לא מכירים. לא הפסד גדול. מבטיחים לנו חוויית קריאה מועצמת משום ששני הסיפורים הם על אהבה בלתי אפשרית גלויה לתקופתה. אצל צוויג מדובר באהבה של מלצר, אמנם מקצועי וותיק, אל אשת חברה גבוהה. אצל שוורצנבך מדובר באהבת אישה לאחרת. הסיפור הקצר של צוויג מוכיח מה כוחו בכתיבה. סיפור מזוקק, ללא מילה אחת מיותרת, סיפור המחזיק את הקורא עצור נשימה לקראת סוף טרגי ידוע כמעט. הסיפור הקצר של שוורצנבך, לעומת זאת, נכתב רובו ככולו בזרם התודעה הנתעב להפליא. קשקוש מוחלט על אהבת אישה לרעותה. לא די בכך שמדובר באותו מיליה חברתי, לא די בכך שיש מי שיסייע בקירוב לבבות זה, הכל הבל הבלים לא מעניין ולא כתוב טוב. התקווה של הבאת ספרון זה לקורא ובהעצמת הקריאה ע"י שני הסיפורים הקצרים האלה, לא באה לידי מיצוי ואף נוצרה הפחתה של החוויה. מה שמעלה מידה לא מעטה של רוגז. החמצה כמעט מוחלטת. נסתפק בצוויג.”

“זה היה יום ארוך בעבודה ולאחר משמרת כפולה ומתסכלת סגרתי את דלתות החנות, נעמדתי אל מול החלל הגדול של הקניון ותהיתי, "מה עכשיו...?". החלטתי להמשיך אל הבר הקבוע אליו אני יוצא לפחות פעמיים או שלוש במהלך השבוע. לחלוטין מתקבל כבית שני אליו אני מגיע לאחר סיום משמרת כדי לנקות את הראש ולצנן את הנפש עם בירה קרה, לשמוע מוסיקה טובה עם אנשים טובים ובעיקר לחשוב. נכנסתי אל הבר, הברמנים הקבועים של יום חמישי כבר מאחורי הבר, האחת מוזגת בירה במיומנות יוצאת דופן, אני תמיד מחמיא לה. השני מכין קוקטייל אדמדם, כנראה בלאדי מרי. לאחר שתי כוסות בירה נכנסו אל הבר שתי בחורות והתיישבו לא רחוק ממני. אחת מהן, שערה אדמדם כהה שליטף את כתפיה ברכות, יפה ועדינה כפרח בר. היא שלחה לעברי חיוך מקסים ששבה אותי, המחשבה על לקום בערה בי בחוזקה. הזמן עבר, ימים ושבועות חלפו כלא היו ואני עדיין תוהה מה עצר אותי באותו ערב. אני ממשיך להגיע אל הבר פעמיים שלוש בשבוע ומידי פעם שולח מבט אל עבר הוילונות האדומים ומקווה שאותה גותית אדמונית, שקשטה את הבר כמו כוכב בוהק בלילה שחור, תהיה הבאה להיכנס. פרנסואה הוא מלצר שהתאהב באשה, רוזנת, שהגיעה לסעוד במסעדה בה הוא עובד. הסיפור מרגש, קודר ואמיתי מאוד, קל מאוד להתחבר ולהבין ללבו של פרנסואה. פרנסואה, מתוקף מעמדה החברתי הגבוה והעובדה המרה שהוא בסה"כ מלצר, לא חשב ולו לרגע אחד לחשוף בפניה את שעל לבו. במקום הוא התענג על הזמן שנותר לו בחברתה כי ידע שבקרוב תעלה על הרכבת ותחזור לביתה. הוא התאהב בה. הוא רצה אותה אך ידע שמדובר בלא יותר מפנטזיה. חייו נראו לו כקליפת השום והמחשבה על עוד שנים נוספות, כמלצר, במשמרות ריקות ואפורות מלאות בגעגוע מטופש ומגוחך העיקו עליו מאוד. געגוע מגוחך לאשה שבכלל לא מודעת למקום שתפסה בחייו של אדם, שהגיעה ללא התראה וכמו רעידת אדמה הרעידה את כל עולמו. אז מה קרה לפרנסואה? רוצו לקרוא. מדהים מה שצוויג יכל לעשות בכל כך מעט עמודים, בהחלט גאון. הכתיבה נוגעת ויפה. “לראות אישה", הסיפור השני נכתב על ידי אנמארי שוורצנבך בהיותה בת 21 בלבד. סיפור מקסים שמתרחש בכפר נופש לסקי וחושף את סיפורה של אשה שהתאהבה באשה אחרת. בעזרת גיבורת הספר שמתמודדת עם חששות ורגשות עזים אל עבר אותה אישה מקבלים הצצה אל עולמה של אנמארי, אל תחושותיה ורגשותיה וכמובן הביקורת החברתית והגינוי ליחסים הומוסקסואלים. סופה של הנובלה משאיר טעם של עוד.”

