ביקורות ספרים על הספר למאטיס יש את השמש בבטן - הספריה החדשה #1995 [2]
|
"כי איך תצליח אי פעם ללמוד כל מה שצריך לדעת בשביל להיות מבוגר, הרי הכל נשמע מסובך כל כך ובעיקר משעמם".
חזרתי אליכם. כבר חשבתי שזה לא יקרה. אבל בסוף תמיד גם אחרי ההפוגות אני כאן.
לא נכנסתי לאתר ולא כתבתי ביקורת במשך שלושה חודשים. כל המשאבים שלי הושקעו בחיפושים אחר הדירה החדשה שלנו בתל אביב. לא הצלחתי ולו לרגע אחד להתמקד במשהו אחר. כל רגע רעננתי את עמוד הפייסבוק כדי לקבל עדכונים על דירות שמתפנות, כניסה אובססיבית ובלתי פוסקת לאפליקציית יד 2 וסף ריכוז מאוד מאוד נמוך בכל מה שלא קשור לדירה.
בסוף זה הצליח, אחרי שראינו אינספור דירות, אחרי שעמדנו בתור ל"אודי... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
יש נתון בולט ביצירות של מאטיס - שילוב של צבעים עזים מנוגדים: כחול ואדום וצהוב. כתום וירוק וחום. כתמים של קשת הצבעים כולה כמעט בלי גווני ביניים. כל אלו ביחד. צבעים עזים בשילוב לא הרמוני קלאסי. ובציורי דמויות של מאטיס - או כאן בולט מצג חוזר של בדידות.
אז הבנתי למה מאטיס עם השמש בבטן: הסיפור משלב חיבורים של ניגודי כמעט מכל הקשת ניגודים עזים: ריבי (שמספרת את רוב הסיפור מנקודת מבטה בגוף ראשון), צעירה בת 23 מחיפה שעברה תל אביבה, סטודנטית למדעי הרוח משהו, רווקה חיה בגפה, נאה ואסתטית (בעיני תיאורה), גם מלצרית ערב בבר, ודי בודדה. מנהלת רומן סוער שהיא נאמנה לו מבחינת... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בשלב די מוקדם של הקריאה החלה כבר לצוץ במוחי המחשבה כי אני אוחז בידי את ספר המקור המשובח ביותר מבין אלה שקראתי בשנים האחרונות .
גיבורת הספר היא ריבי בתחילת שנות העשרים לחייה (מסכים שאפשר היה להמציא שם מוצלח יותר), סטודנטית באוניברסיטת תל אביב, חיפאית במקור כמו קציר עצמה – וזו אחת העובדות שכיוונו אותי לתחושה שמדובר במידה כזו או אחרת בספר אוטוביוגרפי. ריבי הוא גם שם כזה עתיק כמו יהודית.
ריבי מחפשת את דרכה בין קשרים מזדמנים עם בני גילה שלא מובילים לשום דבר, לעבודות לא מלהיבות שעוזרות לה להחזיק את הראש מעל המים בעיר הגדולה. את הזמן שנותר לה היא מעביר... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מהו ספר מושלם לדעתי?
בדיוק זה.
סיפור אהבה רע לתפארת ומדכא,
הנע בין תל אביב וחיפה של שנות ה 90
דמויות מרתקות, ועלילה שאי אפשר להפסיק לקרוא.
מבחן ההשאלה לאמי וחמותי- לא אשאיל להן, הן לא יעריכו את הספר כמוני.
מבחן שמירת הספר בספרייה הביתית שלי- כמובן!
(ואני שומרת רק ספרים בודדים שממש נגעו בי).
בקיצור מומלץ בחום.... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
למאטיס יש את השמש בבטן והיא עומדת להתפוצץ, מאשמה, עייפות ומקנאה, בגברים שפילגשתו שוכבת עמם כדי לעורר את חמתו. אבל כיצד הוא יכול להתלונן כשגם הוא חוטא לאשתו בדרכו הנלוזה.
