ביקורות ספרים על הספר זכרון דברים - הוצאה מחודשת
|
o.k יש את דמותו של גולדמן, עו"ד די מובטל. יש את צזר האומן הצלם שגר בסטודיו ויש את ישראל שחי בסטודיו שלו. צזר שוכב עם תהילה , אך נשוי למישהי אחרת תירצה, הוא משכנע אותה לתת לו גת , לאחר שמשלם לתהילה על ההפלה. לבסוף שתי דמויות ימותו, אחד משילוב מרתית חושים של אלכוהול עם כדורי שינה ואחד מהתקף לב (דמות שולית).
הספר בנוי מ telling ולא מ showing = סיפור מודרני ללא תפיסת עולם מלבד מוות, עליבות וחידלון. אין תיאורים, דיאלוגים בקושי והכול העמדה של הסופר לעלילה שהוא מספר בגוף שלישי, כלאחר יד, ללא פואנטה כלשהי (בשביל לבלבל את הקורא מכניסים דמות אחר דמות שדופקת את הצורה לדמויות ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
|
|
שנות השבעים. דור הבנים של מקימי המדינה כבר בני ארבעים. הם נולדו לפני קום המדינה, חלקם עוד השתתפו במלחמת העצמאות, אבל הם כבר לא שם. הדור הזה שגדל על ערכי הסוציאליזם החילוני משוטט בתל אביב, חסר כיוון וחסר מטרה. הם שוקעים, מנוונים, מתבהמים ומחפשים נקודת משען או מצפן שיסביר להם לאן ללכת ולשם מה. כמו תל אביב שמשנה את פניה באותם ימים משאריות של תל אביב הקטנה, ממגרשי חול ושכונת צריפי עץ ופחונים, שעוד כולם מכירים זה את זה, לבתים רחבים לגורדי שחקים ראשונים, לאורבניות מנוכרת ורחובות אפורים. גם אצל הגיבורים שערי הילדות נסגרים, והזקנה והמוות הם השחקנים העיקריים ב... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לסבול או לחדול – כרוניקה של 'התאבדות עליזה'
בגיל 37, בעקבות התקף לב קשה, נפלה על יעקב שבתאי זיקנה מוקדמת, ועננה של מוות החלה לרחף מעל ראשו כמו חרב דמוקלס – אירוע לא נעים לכל הדעות אבל מטריד שבעתיים כשנולדת עם כתר על ראשך וכפית הערצה בפיך, אהוב על כולם, גבוה, אתלטי, מצטיין בכל תחום, יפה תואר, בעל הבלורית המפורסמת ביותר במדינה, חתיך רודף נשים ומאוהב בעצמך.
ההזדקנות הפתאומית הזאת העליבה אותו והוא התגרה בה ושיחק מחבואים עם המוות, העביד את עצמו בפרך במשך שש שנים כמעט, מתקתק עם אצבע אחת של יד שמאל במכונת כתיבה, מפיק אלפי דפים ואף פעם לא מרוצה, מספר לכולם שיש ... המשך לקרוא
47 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
החיים הם לא פונדו או איזו מזרקת שוקולד מפנקת, אבל בו בזמן, אף אחד לא יגזים ויאמר שמדובר רק בטעם מר ומגעיל של תרופות במרשם שרק בא לסיים הכל. אבל יש רק ספר אחד שמצליח לתמצת את התחושה השנייה ומעבר לזה. וזה הספר הזה. אני חושב שבאיזשהו שלב הבנתי שזה אחד הספרים הכי טובים שקראתי אי פעם. וזה היה רק באמצע. מעולם לא הרגשתי שאני נשאב לתוך המציאות של תל אביב בסבנטיז, עם כל האליטה האשכנזית הממורמרת, שכל אחת מ140 ומשהו הדמויות שמופיעות, אפשר להסיק כל כך הרבה דברים בדבר הזה שנקרא "חיים".
"אני מרגיש זר" אמר יעקב שבתאי, אחרי שהספר פורסם ב-1977, עם מפלת "העבודה" שסימלה את הצד ה... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש לי דעה מסוכסכת עם עצמי בעניין הספר הזה, מדובר בקלאסיקה ישראלית שהמוניטין שלה - גם בציבור הרחב וגם בין יושבי חוגי הספרות באוניברסיטאות - לא מבוטל, כך שניגשתי לקרוא את הספר מתוך ידיעת מה שאני אמורה להתרשם ממנו ולהנות מכתיבה משובחת ומיוחדת שאין כמותה בספרות העברית.
