ביקורת ספרותית על סוף המשחק - מהדורות שונות מאת חוליו קורטאסר
ספר מעולה

---

כוחו של חוליו קורטאזר ביכולתו לערער את הלך הרוח של קוראיו, את השקט ואת היציבות בהם הם שקועים. הוא מטיל ספק בחוקי העולם המוכר ומראה שחוקים אלה הם אבסורדיים ושהם הפן הסמוי של הפחד מהכאוס שבעולמנו.
לעיתים בשפה פיוטית וצלולה ולעיתים בתחביר מהסס, שבור וילדי, מעורר קורטאזר רעש במוקד הסדר השגרתי והמרגיע. הוא נהנה להיות חתרני אך עם זאת מסיפוריו עולה געגוע לעולם נעלם מן העין. הוא מחייה את מושג "ההזרה" שדגלו בו אומנים בתחילת המאה ה-20, ומשלב אותו עם מבט המשתהה מול העולם בנוסח סיפורי זן. קורטאזר מנסה סגנונות, משחק ביצירות ספרות ובודק את גבולות המציאות והבדיון . סוף המשחק (1964) הוא פרי אחד הניסיונות האלו. ומדובר דווקא בניסיון מוצלח: האם אתם קוראים מילים אלו או שמא אתם חלק מן העלילה?
הסיפורים בקובץ צנום זה מעלים פעם אחר פעם מצבים המאופיינים בחוסר היכולת להפריד בין עולמות שונים בזמן ובמקום, בין מציאות, חלום והזיה – מדובר בעלילות מקבילות או חופפות, לעיתים רק משוערות, מבלי שהקוראים ולפעמים מבלי שהדמויות עצמן, יוכלו לסמן קווי הפרדה ברורים לצורך שחזור הסיפור. רציפות זו בין עולם החלומות ועולם המציאות נבדקת פעמים רבות על ידי תיאור של תופעות ההופכות למוקד העלילה, והיא מקבלת את הנמקתה בקריאותיו המגוונות של קורטאזר: הסוריאליזם, הפסיכואנליזה, תורת הזן. רציפות זו היא אחד הצירים המרכזיים המקיימים את עולמו של קורטאזר ויוצרים קשרי זהות בין מצבים שונים: "המשכיותם של הפארקים", "אקסולוטל" ו"בלילה, עם הפנים כלפי מעלה" הם סיפורים קצרים המדגימים עיקרון זה. רק קריאה תוך שימת לב לסימנים שבדרך, תזהה את רגעי המעבר בין העולמות.
חקירת המעברים בין העולמות נעשית הן ברמת התוכן העלילתי, והן ברמת האמצעים הספרותיים המאפשרים התהוותו של עולם אוורירי ופואטי, לא יציב ומפתיע שכזה: משחקיות לשונית, תודעה מספרת מתחלפת בתודעה אחרת במהלך המשפט, שפה שירית מבצבצת בשטחי הפרוזה הדיבורית והכול כך יומיומית של הדמויות, חוקי העולם המוכר מתפוררים, והדמויות פועלות לפי חוקים מאגיים ולא-רציונאליים. זהו עולם "נקבובי", בו שולט מבט ילדי המתענג על המשחק שלו עצמו ומצביע באופן משועשע על מוסכמות חברתיות.
בעולם זה – "האבות" המייסדים הלכו לאיבוד או אינם אמינים יותר, והדמויות מנסות לבנות אי יציב כלשהו, לפי מודל שכבר נשכח. החיפוש המטאפיזי, התשוקה המהפכנית, החרדה מקבלת דברים כמובן מאליו – כול אלו באים לידי ביטוי בדפי סוף המשחק. הקוראים "נשארים חושבים" על שאלות כמו מה היה המשחק, לפי איזה חוקים הוא התנהל, מי היו השחקנים, והאם המשחק אכן נגמר? מה העמדה שלנו מולו?

» ביקורות נוספות של milly
» ביקורות נוספות על סוף המשחק - מהדורות שונות