אגוטה קריסטוף ידועה לי מטרילוגיית המחברת הגדולה הפנומנלית. מי שלא קרא, לא יודע מה הוא מפסיד. רק שהפעם מדובר בזיכרונותיה של קריסטוף עצמה, בספרון המכיל בצמצום המתאים מהניפוח המלאכותי של תשע נשמות אולי חמישים עמודים.
מי שקרא את המחברת הגדולה, ומי שלא אנחנו ברוגז, יודע שמדובר בספרון עלום מקום, עלום זמן ועלום כל פרטים מזהים אחרים, אבל ברור שברקע מלחמה. כנראה שקורות חייה של קריסטוף חלחלו בכוונה ואולי ש

העלילה מתחילה באי קטן והררי בפיליפינים ב1944. סגן משנה הירו אונודה, קצין בצבא היפני מקבל משימה. הוא צריך להישאר באי עם חוליית חיילים קטנה ולהחזיק בו עד לשובו של הצבא הקיסרי.
גם לאחר שמלחמת העולם השנייה מסתיימת, ממשיך אונודוה להילחם, וחושב שהמלחמה נמשכת. רק לאחר 29 שנה מגיעים אליו חיילים יפנים ומשכנעים אותו שהמלחמה נגמרה.
ורנר הרצוג במאי גרמני מתעניין מאוד בסיפור של אונודה וכאשר הוא מגיע ליפן הם

הסיפורים הקצרים של הסופר בריס פנקייק לופתים את הקורא ומשאירים אותו חסר נשימה. כל סיפור הוא עולם בפני עצמו ובכל סיפור יש טרגדיה.
השפה של פנקייק קשוחה, תמציתית ויש גם הרבה תיאורי נוף. הקריאה בספר גרמה לי לתחושה של עצבות וייאוש. גיבורי הסיפורים אינם מצליחים לצאת מהעוני והאלימות ונכנעים לגורלם המר.
במהלך הקריאה חשתי שאני נכנס למוחו הקודח של הסופר החושף בפני הקורא את עולמו האפל.
האנשים בסיפורים אוה

איך מתארים ספר שיש בו כלום ושום דבר? לאט לאט.

דנטון ולץ', המחבר, היה בעצמו גיי וחייו עגומים בשל תאונת דרכים. כשתיאר את חייו בספר אחר, התיאורים היו לבטח סנסציוניים יותר לתקופה. התקופה היא שנות הארבעים בערך של המאה העשרים.

הספר לפנינו עוסק באורוויל, עלם בן 15 שאביו גר וסוחר בחו"ל, אבל מגיע כל קיץ לחופשה על שפת היום באנגליה וגר במלון נופש עם בניו כמקובל אצל עשירים. במשך השנה אורוויל נמצא בפנימי

אורוויל פים בן החמש עשרה הוא דמות ספרותית יוצאת דופן.
קיץ אחד לפני מלחמת העולם השנייה הוא יוצא עם אביו ואחיו לנופש באזור כפרי.
במהלך הנופש חווה הנער חוויות רבות אותם מתאר הסופר ברגישות רבה.
הנער אשר אמו נפטרה כמה שנים קודם אוהב להתבודד ולהתבונן בסביבתו.
אורוויל גיבור הספר חווה את גיל ההתבגרות בעוצמה רבה ובקושי גדול.
הוא אוהב לטייל לבדו להציץ על אנשים אחרים ולהתנסות בחוויות חדשות.
גיבור הספר

שתי שאלות מרכזיות שאותם מעלה המחבר שבהם ומסביבם עוסק הספר:

השאלה הראשונה העיקרית :"מדוע זה שמשנת 1500 לערך השתלטו דווקא קומץ מדינות קטנות בקצה המערבי של אירואסיה על שאר העולם ובכללו על החברות שבמזרח אירוסיה -שעלו עליהן מבחינה מיספרית ובמובנים רבים גם בתחכום ?".

השאלה השניה המישנית:"אם נוכל למצוא הסבר טוב{בספר} לעליונות המערב בעבר,האם נוכל לחזות מה יהיה העתיד ? האם זהו באמת סופו של העו

הרומן מציג כמה דמויות נשיות, כאשר הבולטת ביותר היא יונה אישה צעירה הסובלת מלקות שכלית. ספר זה הפתיע אותי מאוד לא ציפיתי לכתיבה הכישרונית אשר גרמה לי לקרוא את הספר בשטף ביום אחד.
ליונה יש קרובות משפחה רבות וכל אחת מהן סובלת מנכות מסוימת מפגם כלשהוא אשר גורמות לקורא לחוש כלפיהן אמפטיה מהולה בעצב וכעס על מר גורלן. קשה לי לכתוב על הספר הזה יש בו הרבה דמויות והוא העלה בי הרבה רגשות והראה לי שוב כמה ט

אני קוראת את הספר בשקיקה, מתמכרת לתחושה שהספר משתלט עלי, יוצר בי אווירה. מנתקת את עצמי מהחלל הקיומי של פוליטיקה, בית, לימודים, עבודה, חגים, מלחמות, ופתאום יש רק את ההוויה של הספר. הרגע שאתה מחובר ושום דבר מבחוץ לא מורשה להיכנס. המילים חודרות, הומות ושוקטות, רוקדות, מנגנות. הכל מאוד רגיש, אז בעדינות מציירת דמויות בראש ומדי פעם בעת הקריאה אני נזרקת במחשבות לפלאשבקים של תמונות חיות מהחיים שלי

#
סיביל ברג לא אוהבת בני אדם. יש לה סיבות רבות לכך – מעל 400 עמודים בספר הזה מפרטים באופן ענייני, מנומק ומודגם, את סיבות אי אהדתה למין האנושי. גם הגיבור/ה שלה, טוטו, לא זוכה לאהדה מצידה. היא פורשת את חייו האומללים מרגע היוולדו (פה היתה נחוצה שפה נטולת מיגדר) כיצור עם פגם מהותי – לא זכר ולא נקבה. פגם מהותי עוד יותר הוא, העדר כמעט מוחלט של תוקפנות מכל סוג. פגם נוסף – לא מהותי כשני קודמיו - הוא תמימ