<mark>ז'אן</mark> דזאר היה נקרא היום צעיר - הוא בן 28 - אבל ב 1914 השנה בה הוא מספר את סיפורו - הוא נחשב לעומד על סף גיל העמידה המכובד. הוא חי בדירת חדר בפאריז, מחלק את ימיו בין ימות החול - בהם הוא פקיד ממשלתי העוסק במסמכים בנהלים קבועים מראש, ללא חידוש והתרגשות, ללא יצירה משלו. את ארוחותיו הוא סועד במסעדה זולה קבועה, ומזמין תמיד את אותה מנה (אחרי עיון מדוקדק בתפריט...) - לבין ימי א' שלו שהם ימי הפנאי בימי א'

יצירה קסומה. מבלי להרחיב מדי כדי להשאיר גם לקוראים למה לצפות. זאן דזר מתאר את שגרת יומו הרוטינית והמשעממת כפי שהוא רואה אותה, בכל כך הרבה יופי וחן. כך שהנני תמהה היכן אני במאה הקודמת או במאה הנוכחית. מצאתי את עצמי מתלהבת משגרת יומו, מלבד המשרד גם בנקודות מפגש נוספות, בתי הקפה, המספרה. התיאור הינו קסום, הרמוני כמו תפיסת רגע במצלמה.

לפעמים שאלתי את עצמי, אם אני נמצאת במאה הקודמת או במאה הנוכחית.