אז אין ספק שמדובר בספר מיוחד ושונה, שמכיל עושר רב של התבוננות מעמיקת חקר אל לב נפש האדם, אל מהלכיו ומעשיו, אל מחשבותיו ורגשותיו, ואל שיטוטיו בעיר הגדולה שהיא מחוז ילדותו, בגרותו וזקנתו.
זה ספר גברי מאוד בעיני, שמניח איזה הלך רוח או אופי או תחושה של דור, ולמעשה תחושת זקנה של דור, שאולי כמו ... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספויילרים. ספויילרים. ספויילרים לאורך ולרוחב, לגובה ולעומק, לפנים ולאחור.
עדיף לך, הקורא, הקוראת, שלא לקרוא שורות אלה, שהן אינן ביקורת כלל וכלל, כי אם השתפכות הלב, הנפש, נוכח גדולה, נוכח יצירה רבת הוד, רבת חסד, עצובה כל כך, הכתובה מלשד חיים ממש, כתובה בדם, ביזע, בדמעות, בזרע, בצער, בגשמים, בשמשות. באנשים. כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה חיים, וכל כך הרבה מיתות. שונות ומשונות, כל כך הרבה מוות, כי ככה החיים, מלאים בכל אלה, ומתפרטים לכדי בני אנוש כפי שהם, ללא הסבר, ללא נחמה, ללא הצטדקות וללא התנצלות. ככה החיים וזהו. זה פשוט קורה, וזה נהדר, מפואר, נצחי, יסודי ומלכותי.
... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוי, טאטע, איזה עונג. איזה כיף זה כשאת מתעקשת ואת שמחה שהתעקשת. כשאומרים לך "עזבי, זה כבד, אל תרימי", אבל את מצליחה להרים, או כשאומרים לך "עזבי, זה תקוע, אל תנסי", אבל בסיבוב חזק זה נפתח, או כשאומרים "די, הזהרנו, התרענו, למה דווקא?", ואת עומדת עם ברכיים כפופות ומפשילה שרוולים והמצח מוכן לנגיחה ואת אומרת "לעזאזל, תנו לי את זה! קדימה!", וזה בדיוק מה שקרה לי עם הספר הזה.
מהרגע הראשון ברור שהוא משהו אחר. הוא מסופר בנשימה אחת, ברצף אחד ארוך, אסוציאטיבי, שיש בו הכל ולא-כלום בעת ובעונה אחת. במקום "עלילה" או "דמויות" יש בו מעגלים חופפים חלקית של סיפורים, של שברי כאב ושברי ... המשך לקרוא
51 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
ספר מיותר, מקווה שמעט מאד קראו אותו אחרת ודאי שהעלה את אחוז ההתאבדויות מאז שיצא לאור כי כשקוראים אותו כל מה שמתחשק זה לזרוק מצוק גבוה את צזאר ושמזאר ואת ישראל ואת גולדמן האב ואת גולדמן הבן ולקפוץ אחריהם כדי להפטר מהדכאון שהספר השרה עליך. ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נקודת הפתיחה לביקורת שלי נעוצה בעובדה אחת קטנה שנעלמה מעיניהם של כל הכותבים על הספר: הספר עמוס עד לעייפה בשמות. יצרתי מפה של כל השמות (אין אפשרות להעלות לכאן קבצים אחרת הייתי מוסיף לטובת הקוראים) והנה נגלתה לעיניי עובדה מעניינת, שלושה גיבורים לסיפור: צזאר, גולדמן וישראל. אולם, בעוד שאודות צזאר וגולדמן מסופר בהרחבה על העץ המשפחתי שלהם, מהסבא והסבתא ועד בני דודים ראשונים ושניים, ועוד ועוד, ממש שושלת ענפה ומפורטת; ביחס לישראל איננו יודעים דבר! רק ישראל ויחסיו עם אלה. זהו.
