“זה היה יום ארוך בעבודה ולאחר משמרת כפולה ומתסכלת סגרתי את דלתות החנות, נעמדתי אל מול החלל הגדול של הקניון ותהיתי, "מה עכשיו...?". החלטתי להמשיך אל הבר הקבוע אליו אני יוצא לפחות פעמיים או שלוש במהלך השבוע. לחלוטין מתקבל כבית שני אליו אני מגיע לאחר סיום משמרת כדי לנקות את הראש ולצנן את הנפש עם בירה קרה, לשמוע מוסיקה טובה עם אנשים טובים ובעיקר לחשוב. נכנסתי אל הבר, הברמנים הקבועים של יום חמישי כבר מאחורי הבר, האחת מוזגת בירה במיומנות יוצאת דופן, אני תמיד מחמיא לה. השני מכין קוקטייל אדמדם, כנראה בלאדי מרי. לאחר שתי כוסות בירה נכנסו אל הבר שתי בחורות והתיישבו לא רחוק ממני. אחת מהן, שערה אדמדם כהה שליטף את כתפיה ברכות, יפה ועדינה כפרח בר. היא שלחה לעברי חיוך מקסים ששבה אותי, המחשבה על לקום בערה בי בחוזקה.
הזמן עבר, ימים ושבועות חלפו כלא היו ואני עדיין תוהה מה עצר אותי באותו ערב. אני ממשיך להגיע אל הבר פעמיים שלוש בשבוע ומידי פעם שולח מבט אל עבר הוילונות האדומים ומקווה שאותה גותית אדמונית, שקשטה את הבר כמו כוכב בוהק בלילה שחור, תהיה הבאה להיכנס.
פרנסואה הוא מלצר שהתאהב באשה, רוזנת, שהגיעה לסעוד במסעדה בה הוא עובד. הסיפור מרגש, קודר ואמיתי מאוד, קל מאוד להתחבר ולהבין ללבו של פרנסואה. פרנסואה, מתוקף מעמדה החברתי הגבוה והעובדה המרה שהוא בסה"כ מלצר, לא חשב ולו לרגע אחד לחשוף בפניה את שעל לבו. במקום הוא התענג על הזמן שנותר לו בחברתה כי ידע שבקרוב תעלה על הרכבת ותחזור לביתה. הוא התאהב בה. הוא רצה אותה אך ידע שמדובר בלא יותר מפנטזיה. חייו נראו לו כקליפת השום והמחשבה על עוד שנים נוספות, כמלצר, במשמרות ריקות ואפורות מלאות בגעגוע מטופש ומגוחך העיקו עליו מאוד. געגוע מגוחך לאשה שבכלל לא מודעת למקום שתפסה בחייו של אדם, שהגיעה ללא התראה וכמו רעידת אדמה הרעידה את כל עולמו. אז מה קרה לפרנסואה? רוצו לקרוא.
מדהים מה שצוויג יכל לעשות בכל כך מעט עמודים, בהחלט גאון. הכתיבה נוגעת ויפה.
“לראות אישה", הסיפור השני נכתב על ידי אנמארי שוורצנבך בהיותה בת 21 בלבד. סיפור מקסים שמתרחש בכפר נופש לסקי וחושף את סיפורה של אשה שהתאהבה באשה אחרת. בעזרת גיבורת הספר שמתמודדת עם חששות ורגשות עזים אל עבר אותה אישה מקבלים הצצה אל עולמה של אנמארי, אל תחושותיה ורגשותיה וכמובן הביקורת החברתית והגינוי ליחסים הומוסקסואלים. סופה של הנובלה משאיר טעם של עוד.”