“"כל מה שנחוץ לך זו אהבה", כך שרו פעם הביטלס ואילו המשורר האנגלי הידוע אלפרד טניסון אמר כי "עדיף לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל". בימים קשים אלו כאשר כל מה שקורה סביבנו הוא אנטי תזה לאהבה, אין כמו לקרוא קצת על הנושא הזה שכנראה תמיד יהיה באופנה. אך האם באמת הרגשות אותם מתארים לנו צווייג ושוורצנבך הם אהבה או שמדובר רק במשיכה ורצון לקשר? לדעתי מדובר יותר באפשרות השנייה אך זה לא באמת משנה, כי בשני המקרים רצונות אלו לא מצליחים להתממש. כנראה שזו אחת הסיבות שבגינן תשע נשמות איגדו את שתי הנובלות האלו ביחד. הסיבה השנייה היא כי שתיהן נכתבו על ידי צווייג ואנמארי שוורצנבך כאשר היו ממש בתחילת הקריירה הספרותית שלהם, והאמת היא שאצל צוויג הדבר בהחלט ניכר. בלטה לי כאן הכתיבה הבוסרית משהו ומכיוון שאת כתביו המאוחרים יותר אני מכיר, הרי שיש לי למה להשוות. מבחינת שוורצנבך, היתה זו הנובלה הראשונה פרי עטה שקראתי והתרשמתי שבהחלט יש כאן מישהי ששווה להכיר את כתביה קצת יותר לעומק. צוויג כותב על אהבת גבר לאשה, אהבת מלצר לרוזנת, ומה הסיכוי שאהבה כזו תתממש כאשר אלו הם הבדלי המעמדות? אנמארי שוורצנבך כותבת על אהבה של אשה לאשה ואם היא הצליחה להוציא טקסט כזה כשהיא בת 21 בלבד, אין ספק שמדובר בכישרון גדול ושווה לחפש עוד מכתביה שתורגמו לעברית. הכתיבה יפה, פוטנציאל יש, אך זה לא משהו שמתרומם גבוה מדי. לסיכום: לא מדובר בפאר היצירה של צוויג ולבטח לתשע נשמות יש דברים טובים יותר בקטלוג, אך גם אין סיבה לקטול. 3 כוכבים בהחלט הולמים את הספרון הזה בו גם הפרק האחרון (אחרית דבר) שווה קריאה ומרתק.”