ריבי, צעירה תל-אביבית, הופכת מחוזרת על-ידי יגאל, מרצה בטכניון, איש נשוי שגילו כפול מגילה.
תחילה איננה נעתרת (ולא משום שאינה רוצה), אך די במהרה מוצאת עצמה במרכזו של סיפור אהבה עוצמתי ומהפנט, המהול בתשוקה, הומור ושבר, כזה שבחוקי הפורמט, לא יכול היה להסתיים אחרת.
ריבי, בת להורים גרושים (אב שנטש את אמה המתעלה עליה ביופיה), מוצאת ביגאל גואל הגורם לה להבין את ערכה, את יופיה ואת יכולתה לאהו... המשך לקרוא
34 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מה זה-מה זה-מה זה??!! יכול להיות שקראתי עכשיו את הספר הישראלי הכי טוב בעולם??!! טוב נו אסייג קצת: עד לפני כמה שנים (5 בערך) המזון הספרותי שלי היה מורכב מפנטזיה, מדע בדיוני ופנטזיה (ועוד פנטזיה ועוד פנטזיה ועוד ועוד)(קראתי גם קומיקס ורומנים גרפים). קראתי כמעט את כל מה שהיה לז'אנרים האלה להציע (כולל את 28 הכרכים של 'מחזור כישור הזמן' ואת "עשרת כרכי אמבר" הנהדרים, את אסימוב, היינליין ופיליפ ק' דיק אהובי (מי שלא קרא את The Exegesis המטורף הזה שלא ילך יספר שהוא קרא מדע בדיוני) ככה ששאר הסוגות הספרותיות לא זכו לתשומת לב שלי (או להודאה בקיומם). היום משבגרתי והתפתחתי ובעזרת יד... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בשורות הראשונות של הספר יהודית קציר פורסת את כל הקלפים על השולחן. הגיבורים – ריבי שנהר ויגאל ליברמן, העלילה – סיפור אהבתם העוצמתי, וגם את הסוף יהודית חושפת כבר בשורות הראשונות.
הרומן הראשון של יהודית קציר (קדם לו "סוגרים את הים" שהוא אסופה של נובלות) נכתב מנקודת מבט רטרוספקטיבית של ריבי על סיפור אהבתה ליגאל המבוגר ממנה בשני עשורים. סיפור אהבה גדול, קשה, מכאיב, כמו רוב סיפורי האהבה. "בהתחלה אינה אוהבת אותו. אחר - כך היא אוהב יותר מדי. הם נוסעים, הם חוזרים, הם נפרדים. היא אינה יכולה לשכוח אותו".
הייחודיות של הספר היא לא בסיפור האהבה, כל ספר שני עוסק בה, ו... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הכתיבה של יהודית קציר היא ייחודית בעיני - היא מצליחה גם להיות איכותית מאוד ולא מעייפת, מרגשת ולא בנאלית, כבדה וקלילה גם יחד.