מדוע כתב כך שבתאי את הספר? מדוע השאיר את ישראל כה בודד? מה פשר הבדידות של ישראל? זו ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קצת קשה ללכת כנגד הזרם בביקורת לספר שכזה. הרבה אוהבים אותו בסימניה והוא מככב בין עשרת הספרים הטובים ביותר שנכתבו בארץ כמעט בכל רשימה.
לצערי לא כל כך הצליח אצלי, באמת ניסיתי.
זה הרומן הראשון של יעקב שבתאי שראה אור לראשונה ב-1977.
הסיפור סובב סביב שלשה חברים גולדמן, ישראל וצזאר, על בני משפחתם הקרובים והיותר רחוקים, על חבריהם הקרובים ועל חברים של חברים. ממשפט זה נקל להבין שמדובר בעשרות דמויות ושמות שיש לזכור לאורך הספר שעל חלקן מתעכב הסופר ארוכות ועל חלקן פחות. לעיתים הסיפור חוזר לדמויות עליהן דיבר עמודים רבים קודם ומרוב דמויות מצאתי את עצמי מאבד את ה... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זכרון דברים/יעקב שבתאי
ספרי סימן קריאה/הוצאת הקיבוץ המאוחד/ 282 עמ' כריכה רכה
%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-3
תחושת חנק, החמצה, פנטזיות במקום מציאות, תלישות. פחד ובריחה. כל אלו הם הגיבורים האמיתים של זיכרון דברים, יצירת המופת הישראלית של יעקב שבתאי.
גולדמן, צזאר וישראל, הם הגיבורים המתים של העלילה. הסיפור מתחיל למעשה בהתאבדותו של גולדמן, שבאופן תמוה למדי מת בתאריך החופף לתאריך בו מת אביו.
גולדמן, אחד משלושת המוסקיטרים: ישראל, צזאר וגולדמן, נתון בתהליך מתמשך ובלתי פוסק של חיפוש מתמיד אחר השלווה, המנוחה והאושר. גולדמן בן הארבעים פלוס, חי בבית אמו סטפינה ועוסק בע... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אהבה ומוות. שתי העוצמות הגדולות ביותר בקיומנו האנושיים. שני הסוגריים שבתוכם נכתבים חיינו, גבולות הגיזרה של תלי פרטי יומינו וזעת אפינו. כל תוכן של ספר , שיר או סרט נודדים ככדור רובה בין התווך של שני הכוחות הגדולים האלה. אהבה ומות.
הסיפור נפתח במוות ומסתיים במוות ובתוכו רשת סבוכה, אסוסציאטיבית מפורטת עד זרא כתובה בנשימה אחת ודורשת קריאה בנשימה אחת כדי לעקוב אחרי פרטי חייהם הקטנים של אנשי תל אביב האוהבים והמתייסרים בשנות ה-70 רגע לפני שהציונות ומדינת ישראל משנה את פניה והופכת למדינה רב תרבותית המושתתת על אהבה ומוות. אהבה עד מוות.
... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זכרון דברים - יעקוב שבתאיזכרון דברים - יעקוב שבתאי
יש ספרים מעניינים יש ספרים שצוחקים יש שבוכים ויש שנשארים אדישים ויש ספרים
שמעבירים בגוף צמרמורת זה מה שאני הרגשתי כשסיימתי לקרוא את הספר ״זכרון דברים״
ספר בעל מסר חזק המביא את הקורא לידי מחשבות עמוקות על חייו ועל הסובב אותו ומעביר בו צמרמורת באמיתות הדברים ובדרך המיוחדת שהסופר כותב.
ניראה כי הסופר יעקוב שבתאי רוצה לזעזע ולטלטל את הקורא להתיש אותו בפרטים טכניים ובתחושות המתרחשים בקצב אחיד ומטורף מתחילת הספר ועד סופו שמצד אחד הוא מתיש מייגע ומדכא ומצד שני מסקרן להמשיך לקרוא בחיפוש וסקרנות למצי... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לדידי, הביקורות פה אינן ירדו לעומקו של הספר.. אכן הוא עמוס בפרטי פרטים לעייפה אולם בזאת טמון כל קסמו...הספר מבליט ביתר שאת את הסבנטיזיות ואת התל-אביביות..אני מצליח לראות מבין דפיו את הרחובות האפורים והמכוניות הישנות, את התום והצנעה קצת לפני שישראל הפכה לאומה קפיטליסטית די חזירית, פסאודו-אמריקאית, שלא מזכירה במאומה את מה שמתכנניה קיוו שתהיה (פרט לנפוטיזם ושחיתות שכנראה תישאר לעד). מעבר לזה, הישראליות של הספר בולטת למכביר ואינני תמה על בחירתו לספר הטוב שנכתב פה. אין בו פלצנות יומרנית ומנופחת של סופרים קיבוצניקים שונים כנתן שחם או מאיר שלו המנסים למצו... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
זו תזכורת לספר מצויין של סופר גדול.