“שתי נובלות שנגמעו בשעה מבית היוצר של "תשע נשמות" (ותודה לפרפר צהוב על הספרון המקסים) שנכתבו במאה הקודמת, בתקופה שהאנשים ובמיוחד נשים יצרו המון דרמות בחייהם. זה כמו שהעצימו את החוויות עד כדי אורגזמה ספרותית כי רק כך אפשר לתאר את חווית האהבה שעברו והעלו על הכתב בשבילנו ותודה להם על כך. ואם נוסיף לכל המדורה שהזכרתי גם את העובדה שהכל נכתב על דפים בלי שום אמצעים אלקטרונים אז בכלל נקבל חגיגה שהדמיון בה פורח עד בלי די. את אנמארי שוורצנבך אמנם לא הכרתי אך הנערה בת 21 משוויץ ששוררה את עצמה לדעת בהחלט ידעה לספר סיפור. ושטפן שגם עליו אפשר לומר שהוא מייצר דרמות לא קטן מפליא פה בסיפור אהבה מהסרטים. סיפור ראשון "הכוכב מעל היער "מספר על אהבה מופלאה חולמנית של מלצר ברוזנת. הוא מעולם לא חשב שזו אהבה מושגת אלא אהבה כזו ששמורה לחלומות . פרנסואה המלצר התאהב ברוזנת שאותה שירת, ובזמן שמזג לה את המנות הוא התבשם משערה, בהה ברפרוף עין בצווארה הארוך, חמד את חמוקיה וקימוריה ולבו ניצת בו. וכמו בהתאהבות שלא מוכנים לה ובאה בהפתעה כך הלב שלו עונה, נפצע ושתת. כי לרוויה לא בא על סיפוקו. וגם להשביע את רעבונו אליה לא יכל. הוא התמסר להווייתה כמו שיכור. הוא התאווה בנאמנות של כלב אליה. גם אדם פשוט כמוהו יכול ללבלב ולהעיר את האהבה כמו פרח בגן בגופו שניעור לפתע. אולי הוא כושף שאל את עצמו. הסיפור כמו שהתחיל כך נגמר במהירות כשנודע לו שהיא עוזבת. אז לקח החלטה ועשה מעשה. לא מעשה נאצל או יפה, לא מעשה שיביא לו סיפוק. אך מעשה שתאם את הלך מחשבתו של עלם צעיר שמאוהב. ואת ההמשך אשאיר לכם. סיפור שני "לראות אישה" מתאר את אותו הכאב שהתאהבות אלמותית מגיעה לבקר. כשאין תאבון, וחשים גלי חום, ומרחפים במחשבות והדקות נגמעות עוד לפני שהחלו. והתנודות במצבי רוח . הציפייה לאהבה כזו היא סבל או עינוי כשמרגישים שהלב רוצה לפרוץ מהבגדים וזה רק אחרי מבט של שתי שניות באישה זרה. שתיהם הסתכלו אחת על השנייה ולא היה צריך יותר מזה . כזו היא האהבה ותשוקה מטורפת בין שתי הנשים בעלילה. יש פה גם את העניין הלסבי שבמאה הקודמת לא ממש התקבל בברכה והיה צורך להסתיר את העובדה שנשים גם יכולות לאהוב אחת את השנייה במובן התנכי. התיאור בעלילה הוא של החברה הגבוה בשוויץ, רוב העלילה היא החיזור בין שתיהם. זה לא חמישים גוונים כשארוטיקה נוטפת. פה הכל קלאסה בטוב טעם ועדין עדין. כל כך יפה כתוב ושוחזר. הספר הוא לא אחד מגדולי הדור אך הסופרים כאן בהחלט כן. ויש פה הוכחה שבקצת אפשר לומר הרבה. הכתיבה נפלאה, ולקרוא על אהבה תמיד מרומם נפש..”

“שני סיפורים קצרים בספרון קצר אחד, סיפור בן 14 עמודים נטו משל צוויג וסיפור כפול בהיקפו משל אנמארי שוורצנבך. את השניה אתם לא מכירים. לא הפסד גדול. מבטיחים לנו חוויית קריאה מועצמת משום ששני הסיפורים הם על אהבה בלתי אפשרית גלויה לתקופתה. אצל צוויג מדובר באהבה של מלצר, אמנם מקצועי וותיק, אל אשת חברה גבוהה. אצל שוורצנבך מדובר באהבת אישה לאחרת. הסיפור הקצר של צוויג מוכיח מה כוחו בכתיבה. סיפור מזוקק, ללא מילה אחת מיותרת, סיפור המחזיק את הקורא עצור נשימה לקראת סוף טרגי ידוע כמעט. הסיפור הקצר של שוורצנבך, לעומת זאת, נכתב רובו ככולו בזרם התודעה הנתעב להפליא. קשקוש מוחלט על אהבת אישה לרעותה. לא די בכך שמדובר באותו מיליה חברתי, לא די בכך שיש מי שיסייע בקירוב לבבות זה, הכל הבל הבלים לא מעניין ולא כתוב טוב. התקווה של הבאת ספרון זה לקורא ובהעצמת הקריאה ע"י שני הסיפורים הקצרים האלה, לא באה לידי מיצוי ואף נוצרה הפחתה של החוויה. מה שמעלה מידה לא מעטה של רוגז. החמצה כמעט מוחלטת. נסתפק בצוויג.”