ספר שעלילתו נשמעת מוכרת על צעירה שמתאהבת בגבר מבוגר (וההשוואה לחיי אהבה של צרויה שלו ברורה מאליה) ועל אמה שנלחמת במחלת הסרטן (מבוסס על הסיפור האמיתי של הסופרת עצמה ששנתיים לפני כתיבת הספר איבדה את אמה) ועל הסוף הידוע מראש שכן כבר בתחילת הספר ידוע סופו. ספר שבעיקרו מתאר התמודדות עם אובדן ושיברון לב כמו שלא הרבה מצליחים לעשות. שני דברים ראויים לציון בספר עצמו:
1. הטיולים לחו"ל של הזוג (הלא) מאושר מהווים גם מקדמי עלילה וגם מעוררים ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
רגישותה של יהודית קציר משתקת אותי בכל פעם מחדש, ענוגה ומטרידה. ממרחק הזמן אני שבה אל ׳הנה אני מתחילה׳ ואל ׳מאטיס׳ ומגלה שחיפה מציפה אותי, ממש בסערות כימיות בגוף, מכאיבות ורומנטיות באשמת קציר והדמויות , בזכותן. מלאת תשוקה, ובדידות, חדה ׳מידי׳, היא מדייקת את רגישות הנפש הנשית, מנחמת, לא מתנשאת, לא חוששת להיות קריאה, להיפך, ובעיני היא כותבת בחסד עליון, אשפית מילים ומחשבות. צמאה לכל ספר נוסף שלה. אל תקראו את התקציר.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשחזרה מהאוניברסיטה יום אחד והמרפסת שלה הייתה מלאה בבלונים תהתה איך הוא כזה גבר מבוגר טיפס עד למעלה עם כרס וקשר את חייו בשלה בהרבה צבעים נדירים. המחוות הללו שיקשקו לה את הלב ביותר ממובן אחד.
"אז בעוד שלושים שנה, כשתבואי לבקר אותי במחלקה הגרייאטרית - אני אהיה זקן סנילי מזיל ריר בכיסא גלגלים, ואת עוד תהיי חתיכה עסיסית בת 50 – תזכירי לי, שברגע הזה, עם השמש והיין ןהאוכל הטוב והפנים היפות שלך מולי, הייתי מאושר."
אני לא שופטת , לא מצדיקה או סוקלת. ולכן לא אוכל לשפוט איש, גם לא את הדמויות שאני קוראת עליהן. אני חושבת שבסופו של יום הנאמנות לעצמך היא הגדולה מ... המשך לקרוא
41 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
האומץ לחיות את הרגע
היא המתינה בחוץ ולעתים בחשכה לסיום הרצאתו, למרות שלא הייתה שייכת לקורס, יהודי אירופה בשלהי המאה ה-19. היא הייתה סטודנטית, צעירה וחיוורת פנים, ששערה הצהוב גלש למותניה. הוא היה המרצה, עטור זקן עם משקפי קרן שחורות ונוקשות, שמרן כמי שהגיח להווה מתקופת הרצאתו. היא כתבה שירים וטענה שעוד מעט תתפרסם, בקשה לחוות חיים סוערים, לעתים כאלה שהם בלתי אפשריים, כחומרי גלם ליצירתה. מה היא מצאה בו, חשבתי ביני לבין עצמי, בחיזור שעל פניו נראה חיבור בלתי אפשרי, בין אדם שגילו היה כפול משלה, שהיה יכול להיות אביה, לבינה, צעירה ספק נערה, שהייתה שילוב משונה של... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור אהבה עם שתי פרידות, פרידה מאהוב ופרידה מאם. אם, אמה של ריבי, המתה מה"מחלה", ואהוב, מרצה באוניברסיטה בן 47, כשריבי עצמה בת 23. האהבה, אהבה משכרת, בולעת, טוטאלית. הסיכוי שתחזיק אפסי משום שיגאל האהוב נשוי ואינו מוכן להיפרד בעיקר בגלל הבן הקטן, שהוא אוהב אהבת נפש.