הספרות העברית חסרה בסופרים מסוגו.
יש לנו עגנון ועמוס עוז ומאיר שלו.
שיסלחו לי אבל כשאני קורא את ספריהם אני חש שהם כותבים כדי למצוא חן בעיני הקורא והמבקר הספרותי.
כל שורה במקומה-תאור הנוף שקדו עליו, יש בין אלו המחקים
ספרים ממחוזות רחוקים. לא אפרט ומי שמכיר ספרות דרום אמריקאית וארופאית ידע למה כוונתי.
אצלו העינינים זורמים אחרת הוא הכי ישראלי שיש.
יעקב שבתאי כותב על תל אביב שאני חי בה.
כותב על אנשים מהרחוב שלי וכך בכל ספריו.
צר לי שנפטר בגיל צעיר-איבדנו סופר ענק.
כשאני רואה ספרים שלו נמכרים בעשרים ש"ח במבצעים
כוא... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הינה ביקורת ראשונה שלי שבתוכה אני נאלץ להפריד הפרדה ברורה בין החיבור שלי לספר לאיכותו.
אם להודות על האמת, הקריאה היתה רק לחלקים מהנה באמת. וכשחשבתי לעצמי; נו אז הספר הזה היה טוב או לא?
אז בעצם חשבתי מחדש על הקריטריונים שלי לספר טוב.
הספר הוא אוקיינוס עצום של דמויות והתרחשויות. צריך להיזהר לא להאבד בתוכו. צריך לזכור את השמות כי הם כן חוזרים. העלילה מתפצלת ולמרות זאת לא מופרדת באופן ברור. יש זרימה בלתי פוסקת.
אז האם העלילה מספקת תחושת הזדהות עמוקה? - אולי; אבל לא ברמה של הזדהות עם "גיבור"; ובטח שלא עם "מודל לחיקוי". גם לא ממש דמויות שדומות לנו. כי הן מאו... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אל הספר ״זכרון דברים״ של יעקוב שבתאי הגעתי במקרה, איכשהוא הספר הזה חמק ממני. זה לא פלא, ספרות עברית איננה ״כוס התה״ שלי ובמשך השנים בכלל התמקדתי בספרות מקצועית בעיקר בנושאים הקשורים לטאי צי ורפואה סינית.
השנה לכבוד שבוע הספר ראיינו סופרים לגבי עשרת הספרים ״שהשפיעו״ עליהם והספר הזה ללא עוררין הופיע אצל מרבית הכותבים כמשפיע.
זהו הרומן הראשון של יעקוב שבתאי וזה מה שהוא כתב על הכריכה האחורית של הספר: "סיפוריהם של צזאר, ישראל וגולדמן, אחוזים בסיפורי משפחותיהם ומכריהם בתל אביב. הספר נפתח במות אביו של גולדמן, בראשית הקיץ, ומסתיים באמצע החורף, במותו של ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עם הספר הזה התחיל הרומן שלי עם יעקב שבתאי. באחת צללתי אל השורות הארוכות, נושמת-לא נושמת. הספר מגולל סיפור ומציאות שגורמים לי לרצות להיות בימים האלה, שם, לראות את מה שראה הוא. הצלחתי לראות בעיני רוחי את המקומות, האנשים, הרגעים הקטנים. סיפור אנושי על אנשים. מעטים הם הסופרים [לטעמי] שיודעים להכנס במינון הנכון לתוך הדמויות, שבתאי עושה זאת בצורה מושלמת ומעוררת השראה. להתאהב כל פעם מחדש.
[הלוואי והיו לי די מילים לתאר את היופי הזה]... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לקח לי כמעט חצי שנה לקרוא את הספר הזה. וזה הרגיש כמו חמש שנים ויומיים בו זמנית.
