ביקורות הספרים שפטרוזיליה אהבה

מיין לפי: תאריך כתיבה כמות אוהבים שם הספר שם הסופר (פרטי) שם הסופר (משפחה)

לא בכוונה, קראתי ביום האשה. “אֶת טבע האישה מכיר, לצערי; חוכמות ותחבולות — אך לא בבית־ספרי. נערכתי. נקטתי מִשנֶה זהירות: האישה שאֶשׂא היא... מופת של בּוּרוּת!” קומדיה תיאטרלית המתארת את ארנולף, דמות נלעגת וגרוטסקית כדמויות רבות של מולייר, הסבור כי כל אישה סופה שתצמיח קרניי... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-5 חודשים

"אל האבדון" הוא תרגום משמח מאוד, מאוד (נו טוב, לפחות עבורי ובעיני). אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה רציתי להאט את קריאתי כדי שחוויתי מהספר והמפגש איתו ימשיכו לעוד קצת, ואז עוד טיפה ואם אפשר איזה עוד אחד קטן לאחר מכן...הספר עצמו מכניס אותנו כבר מתחילתו אל תוך קרקעית ה"דקדנס" הברלינאי... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-7 חודשים

במשפט אחד - הנובלה הקצרה הטובה ביותר שקראתי של צווייג. כתיבה מרהיבה, מרגשת, מרתקת ואפילו מותחת. הספר הינו מונולוג לכל אורכו מלבד העמוד הראשון והאחרון. מדובר במכתב של אלמונית המתארת את כמיהתה ואהבתה הנצחית למקבל המכתב, שכלל אינו מכיר אותה. המונולוג, בניגוד למה שניתן לח... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-9 חודשים

בספר זה שלוש נובלות. בראשונה גבר צעיר פוגש בחורה שמשגעת אותו בספינה מצרפת לניו-יורק. צבע שערה של הבחורה מוזר, הוריה עשירים ואביה החורג ואמה נותנים לה לעשות מה שהיא רוצה. הבחורה הצעירה מדברת עם הבחור שהוא גיבור הנובלה ודרך עיניו יכול הקורא להיכנס לראשו, מחשבותיו ועולמו הפנימי. ... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-9 חודשים

ספר פנומנלי, מרגש, יוצא מן הכלל הספר מגולל את קורותיה של משפחת בנט, האב(מר בנט וגברת בנט),וחמשת בנותיהם: ג'יין,אליזבט,מירי,קתרין ולידיה, שכל אחת ואחת מהן ניחנה בכישרונות ואופי מיוחד ,הן מנסות ומשתדלות להיות רצויות ולמצוא את שותף חייהן, כל אחת בדרכה, תוך כדי התערות והשתלבות בחברה... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-9 חודשים

וידויה של מסכה הוא ספרו השני של מישימה שאני קורא. הראשון היה "המלח שחטא לים" ולאחריו היה לי ברור שאני אצרוך עוד מכתביו של מישימה. בוידויה של מסכה מספר לנו מישימה על חייו עד גיל 23. לא זכור לי שאי פעם קראתי ספר שכל כולו חשיפה אישית עמוקה ונוגעת כל כך כמו ספר זה. מדובר בסטריפטיז אמ... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-9 חודשים

ספר קלאסי,יוצא מן הכלל,מענג מהדף הראשון עד האחרון זהו ספר אשר גורם לקורא להישאב עמוק אל תוך עולם קסום ומהפנט. הסופר דיקנס ניחן ביכולת ספרותית יוצאת דופן,מכיוון שהשתמש באיורים שגרמו לקורא להבין את האירועים השונים, ולהיות חלק מאותו עידן. ספרו הכיל את כל המרכיבים והאלמנטים ... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-9 חודשים

אתחיל ואומר כי נהניתי מאוד מקריאת הספרון הדק הזה בן 110 עמודים בסך הכל. סביר מאוד להניח כי לפרק מסויים בעברי יש חלק בכך, אבל מיד אגיע לזה. זהו סיפורו של נבורו, ילד בן 13 החי עם אמו שהתאלמנה. נבורו נוהג להציץ לחדרה של אמו דרך חור בקיר וכך הוא רואה אותה גם ברגעיה האינטימיים ביותר. אי... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-10 חודשים

מרי אסאי יושבת במסעדה וקוראת ספר, היא בסך הכל, מחפשת לעצמה פינה שקטה, שבה היא תוכל לשבת בשקט, ולקרוא ללא כל הפרעה. היא לא מתארת לעצמה, שפתאום מכר של אחותה מהעבר יצוץ ויתחיל לדבר איתה. אני חושבת שמה שבעיקר מחבר בין מרי אסאי לטאקאהשי,הוא המשפחה שלהם. למרות שהקשרים שלהם עם המשפחה ל... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-10 חודשים

קשה למצוא מילים שדי בהן לשבח את הספר הזה. אני אנסה בכל זאת. כי הכול בו מתאים בדיוק ומוגש נהדר: יש את הדמויות מעוררות ההשראה וראויות להערצה. יש כתיבה זורמת ומרתקת. יש פיתולים ותגליות מפתיעות בעלילה שהשאירו אותי בפה פעור. יש אמינות היסטורית - אמנם בנוגע לזה לא הייתי בטוחה, כי מעול... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-10 חודשים

