אין בכוונתי לדרג את הספר או לומר עליו ממילה טובה או רעה,מהסיבה הפשוטה לדעתי -שאני בגילי -כנראה "איחרתי "- בקריאת הספר שלא באשמתי -ומשום כך הספר מפוספס אצלי ובגללי .

אבל אני חושבת שהוא ימצא חן בעיני קוראים אחרים באתר. ראשית, הצעירים בגילם שעדיין מחשבות המהפכה והאידאלים זורמים בעורקיהם ,שנית -למי שאוהב ספרות לטינו־אמריקאי בעיקר דור ה"בום" של שנות ה-60 שנטלו בו חלק גם גרסיה מרקס, קרלוס פואנטס, ו

כשהתחלתי ללמוד לנגן בגיטרה וכבר תפסתי את עניין האקורדים ונגינתם לצורך שירים, בכל זאת הייתי משתעמם מהר בלמצות את המבנה למרות האהבה לשירים שרציתי ללמוד. אז ככה בגיל 12, הייתי מזגזג בין ביטלס, לפלויד, לקווין, לקרימזון, לזפלין. וככה כשגדלתי, כבר לא עניין אותי להישאר בטריטוריית הרוק וככה עד היום אני מחליף בין סגנונות וגישות. וככה נראה לי בחיינו, כולנו תמיד מזגזגים. מי בתור ילד לא היה מקפץ ממקום למקום ת

לפני שנה וחצי נרשמתי לסדנת כתיבה למתחילים. זו הייתה מתנת יום הולדת 39 לעצמי ואחת המוצלחות.
תמיד רציתי לכתוב, בכיתה ה' כתבתי סיפור על שבעה מופלאים ונתקעתי בתאור צבעי החדרים השונים שלהם. המורה שלי ,אז ,אמרה שיש לי עתיד ובזה זה פחות או יותר התסתכם.
התפתחתי כקורא , תחילה מקובע ועם הזמן פתוח ליותר ויותר סגנונות. אני חושב שהרצון שלי לכתוב נובע קודם כל מהאהבה שלי לקריאה. סופרים תמיד סקרנו אותי, סיקרן

הוא נכנס לקרון מתיישב מולה ומשתכפל בחלון. הוא יתן שם לאישה שמולו ,תיקה קפוץ בין ידיה, ואחר למקבילתה בחלון. קודם מחייכים למקבילה וכך מתחיל המשחק.
המשחק ממשיך במטרו אחר בסיפור אחר בו כפפה חומה רטובה משלג אוחזת במוט ליצב עצמה וכפפה שחורה צמרית קטנה אט מטפסת עליה.
לאן כל משחק מוביל והאם ידעו לעצור בזמן?
עכשיו קיץ ,בחוץ חם אבל בבית נעים. ארוחת ערב קלילה , קצת יין , סיגריות ומוזיקה נעימה אבל כשהטירוף

אני מודה שאני בן אדם של רומאנים יותר משל סיפורים קצרים, אבל מדי פעם מזדמן לידי במקרה קובץ סיפורים ואני "נאלץ" להתמודד איתו. ביום ההולדת הקודם קיבלתי מחבר את "סיפורי הפתעה" של רואלד דאהל, ולאחרונה כשעשיתי סדר בספריה הביתית התגלה <mark>קורטאסר</mark>, והחלטתי שהגיע זמנו. אז פה ושם יש מן הדמיון בין השניים: הסיפורים היותר מוצלחים בספרו של דאהל היו בעלי איזשהו טויסט סוריאליסטי. במקרה של <mark>קורטאסר</mark>, בחלקם הגדול יש אלמנ

כוחו של <mark>חוליו</mark> קורטאזר ביכולתו לערער את הלך הרוח של קוראיו, את השקט ואת היציבות בהם הם שקועים. הוא מטיל ספק בחוקי העולם המוכר ומראה שחוקים אלה הם אבסורדיים ושהם הפן הסמוי של הפחד מהכאוס שבעולמנו.
לעיתים בשפה פיוטית וצלולה ולעיתים בתחביר מהסס, שבור וילדי, מעורר קורטאזר רעש במוקד הסדר השגרתי והמרגיע. הוא נהנה להיות חתרני אך עם זאת מסיפוריו עולה געגוע לעולם נעלם מן העין. הוא מחייה את מושג "ההזרה" שד

הפעם אכתוב ביקורת על ספר שלא סיימתי לקרוא ואני כנראה לא אסיים אותו.
הספר הופיע ברשימת 10 הספרים המתורגמים המעולים של 2013.
על הכריכה בגב הספר ישנם סופרלטיבים מפה ועד לשם.. "הרומן הארגנטינאי הגדול של המאה ה-20,הצליח לשנות באופן רדיקלי את הרגלי הקריאה שלנו ", "ההשפעה של 'קלאס' היתה כשל רעש אדמה." ובכן , אני לצערי לא הצלחתי לשחק ב'קלאס' הזה.
זהו ספר סוריאליסטי, שונה ,ללא הגיון ורציפות. הסופר קורטא

אני כותב את הביקורת הזאת בידיעה שאני פחות או יותר מניח את צווארי על הגיליוטינה. אני גם אפתח בגילוי נאות: לא סיימתי את הספר. לא כ"כ הבנתי אם אפשר לסיים את הספר הזה. מדובר ביצירה מביכה מאוד, בעיקר מביכה כי נראה שאף אחד לא מצביע פה על המלך העירום. עד כמה שאני יכול להעריך הספר משתייך לסוגה של זרם התודעה, עניין שכבר מציב תמרור עצור לגבי רוב הקוראים (ואני ביניהם). מילא זרם התודעה, שכביכול לא אמור להיות