קרן, מסכים. קרן, יש בהחלט דברים שלא אוהבים, אבל מבינים שזה זה.

יעל וקרן, אני חושב שהתעלמתן מחוש ההומור של הכותב.
הוא אמנם לא נימק את ביקורתו בצורה מפורטת, אבל אני בספק אם כותב הביקורת קפץ מהצוק לאחר שניסה לקרוא את הספר. להעלות חיוך על פני הקורא אינו עניין של מה בכך.

ובכן, קרן, נסכים שלא להסכים.
אנשי האקדמיה שהציבו את הספר במקום מכובד, סופרים שהושפעו - כל אלה אינם גורמים רלוונטיים לחוויית הקריאה של היחיד. לעניות דעתי אין שום ספר "מיותר", אבל גם אין שום ספר שעדות הרבים הופכת אותו לחשוב מכולם.

אני לא מתייחסת לספר הספציפי, אף לא לחווייה הפרטית של מישהו. אני מתייחסת לסוג הפטרונות המרשה לעצמה לקבוע עבור אחרים מה טוב ומה רע ואיך לבטא את חווייתם. לדעתי כאוהבת קריאה אין שום דבר שצריך לחצוץ בין הקורא לבין הספר. מצד שני אני יודעת שדעתי אינה יותר נכונה או חשובה מדעתך בעניין.

ל-yaelhar אני לא מסכימה איתך.

ספרות היא לא רק עניין של טעם של אדם פרטי כזה או אחר. "זכרון דברים" הוא לא אבן דרך בספרות העברית *בעיניי*, וזו לא *דעתי*. הוא אבן דרך, נקודה. הוא ספר שהציג את החברה הישראלית כפי שאף אחד אחר לא הציג אותה לפני כן, באמצעים אומנותיים שאף אחד לא השתמש בהם לפני כן, הוא גרם לפולמוס ספרותי וחברתי, הוא השפיע על סופרים אחרים, הוא נחקר על ידי אנשי מקצוע ואנשי אקדמיה רבים מתחום הספרות הציבו אותו במקום מכובד כספר בעל חשיבות בתולדות הספרות העברית.
אני לא מתווכחת עם כותב הביקורת (אם אפשר לקרוא לה כך) על הנאתו מהספר, התחברותו לדמויות וכו' וכו'. גם זו לא דעה, זו חוויה סוביקטיבית. אין ספק שהחוויה של קריאת הספר היתה מיותרת לקורא הזה, אבל "ספר מיותר" זה משהו שאפשר להגיד על ספר גרוע שלא הותיר חותם בעולם, ו"זכרון דברים" הוא חד-משמעית לא כזה.
גם למדעי הרוח יש אי-אילו קריטריונים שאי-אפשר להתווכח עליהם. אי אפשר לשכתב את העבר.

קרן - אני חושבת שכל אחד רשאי להגיב לספר כמו שהוא הרגיש אותו.
לאחת זה אבן דרך בשמי הספרות העברית, לאחד זה ספר מיותר. לשתי הדעות יש מקום ואין אחת שגוברת על האחרת, לדעתי.

אתה יכול לומר שלא לנהנית מהספר, אבל - מיותר? הספר הזה הוא אבן דרך, מקורי ויוצא דופן.מצד אחד הוא אקסמפלר חד פעמי בספרות העברית, ומצד שני הוא השפיע על הספרות העברית שבאה אחריו.
אני יכולה להבין שקשה מאוד לקרוא אותו (מנסיוני, דווקא הספרים הקשים לקריאה שווים את המאמץ), אני יכולה להבין שלא התחברת לדמויות (רובם ככולם אנשים קטנים ופגומים שלא עושים חשק להכיר אותם, וזאת בלשון המעטה), אני אפילו יכולה להבין (בקושי רב) שהשתעממת מהספר ושהקריאה בו היתה מיותרת עבורך, אבל הספר הזה הוא ממש לא ספר מיותר, ואין לזה שום קשר עם טעם אישי: הוא ספר שטלטל את הקהילה הספרותית בישראל וכונן בה מציאות ספרותית חדשה.

מסכים. נטשתי אחרי עמודים בודדים.

הספר הבלתי קריא של המאה.

מסכים איתך. ספר בעייתי ביותר.