ספר אשר נותן פתח חשיפה למחשבותיו וחוויותיו של דור שלם במלחמת העולם הראשונה. מהצד הגרמני, בצורה אותנטית לחלוטין. ספר שנכתב באותה תקופה עצמה על ידי חייל שלחם שם. חיי היום יום בחזית, מחשבות לגבי העבר , העתיד הלא ברור. תחושה של דור אבוד, המבוגרים שהתבססו לפני כן בעבודה ימשיכו לאחר ... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-10 חודשים

מודה. לא משתגע על ספרים כבדי עמודים. אוהב את ספרי הבלשים של פעם, שקוראים בנשימה עצורה, בשטף, ושמבין השורות עולה ריחות המקומות, והכל, הטוב והרע, מתערבבים להם ויוצרים תמונת מקום וחיים קצרה, ונשאר עוד חשק לעוד, לקרוא עוד. כאלה הם שלושת הסיפורים המקובצים בספר. מוטי מרציאנו, לובש צו... המשך לקרוא

לפני 5 שנים ו-6 חודשים

סופר טוב שאת הספר הראשון שלו קראתי בשקיקה כותב ספר שני, מה כבר יכול להשתבש? התשובה היא די ברורה לכל קורא מתחיל. על הספר "ארטמיס" היה יח"צ די חזק, את הפרק הראשון שלו הספקתי לקרוא עוד באינטרנט (גילוי נאות, בפרק הראשון שמפורסם ברשת חסר שני עמודים בערך) אבל הוא היה פרק מעולה ובתור מי ... המשך לקרוא

לפני 7 שנים

אחד הטובים שבספרי סימנון (אני ממעריציו המושבעים).גם התרגום של רמה איילון הפעם מעולה ואם פעם חשבתי שרק תרגומיו של יהושע קנז הם הראויים לסימנון, הפעם היא הוכיחה שהיא יכולה. 2 הסיפורים המרכיבים את הספר מצוינים, מלאי אווירה, תיאור נפשם של הגיבורים והאפיון היוצא מן הכלל שלהם. 2 סיפו... המשך לקרוא

לפני 7 שנים ו-6 חודשים

הסימנון הראשון שלי, שיצא רק לאחרונה בעם עובד, מותיר אותי רעבה לעוד. ולכן משמח אותי שמחכים לי בספרייה הביתית עוד ארבעה מספריו של המחבר הפורה, שנולד ב-1903 בבלגיה, הספיק להתגורר בצרפת ובארה״ב ולחיות חיים עשירים ולא פשוטים, עד שנפטר בשוייץ ב-1989. ה״שען״ מורכב משני סיפורים: ״רוחות ... המשך לקרוא

לפני 8 שנים ו-7 חודשים

אהבתי מאוד. ספר כמו שאני אוהב. מסופר בגוף ראשון, יצירתי ושנון. ועוד כמו שאומרים "אין אדם שאין לו שעה" כל אחד מגיבורי הספר הוא גיבור בפני עצמו. ספר שנכתב מחוץ לקופסה ולכן כל פעם הייתי מופתע מחדש וזאת לצד התמימות הזכה של גיבורת הסיפור.... המשך לקרוא

לפני 8 שנים ו-8 חודשים

שלום, אני נונו והיום אחרוג ממנהגי, אכתוב ביקורת על ספר ילדים פשוט. כן כן, אני שדרכי תמיד מובילות אותי אל ספרי שואה, אני שמאוהבת בספרות הקלאסית. אני שכרגע קוראת את החטא ועונשו, אעשה הפסקה מכל אלה ואגיע אל האמת, אל סיפורי הילדים שגדלים עליהם, אל ה- "fairy tales". לכל אחד, לא משנה הסוג או ה... המשך לקרוא

לפני 8 שנים ו-8 חודשים

"רק שמור אותי מאוהביי, ומשונאיי אשמר לעצמי". זה המשפט הראשון שעלה במוחי כשקראתי את הספר. עד כמה שזה נשמע הזוי, כן, הורים יודעים לפגוע בילדיהם. לעיתים אנו לא מרגישים עד כמה אנו פוגעים בהם, עד כמה אנו מזיקים להם.... עד כמה אנחנו מזיקים לנפש שלהם, אפילו במילים שאנחנו לפעמים זורק... המשך לקרוא

לפני 8 שנים ו-9 חודשים

הספר הכי טוב בסדרה הזאת, בינתיים. "המעניק" היה קצת מדכא וצפוי "הכחול האבוד" היה משעמם למדי בהתחלה שלו אבל "שליח" מעולה. סופסופ קירה ומטי וג'ונאס (שקרוי "מנהיג". כל הקטע של השמות ממש הזכיר לי את "כאוס מהלך") מרוכזים שלושתם בספר אחד, ספר קצר, מגניב ועצוב:( אפרופו עצוב, הסוף די הרגיז א... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-6 חודשים

בין הספרים היותר משעשעים שנתקלתי בהם באחרונה ואני בכלל לא אוהבת קומיקס! אלי ברוש, מנהלת בלוג מזה מספר שנים, בלוג על דיכאון, חיים ושאר ירקות - בלוג שזכה לפרסים (ואיזה בלוגים כבר זוכים בפרסים?) אלי ברוש היא פשוט מפלצת שעשוע ענקית שיודעת בדיוק מה לעשות ללב שלכם. שנים שהיא כותבת ... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-8 חודשים