“זה היה יום ארוך בעבודה ולאחר משמרת כפולה ומתסכלת סגרתי את דלתות החנות, נעמדתי אל מול החלל הגדול של הקניון ותהיתי, "מה עכשיו...?". החלטתי להמשיך אל הבר הקבוע אליו אני יוצא לפחות פעמיים או שלוש במהלך השבוע. לחלוטין מתקבל כבית שני אליו אני מגיע לאחר סיום משמרת כדי לנקות את הראש ולצנן את הנפש עם בירה קרה, לשמוע מוסיקה טובה עם אנשים טובים ובעיקר לחשוב. נכנסתי אל הבר, הברמנים הקבועים של יום חמישי כבר מאחורי הבר, האחת מוזגת בירה במיומנות יוצאת דופן, אני תמיד מחמיא לה. השני מכין קוקטייל אדמדם, כנראה בלאדי מרי. לאחר שתי כוסות בירה נכנסו אל הבר שתי בחורות והתיישבו לא רחוק ממני. אחת מהן, שערה אדמדם כהה שליטף את כתפיה ברכות, יפה ועדינה כפרח בר. היא שלחה לעברי חיוך מקסים ששבה אותי, המחשבה על לקום בערה בי בחוזקה. הזמן עבר, ימים ושבועות חלפו כלא היו ואני עדיין תוהה מה עצר אותי באותו ערב. אני ממשיך להגיע אל הבר פעמיים שלוש בשבוע ומידי פעם שולח מבט אל עבר הוילונות האדומים ומקווה שאותה גותית אדמונית, שקשטה את הבר כמו כוכב בוהק בלילה שחור, תהיה הבאה להיכנס. פרנסואה הוא מלצר שהתאהב באשה, רוזנת, שהגיעה לסעוד במסעדה בה הוא עובד. הסיפור מרגש, קודר ואמיתי מאוד, קל מאוד להתחבר ולהבין ללבו של פרנסואה. פרנסואה, מתוקף מעמדה החברתי הגבוה והעובדה המרה שהוא בסה"כ מלצר, לא חשב ולו לרגע אחד לחשוף בפניה את שעל לבו. במקום הוא התענג על הזמן שנותר לו בחברתה כי ידע שבקרוב תעלה על הרכבת ותחזור לביתה. הוא התאהב בה. הוא רצה אותה אך ידע שמדובר בלא יותר מפנטזיה. חייו נראו לו כקליפת השום והמחשבה על עוד שנים נוספות, כמלצר, במשמרות ריקות ואפורות מלאות בגעגוע מטופש ומגוחך העיקו עליו מאוד. געגוע מגוחך לאשה שבכלל לא מודעת למקום שתפסה בחייו של אדם, שהגיעה ללא התראה וכמו רעידת אדמה הרעידה את כל עולמו. אז מה קרה לפרנסואה? רוצו לקרוא. מדהים מה שצוויג יכל לעשות בכל כך מעט עמודים, בהחלט גאון. הכתיבה נוגעת ויפה. “לראות אישה", הסיפור השני נכתב על ידי אנמארי שוורצנבך בהיותה בת 21 בלבד. סיפור מקסים שמתרחש בכפר נופש לסקי וחושף את סיפורה של אשה שהתאהבה באשה אחרת. בעזרת גיבורת הספר שמתמודדת עם חששות ורגשות עזים אל עבר אותה אישה מקבלים הצצה אל עולמה של אנמארי, אל תחושותיה ורגשותיה וכמובן הביקורת החברתית והגינוי ליחסים הומוסקסואלים. סופה של הנובלה משאיר טעם של עוד.”