ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 15 באפריל, 2010
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
אוקיי, הספר חשוב. בסדר, הבנתי. אחד הספרים ששום ספריה (לפחות ספריה מסוף שנות השבעים) אינה שלמה בלעדיו. רצף אסוציאטיבי, נכון, זה חזק.
אז הגעתי לספר הזה מוכן, ואני חייב להודות שלמרות חוסר הפסקאות, הרצף הקשה לעתים לקריאה והשפה האנכרוניסטית משהו, הספר "תפס" אותי. עלילותיהם, גם אם בנאליות, של צזאר, ישראל וגולדמן (ושאר אלף חמש מאות הדמויות האחרות) מתוארות במיומנות סיפורית מרשימה, ואפשר למצוא בהן פנינים אמיתיות.
אבל לחפש את היהלומים האלה בכל כך הרבה בוץ, אוף! זה מתיש. אני קורא מהר בדרך כלל, ואחרי יומיים של קריאה מאומצת שמתי לב פתאום שאני בעמוד שמונים ושלוש. הספר מעניין, יש בו רעיונות לא רעים, והיומיומיות באמת מרתקת, אבל איך אפשר להתמקד בכל פרטי הפרטים האלה. יש תחושה כאילו יעקב שבתאי מכין בכוונה את הנזיד הזה מיותר מדי מרכיבים. כל הדמויות האלה, אלוהים! אתה מתחיל לקרוא, צזאר שוכב עם איזו אחת, אליעזרה (איזה שם מרשים - למרות שהשם הכי נפלא ואותנטי בספר ואבן חן אמיתית הוא ללא ספק "יהודית מייזלר". גאונות), ומייד אנחנו גולשים למי זאת אליעזרה, איפה היא נולדה, מה היא עשתה, מה ההורים שלה זינה וצבי (או פולה ומנשה, או יצחק וגאולה, או ברנרד ודליה, אלוהים יודע) עשו, למה הם התגרשו, מה היתה תכיפות יחסי המין ביניהם ולמה זה קשור לנסיעתה של הבת שלהם לקהיר ולהתאהבותה בקצין בריטי, למה העבודה של צבי הפריעה להם בנישואין, ואז למה הם לא היו מרוצים שאליעזרה יוצאת עם צזאר, למה ואיך היא נכנסה להריון, מה צזאר חשב על זה, למה ההורים שלו לא נפגשו עם ההורים שלה, עם מי היא יצאה לפני שהיא פגשה את צזאר ולמה, מי היה המאהב של אמא שלה ואיך הוא גרם לה להרגיש, מהי פילוסופיית החיים של המאהב של האם, ומי היו ההורים שלו, ואיך המכולת הצליחה רק כמה שנים ונפלה לידיו של הגיס הלא-מוצלח שלמה. במקביל, אנחנו חוזרים לחבר של צזאר, ישראל, שממתין מחוץ לדירה שצזאר ואליעזרה מתעלסים בה על הספה, שבשנה בה הובאה הספה לתוך הדירה עברו לבניין שלושה שכנים (ומי היו ההורים שלהם וכן הלאה). מילא אם היתה לזה איזו תכלית, אבל נראה שכל הפרטים האלה נכתבו רק כדי למלא עוד דפים. לפעמים זה די טוב, אבל כבר קראתי ספרים שזה היה מעניין קצת יותר.
לקרוא את הספר הזה, זה כמעט כמו להקשיב לסיפורים של הידידה הפטפטנית שלי מפעם על הטיול שלה לדרום אמריקה. וואללה, אז ראית את המצ'ופיצ'ו, ופגשת את הבחור הדני המדהים ההוא, ואיך טיילתם ביחד שלושה חודשים עד שהוא פגש את השרמוטה הארגנטינאית ההיא. הבנתי. מדהים. חלאס!
יש דברים רבים בספר שהם באמת נהדרים. אבל קשה, קשה.
יהודית מייזלר, יא חביבי. תמיד יש את יהודית מייזלר..
****
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אני לוקח את זה לקבר
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
יכול להיות
שאמרת את זה לפניו אבל כתבת את זה אחריו (אמרה הקטנונית).
ומי זה המישהו הספציפי הזה, i wonder... |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
והיתה פה תשובה למישהו ספציפי, אבל לא חשוב, גם מיחזור זה מצויין
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אמרתי את זה לפני סטיבי וונדר
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
:-). מה שמזכיר לי:
"זה דווקא לא כל כך נורא שאני עיוור, תארו לכם שהייתי גם שחור." / סטיבי וונדר
נ.ב. גם אני בעד מיחזור. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
הנה, כאן כבר כינו אותי בור
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
חמדת, תודה שאת יוצאת להגנתי
אבל באמת, אחרי שנעלבתי נורא והלכתי לבכות בפינה, הצלחתי להירגע לבסוף. אולי אני בור, אבל לפחות אני לא מכוער. בעצם, אולי אני כן, אוי לא!
בקשר ליהודית מייזלר - קשה לי קצת להסביר את הפטיש שלי לשמות, אבל בעיניי אחד האתגרים הקשים יותר לסופר זה להחליט על שם קולע לגיבורי ספריו. יהודית מייזלר זה בעיניי שם מופלא, עבור הדמות הנושאת אותו. |
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
אלון - נא להסביר לי את
פשר "יהודית מייזלר ",ופינטר :אפשר להגיד הרבה דברים טובים וקצת רעים על אלון ,אבל -בור ???????? זה אבחנה של בור שאינו מבין באנשים .אוף -תוריד קצת את הנפיחות ממך .
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
כן, שבתאי לא היה מלומד במיוחד.
חקלאי, בסך הכול
|
|
|
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
וואו, כמה בורות באדם אחד
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 14 שנים)
עדיין חושב ככה
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 15 שנים ו-5 חודשים)
מצחיקול
אולי הציניות שהיתה במשפט הראשון נעלמה ממך :-)
תמיד כשמדברים על "זכרון דברים", מדברים על סוג של ספרות קנונית, יצירה חד פעמית וחשובה מאוד, ודווקא את החשיבות הזאת התכוונתי לפקוע באמצעות הביקורת. |
|
|
עמיר
(לפני 15 שנים ו-5 חודשים)
איבדת אותי במשפט הראשון
כי מה זה אומר ספר חשוב? חשוב למי?
לכל אחד יש טעם שונה ולא צריך להקנות חשיבות רבה מדי לקובעים תרבותיים למיניהם, גם אם הם נוטים לדבר בלשון מאד נחרצת. |
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
