“הגעתי לספרייה.עוד ביקור טיפוסי בספרייה.חתול בכניסה חסם לי את הדרך והייתי צריך לעשות לו "קישט!" כדי להיכנס.הספרנית ריחפה לה בספרייה,עברה ממדף למדף וסידרה ספרים.הלכתי ישירות לעמדת הספרים החדשים,לראות מה הגיע.וראיתי את הספר הנ"ל,"כרוך סביב צווארך".אני זוכר שחשבתי,"מה כרוך?חסר פה הנושא של המשפט".אחרי ההתנסות שלי עם צ'יממנדה ב"חצי שמש צהובה",החלטתי ללכת על הספר.
אוי,צ'יממנדה.מה כבר אפשר להגיד על סופרת מרהיבה כמוך?
תכלס,אין לי למה להרעיף עלייך שבחים.את שלך עשית.סופרת בינלאומית,זוכה בפרסים,חברה הכי טובה של מישל אובמה (ואפילו הופעת בקליפ של ביונסה,עם שיר שכתבת לו את המילים).אבל עדיין,סימניה וכו',אז בכל זאת אפרט קצת.
מדובר ב-12 סיפורים קצרים,קצרים ברמה שמשאירים טעם של עוד.צ'יממנדה כמו תמיד כותבת על ניגריה שלה.ניגריה על כל צבעיה-ניגריה עם המלחמות אבל גם על ניגריה היפה,זאתי עם הנופים והרגעים היפים.מעניין לציין שאפשר לראות בחלק מהסיפורים יסודות שנראים אוטוביוגרפיים (קיימים בקובץ לפחות 3 סיפורים בהן הגיבורה לומדת רפואה\למדה רפואה בחו"ל,דבר שתואם לחייה של צ'יממנדה).
אז מה זה הדבר שכרוך סביב הצוואר?
אני חשבתי שאולי מדובר באיזה עול.משהו מעיק שחונק אותך,הרגשה פנימית חונקת.אז נראה שצ'יממנדה זרמה איתי,אבל פיתחה את הרעיון-הזיכרון,זה מה שכרוך סביב הצוואר.ובאמת,זה החוט המקשר בין כל הסיפורים.סיפורים על ניגרים-בניגריה או בחו"ל-שהזיכרון מכביד עליהם.חלק רוצים לשכוח את ניגריה,חלק אפילו רוצים להיטמע בחברה (משנים את שמם וכו'),חלק מרגישים שזיכרון המלחמה מכביד עליהם,אבל חלק רוצים לזכור.ככה בסיפור החותם את הקובץ,"ההיסטוריונית העקשנית",גיבורת הסיפור דווקא פועלת לזכור את ניגריה ומנהגיה,זאת בניגוד למשאלת הוריה שרוצים שתתנצר ותשכח את "המנהגים האלילים".
צ'יממנדה מתארת כל כך טוב את ניגריה והחברה הניגרית,שפעם ראשונה בחיי נותרתי בלי מילים (וזה נאמר על ידי מישהו שההורים שלו טוענים שמרגע שהתחיל לדבר הוא אף פעם לא הפסיק!)”
![עטיפת פני מועדות לכוכבים [מחודש]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczk1Lzk1ODI4Ni5qcGciLCJlZGl0cyI6eyJyZXNpemUiOnsid2lkdGgiOjM4NCwiZml0IjoiaW5zaWRlIiwid2l0aG91dEVubGFyZ2VtZW50Ijp0cnVlfSwidG9Gb3JtYXQiOiJhdmlmIiwiYXZpZiI6eyJxdWFsaXR5Ijo2MH19fQ==)