אבל לא הפרידה מהאם ולא הפרידה מהאהוב והאהבה הגדולה הם גיבורי הספר, גם לא ממש המספרת. הגיבורה הגדולה היא השפה. יהודית קציר מתגלה כאשף של ממש. בניגוד לכותבים צעירים, המלהטטים בשפה ולא ממש יוצרים סיפור או מרתקים בכתיבתם, קציר גם לשה, משטחת, קורצת עיגולים ואופה עוגיות מהממות. השפה פרי ידה היא כזו שב... המשך לקרוא
47 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתיבה יפה ומרתקת. נתתי 4 כוכבים ולא 5 כיוון שאני לא אוהב ספרים שעוסקים בצורה רחבה במוות או במחלות סופניות קרי סרטן. אני חושב שקריאה צריכה למלא את הגוף והנפש בצורה חיובית. ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אם ריבי שנהר מל"למאטיס יש את השמש בבטן" היא אותה אחת מ"הנה אני מתחילה", הרי שחוותה הרבה אכזבות בחיים, בעיקר בשל תמימותה, נוצלה וגרמה גם סבל לא מועט לאלה שסייעה לבגוד בהם. אלא שבשני המקרים נראה שלא ריבי היא זו שצריך להטיל עליה את האשמה - יגאל ליברמן ומיכאלה ברג הם בוגדים סדרתיים, מספרים לה שהיא מיוחדת, שמעולם לא הייתה להם חוויה כזו, ובסוף היא נחשפת לאמת המרה - היא רק אחת מבין הרבה. ריבי חוזרת למוטב, יגאל ומיכאלה? ממשיכים במחול המוזר הזה, שבני זוגם מודעים אליו, אך בוחרים להתעלם ממנו כדי לשמור על זוגיותם המוטלת בספק.
ריבי נמשכת לדמויות חזקות, מבוגרות הגורמו... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ריבי שנהר מתרצה ומתלווה לגבר מבוגר ממנה, מכריס מעט, שמושיט לה פרח מתוך מכונית רנדומלית, בערב תל-אביבי אחד. מנקודה זו והלאה היא מדברת את סיפורן של רבות וטובות, סיפור שנכתב, חובר, הושר והומחז לא פעם בתולדות ההיסטוריה. על השאלה מדוע אנו בוחרות להתאהב לא פעם דווקא בבלתי-מושג, בתפוס, בנשגב והלא-אפשרי, ריבי אולי מנסה להשיב כאשר היא מנקדת את סיפור אהבתה הגדולה בסיפור חייה - משבר רבע החיים, אמא נערצת, אב שנטש, סיפורי האהבה המשפחתיים העוברים מדור לדור.
את הספר הזה קראתי בתקווה שאמצא בו תשובות לשאלות שעלו בי בעבר. במובן מסויים קיוויתי שריבי הבדיונית, הפורשת את ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כבר קראת את התקציר, במקום זה אני אספר לך מדוע כדאי לקרוא את הספר.
לגברים הספר הזה ייתן לך הצצה לנפש אישה ובפרט אישה מאוהבת. יהודית קציר מנתחת בחדות, לעיתים עד כדי אכזריות, את המתחולל בנפשה של ריבי (הגיבורה) ופורסת אותה בפני הקורא. תשכח מספרים על נוגה ומאדים, כל מה שאתה צריך לדעת על תשוקה ואהבה נמצא כבר בפנים.
לגבי הנשים - לדעתי כל אחת תוכל להזדהות עם חלק מהסיטואציות, לראות חלקים מעצמה בריבי ולקבל, אולי, קורטוב של נחמה מאישה שעוברת מסע קשה בטריטוריה האכזרית מכולן - הלב.
בסיום הספר תוכלו לשנוא, לאהוב, לרחם או להעריץ את ריבי, אבל בכל מקרה - תוכלו להבין אות... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרבה דמעות במהלך הקריאה... אבל היה שווה. לגמרי. ספר יפהפה ומרגש, או כמו שאמרה רחל מ. בביקורת המומלצת שלפניי- "תענוג (כואב) של ספר". מומלץ לקרוא בימים טובים :-)... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ככה היא כתבה, בעמ' 177 :
..."וכל הדם גועש געגועים וכל המעיים הומים געגועים וכל הלב גועה געגועים וכל השמיים מרטטים געגועים וכל האוויר רווה געגועים וכל הרחובות נמתחים געגועים וכל המכוניות צופרות געגועים וכל החתולים בוכים געגועים וכל הצעדים נוקשים געגועים וכל העיתונים מרשרשים געגועים וכל הטלפונים מצלצלים געגועים וכל העמודים מחושמלים געגועים וכל הים גואה געגועים וכל החול כבד געגועים וכל הציפורים צווחות געגועים וכל העלים רועדים געגועים וכל השירים מזייפים געגועים וכל החלונות משחירים געגועים וכל הרוח מצליפה געגועים ואין לה, אין לה רגע מנוחה."....
