ביקורת ספרותית על מוות הוא שם המשחק - תשע נשמות נואר #2 מאת דן ג' מארלו
ספר טוב

---

ספר מענג, מיד כשהתגברתי על שני העמודים המוזרים הראשונים וצללתי לסיפור מצאתי את עצמי קוראת עם חיוך ,היה כיף כמעט עד הסוף.
זהו ספר מז'אנר הבלש האפל אבל הטוויסט שלנו הוא שהגיבור הוא העבריין. ודווקא בניגוד למה שמצהירה הכריכה הבחור אינו חסר מוסר בכלל. להפך , יש לו קוד מוסרי משל עצמו והוא דבק בו באדיקות.
הסיפור מתחיל בשוד בנק שסופו מסתבך, הנהג מת ,גיבורנו - נקרא לו רוי - המוח המתכנן נפצע ולכן הם מפצלים כוחות. באני השותף נשלח עם חלק הארי דרומה ועם הוראה לשלוח לרוי 1000 דולר אחת לשבוע . בינתיים רוי מוריד פרופיל ומטפל בפציעה , אחרי כמה שבועות במקום כסף הוא מקבל הודעה שיש בעיות ושבאני יתקשר להסביר . לרוי ברור שזה לא באני.
קודם כל לא צוין קוד שסוכם מראש ,
שנית - באני אילם.
רוי יודע שהמכתב עם הכסף יורט והוא צריך לנקום את מותו של שותפו ,שלא לדבר על השלל שמישהו מנסה לגזול.
הסיפור מסופר כמונולוג מפיו של רוי המתאר את מסע הנקמה עם פלשבקים לעבר המסבירים לנו איך הגיע למקום הזה ,מה הביא נער מבריק וקצת חריג ממשפחה טובה לחיי פשע.
אירוע מכונן בילדותו הוא טריפת חתולתו האהובה ע"י בולדוג של "נער שמן" רוי לא מוחל ולא סולח.
הוא מכה את הנער הגדול והחזק ממנו בכל יום שהוא מצליח לתפוס אותו, איומים מבעלי סמכויות, השעיה מבית ספר ,שוחד בדמות חתול חלופי, תחינות מאימא שלו, דודותיו ואחיותיו, מכות רצח יומיומיות מאבא שלו כולל שבירת עצם הבריח -כל אלה לא מפסיקות את מסע הנקמה .זה יפסק רק לאחר שמשפחת הנער עוזבת את העיירה.
7 שנים אחר כך רוי בן ה18 על סף סיום בית ספר בהצטיינות ,עובר ליד שוטרים שחוקרים עברת גניבה קלה , הוא לא בא טוב לסמל שמנהל את החקירה ובסופו של עניין מוכה ונעצר למרות שאין לו שום קשר לאירוע, גם במעצר רוי מתעקש לא להיכנע לאיומים ,לא נרתע ולא מתקפל. הוא מוכה כמעט עד מוות. כשהוא מתאושש הוא מנהל מסע נקמה , כל אחד משלושת השוטרים שהיו שותפים למכות יותקף בעצמו .אין שום ראיות שקושרות אותו למקרה אבל משפחתו נאלצת לעזוב את העיירה. לפני שזה קורה בפועל ,רוי עצמו עוזב ולא מביט לאחור.
הוא בוחר באופן מוחלט בחיי פשע לאחר התמודדות עם שוטר הישגי יותר מדי הנחוש בדעתו לעצור את הסוטה המקומי באשמת שווא שברור לכל שהיא אשמת שווא ,אבל בגלל עברו כולם מתעלמים מכך. רוי מעורב משום שהוא האליבי של אותו עבריין וברור לו שלא יכול היה לבצע את אותו פשע ספציפי, איש לא מקשיב .אפילו העבריין הודה במה שלא עשה. לאחר גזר הדין (15 שנות מאסר) אומר רוי :
"באותו היום נטשתי את המין האנושי. לא חזרתי לעבוד. מאז אותו יום לא עבדתי ביושר אפילו יום אחד. כל מה שעשיתי מאז עשיתי לשם מטרה פסולה כזאת או אחרת. אם כאלה הם בני האדם, זה מה שהם הולכים לקבל".
אחרי חודשיים הוא רוצח את השוטר ההישגי. וכאמור ממשיך בחיי פשע בהם הוא לא בוחל באלימות על סוגיה השונים כולל רצח של מי שמסכן אותו או מפריע לו במעשיו.
קשה לא להזדהות עמו ולקבל את מדיניות ה "עין תחת עין" שלו.
והמין האנושי - לפחות זה שהוא פוגש - מוכיח שוב ושוב את הצורך במעניש מטעם עצמו .
אבל יש לרוי נקודות רכות - הוא מציל ומאמץ כלב שנדרס בכוונה, הוא מפתח מערכת יחסים עם בעלת הבר המקומי ועושה הכל כדי למנוע ממנה לשלם מחיר כאשר ברור לו שייתפס. הוא נמנע מלפגוע במכר ובכלב בזמן בריחתו מהמשטרה למרות שהמחיר הוא תפיסתו. והכי נדיר - הוא אימפוטנט לעיתים ,ואינו מתבייש להודות בזאת ולדון בכך מבלי שיחוש פגיעה בגבריותו.
במהלך מסע החיפוש והנקמה שלו ברוצחיו של באני אנחנו נפגוש גלריה של דמויות שונות ומשונות. אמנם כולן אקסצנטריות וחריגות אבל לא מוגזמות. שוב נפגוש שוטר מושחת ששולט ביד רמה בעיירה מפוחדת. רוי ישיג את הנקמה שלו אם כי לא במלואה .הוא יפצע קשה ובאקורד הסיום יספר לנו על תוכניותיו לעתיד.(שכמובן יש בהן אלמנט נקמה)
הסיפור קולח וזורם . מזכיר מעט את דיימון ראניון וריימונד צ'נדלר הודות לעגה ולאווירה.
מארלו כתב סיפור המשך, ישנה גם סדרת ספרים בה מככב רוי כמגויס מטעם ה FBI-הייתי שמחה לקרוא את כולם.
המשפט שגרם לי לחייך -
"בפעם היחידה שהייתי בבית הסוהר החליט ראש הקשקשנים שלהם שאני חסר תקנה. 'אתה חסר מוסר', אמר לי פסיכיאטר הכלא. 'אתה מזלזל בסמכות. אין לך ערכים של בן תרבות'. זה היה אחרי שחטף קריזה של פסיכיאטרים מפני שלא הצליח לחדור מבעד למנגנון ההגנה שלי, כמו שהוא קרא לזה. קלטתי אותו בדקה הראשונה. הוא לא רצה לדעת מי אני; הוא רצה לדעת רק למה נעשיתי מי שאני. זה לא היה עניינו"

» ביקורות נוספות של גלית
» ביקורות נוספות על מוות הוא שם המשחק - תשע נשמות נואר #2