ביקורת ספרותית על זכרון דברים - הוצאה מחודשת מאת יעקב שבתאי
ספר מעולה

---

שנות השבעים. דור הבנים של מקימי המדינה כבר בני ארבעים. הם נולדו לפני קום המדינה, חלקם עוד השתתפו במלחמת העצמאות, אבל הם כבר לא שם. הדור הזה שגדל על ערכי הסוציאליזם החילוני משוטט בתל אביב, חסר כיוון וחסר מטרה. הם שוקעים, מנוונים, מתבהמים ומחפשים נקודת משען או מצפן שיסביר להם לאן ללכת ולשם מה. כמו תל אביב שמשנה את פניה באותם ימים משאריות של תל אביב הקטנה, ממגרשי חול ושכונת צריפי עץ ופחונים, שעוד כולם מכירים זה את זה, לבתים רחבים לגורדי שחקים ראשונים, לאורבניות מנוכרת ורחובות אפורים. גם אצל הגיבורים שערי הילדות נסגרים, והזקנה והמוות הם השחקנים העיקריים במגרש כעת.

מה לא נכתב על זכרון דברים, על משפטיו המפותלים, המורכבים והאין סופיים, על הספר חסר הפיסקאות, על עשרות הדמויות הקשורות זו לזו בקשרי משפחה סבוכים, וכמובן, על גולדמן, צזאר וישראל שלושת הגיבורים הכי תלושים בספרות העברית. "אביו של גולדמן מת באחד באפריל, ואילו גולדמן התאבד באחד בינואר", כך נפתח הספר, אם כן לפנינו תשעה ירחים, ירחי לידה אם תרצו, שהמוות עוטף אותם מכל הכיוונים. הנה כי כן, הרבה אופטימיות לא תמצו בספר הזה.

מה כן תמצאו? הספר הזה הוא חווית קריאה מטלטלת. זה ברור שלא כולם יתחברו לספר כזה, אכן זהו ספר למיטבי לכת בהלך רוח מתאים. גם אני בתקופות אחרות לא בטוח שהייתי מוצא בו עניין. ועדיין, גם לי עצמי קשה להגדיר מה מצאתי בו. מצד אחד קראתי אותו לאט ובמנות קטנות, מצד שני מצאתי את עצמי נשאב אליו, שוב ושוב. הקריאה מפותלת, חסרת נשימה, כמעט בלי יכולת לעקוב אחרי סדר השתלשלות המאורעות. בתוך כל זאת, גלישה לתיאורים כאילו צדדיים, שבהם תיאורים מדויקים של שלל טיפוסים, קרובי המשפחה של גולדמן וצאזר, טיפוסים שהיו ואינם, כמעט כולם אשכנזים יוצאי פולין, אנשי ההסתדרות של פעם, ולא, לא מדובר בסטיה אגבית וטפלה, התיאורים הללו הם הם גופו של הספר. זה סוג של רקוויאם לדור שהיה ואיננו, ולא בכדי הספר יצא בשנת 1977 שנת שקיעת מפלגת העבודה. לטוב ולמוטב. בין סיפור לסיפור, מהלכים להם שלושת הגיבורים בתל אביב, מתרוצצים חסרי מנוח, גולדמן שלא יכול לברוח מן המועקה והתלישות ומנסה למצוא גאולה לנפשו בניצנים של מה שלימים ייקרא ניו אייג', ללא הצלחה, ועל כן שוקע בספרי אסטרונומיה ומנסה לתרגם ספר עתיק של קפלר, אם תרצו חיפוש אחר מה שמעבר, איזו יישות קוסמית שתסביר את הכל, לעומתו צזאר שוקע בהדוניזם חסר סיפוק, בכיבוש נשים, ובאוכל, והוא כמו עכבר במבוך רץ על גלגל מחפש את העונג ובורח מן הכאב. וישראל השתקן, שרק מקשיב ומהנהן וכמעט שלא מוציא מילה מפיו. אפשר לומר שכל זמן שיהיו אנשים מהורהרים, מחפשים, תוהים ותועים, יהיה ביקוש לספר הזה.

ספר חד פעמי, אפילו מונומנטלי, שכולו חיפוש אחר משמעות, משמעות החיים ומשמעות החידלון, ניסיון למצוא פשר לקיום הסתמי, לחווית החיים הבלתי ניתנת לכימות, הרבה קדרות ושיממון, ומעט מאוד גאולה, אם בכלל. יש בו אפילו גישושים אחר המיסטיקה, שיופיעו בעוצמה בסופו של הספר השני של שבתאי "סוף דבר", אבל כאן, בספר הזה, הגיבורים נשארים בלי תשובה. ואולי זאת הסיבה שגולדמן נמשך להעמיק בספרי אסטרונומיה ומדעי החלל, שכן כמו תנועות הכוכבים המחזוריות, גם הגיבורים נידונים לנדוד במרחבים, ולחזור שוב ושוב לנקודת ההתחלה ולהמשיך ולתהות.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על זכרון דברים - הוצאה מחודשת