ככ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר בעקבות ספרים אחרים של יהודית קציר שאהבתי .
לא נהנתי במיוחד מהספר הזה .
אולי כי זה "אמיתי" מדי בשבילי . אני עדיין מחפש משהו עם "פנטזיה" ,אסתטיקה . זה חסר לי ביצירה הזו... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
לשקדנית, סליחה על ההתערבות - לדעתי, קרנאור התבלבלה ולחצה על כוכב אחד במקום על חמישה, שכן גם אני פעמים רבות מחפשת את 5 הכוכבים ואינסטנקטיבית כמעט ולוחצת על 1. בכל אופן, מדובר בספר שקראתי לפני מספר שנים ולכן איני יכולה לכתוב ביקורת מנומקת עליו, אני רק זוכרת שהוא נ-פ-ל-א וודאי אחזור לקרוא בו שוב. ממליצה לך להתחיל בקריאה ואשמח לקרוא את חוות דעתך.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
קרנאור, יש סתירה בחוות הדעת שלך. את מדרגת את הספר ככוכב אחד - בזבוז של זמן ומצד שני את אומרת שהספר מעולה . איך זה ייתכן? אנא הסבירי. האם הוא בזבוז זמן או ספר מעולה? חשוב לי לפני שאני מתחילה לקרא אותו.
ולאחר שסיימתי את הספר זוהי התרשמותי:
הספר מעניין , מרתק עצוב וטראגי מעט ועם זאת קל להתחבר אליו הוא מדבר בגובה העיניים . ספר שהתקשיתי להפסיק לקרא אותו.הספר הולך ונעשה כבד ומרגש ככל שהעלילה מתקדמת ולקראת הסוף אף גרם לי להזיל דמעות. לדעתי הסופרת מותחת את העלילה מעבר לנחוץ במיוחד לקראת הסוף ממש לאחר מות האם ,שם כבר איבדתי את סבלנותי.
אישית אינני אוהבת את הסג... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
השם הוא "למאטיס יש את השמש בבטן", רק כי אני אדם קטנוני.
הספר נפלא, כתוב נהדר וסוחף, לא יכולתי להוריד אותו מהידיים.
מומלץ.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר פשוט מעולה.
קראתי בשקיקה וחזרתי קרוא בו שוב ושוב ושוב.
מתמודד עם תחומים רבים של החיים אשר העסיקו אותי רבות באמצע שנות העשרים בחיי.
נפלא, אפילו כתבתי ליהודית קציר מכתב על הספר.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
מרגש, מעולה. ספר שאפשר לקרוא אותו שוב ושוב ושוב... אחד האהובים עלי...... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור אהבה דרמטי וסוחף. קציר הצליחה ליצור גלישה חלקה בין העולם הפנימי של הגיבורה לעולמה החיצוני.
בצד השלילי: נראה שהסופרת שילבה "בכוח" תיאורים של מקומות ויצירות אומנות מפורסמות. בנוסף, התיאורים הכבדים משהו של גסיסת האם מכבידים על הספר, שהיה צריך לטעמי להישאר סיפור רענן וקליל.
בסך הכל ספר מומלץ ביותר.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
סוחף,,,,כמו מכה בבטן,, בטן של גבר מאוהב ,קצת בוגר,,קצת מבוגר,, אשר מוצא עצמו מזוהה עד דמעות בחלק מההיתרחשויות בספר,,הדמויות והעלילה..
"שאפו" לסופרת נהדרת אשר ביכולתה וברוב כישרונה להוליך הקורא "יד ביד" במישעולים פתלתלים במחוזות הרגש . נהנתי עד כאב...
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