לא קראתי מימיי ספר שכל כך מתאר את החיים כאן. מאבק כל כך עיקש אחר חיים טובים יותר, שבסוף אתה לרוב נשאר בלי כלום. ואז אתה מת. ואז החברים שלך מתים. ואז הילדים שלך מתים. וחוץ ממוות, יש הרבה מלל, אבל אין תכלית אמיתית, שלא לדבר על אושר.
זהו ספר שנוגע בהכל- פוליטיקה, אהבה, שואה, הקיץ הישראלי, הורות, אמנות, בדידות. והכל הכי חשוב באותו רגע, חשוב מספיק כדי לשרוף את העולם בשבילו. והרגע עובר.
תקראו.... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כפי שנכתב בביקורות הקודמות- אכן לא קל, למרות שעצם החוויה של קריאת הספר מעבירה תחושות חזקות של "חוסר-תכלית" (אם להגדיר את זה כך)באשר הספר מתאר שגרת יום של דמויות, את עברם ביתר פירוט, וכן, הסוף- "המוות" ידוע מראש- כמו בחיים.
הפנינים בספר לא מוגשות על מגש של כסף, יש צורך ללקט אותן בזהירות ואף- לעבוד בשבילן.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר נהדר אם כי טרחני להחריד!!! אורכם הממוצע של המשפטים הוא שניים וחצי עמודים בערך שבשלב כלשהו אתה מאבד את עצמך ואת הדמות עליה מדובר, אך הוא מפליא לתאר את ההווי הישראלי בזמן קום המדינה פלוס מינוס.
אולי אכניס את שבתאי לנעליים שקצת גדולות עליו, אבל הוא סוג של בלזאק ישראלי מבחינת התיאורים הטרחניים, ויחד עם זאת- שווה כל רגע... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
****
אוקיי, הספר חשוב. בסדר, הבנתי. אחד הספרים ששום ספריה (לפחות ספריה מסוף שנות השבעים) אינה שלמה בלעדיו. רצף אסוציאטיבי, נכון, זה חזק.
אז הגעתי לספר הזה מוכן, ואני חייב להודות שלמרות חוסר הפסקאות, הרצף הקשה לעתים לקריאה והשפה האנכרוניסטית משהו, הספר "תפס" אותי. עלילותיהם, גם אם בנאליות, של צזאר, ישראל וגולדמן (ושאר אלף חמש מאות הדמויות האחרות) מתוארות במיומנות סיפורית מרשימה, ואפשר למצוא בהן פנינים אמיתיות.
אבל לחפש את היהלומים האלה בכל כך הרבה בוץ, אוף! זה מתיש. אני קורא מהר בדרך כלל, ואחרי יומיים של קריאה מאומצת שמתי לב פתאום שאני בעמוד שמונים ושל... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
עולם הולך ונעלם. מהמדהימים שבספרות העברית - ספר אוניברסאלי על אף שהוא שקוע לחלוטין בהוויה הישראלית. כשאומרים ספר חובה - הוא הראשון ברשימה.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
מעולה. לא קל לקרוא. כתוב כרצף מחשבתי אחד ללא סימני פיסוק או דיאלוגים ברורים אבל שווה כל רגע.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כנראה, אבל לא בטוח, אבל רק כנראה, הספר הכי טוב שנכתב אי פעם... לדעתי.
למה כנראה? כי פעם ראשונה ואחרונה שקראתי אותו הייתה לפני 6 שנים, אז תחילת כניסתי לעולם הספרים, כך שלא קראתי יותר מדי ספרים בכלל וקלאסיקות בפרט, ולאחר הקריאה ההיא הגדרתי אותו כספר הכי טוב שקראתי.
עכשיו, לאחר שקראתי כמה וכמה ספרים ברמה זאת, קצת יותר קשה לטעון את אותה טענה. בכל זאת, עברו כמה שנים ואני כבר לא זוכר את הספר כמו שצריך כדי להשוות אותו לספרים אחרים. ו... אהה... כן, קצת התבגרתי מאז, ואני כבר לא טוען דברים כאלה יותר.
מה שכן, אני עדיין טוען שהוא הספר הישראלי הכי טוב. וזה כבר משהו הרבה פחות ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|