הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 באוקטובר, 2018
ע"י אלכסיי אלכסנדרוביץ
ע"י אלכסיי אלכסנדרוביץ
נקודת הפתיחה לביקורת שלי נעוצה בעובדה אחת קטנה שנעלמה מעיניהם של כל הכותבים על הספר: הספר עמוס עד לעייפה בשמות. יצרתי מפה של כל השמות (אין אפשרות להעלות לכאן קבצים אחרת הייתי מוסיף לטובת הקוראים) והנה נגלתה לעיניי עובדה מעניינת, שלושה גיבורים לסיפור: צזאר, גולדמן וישראל. אולם, בעוד שאודות צזאר וגולדמן מסופר בהרחבה על העץ המשפחתי שלהם, מהסבא והסבתא ועד בני דודים ראשונים ושניים, ועוד ועוד, ממש שושלת ענפה ומפורטת; ביחס לישראל איננו יודעים דבר! רק ישראל ויחסיו עם אלה. זהו.
מדוע כתב כך שבתאי את הספר? מדוע השאיר את ישראל כה בודד? מה פשר הבדידות של ישראל? זו שאלת מפתח בעיניי להבנת הרעיון של הספר.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מורי
(לפני 7 שנים)
בעקבות הזמן האבוד של קריאת הספר...
|
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
וכותב הביקורת, אהבתי את השם שלך (:
|
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
אכן, זה מעט מוגזם אבל התקופה הייתה אחרת.
חוץ מזה, מחשבות, " בעקבות הזמן האבוד" גרוע הרבה יותר מבחינת חוסר העלילה. זה נשמע ספר נפלא אבל למיטיבי לכת בלבד.
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים)
את צודקת, סקאוט. אבל בכל זאת, 1300 עמודים?
|
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
אהבתי את הביקורת.
מחשבות, ככה זה סופרים רוסים וסופרים קלאסים בדרך כלל, הם מעמיסים בפרטים לעייפה, אין לאן למהר ובשביל מה. הם מתארים מהימנה את קורות חיי אלה שחיו בתקופתם.
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים)
אני עכשיו עם מלחמה ושלום. עמוד 50 וכבר 30 שמות שונים ואפס עלילה. היה לנו ממי ללמוד.
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
