ביקורת ספרותית על וידויה של מסכה מאת יוקיו מישימה
ספר מעולה

---

וידויה של מסכה הוא ספרו השני של מישימה שאני קורא. הראשון היה "המלח שחטא לים" ולאחריו היה לי ברור שאני אצרוך עוד מכתביו של מישימה.

בוידויה של מסכה מספר לנו מישימה על חייו עד גיל 23. לא זכור לי שאי פעם קראתי ספר שכל כולו חשיפה אישית עמוקה ונוגעת כל כך כמו ספר זה. מדובר בסטריפטיז אמיתי.

הוא נלד בטוקיו בשנת 1925 וכשהיה תינוק, נלקח מאמו על ידי סבתו שלא היתה בריאה בנפשה והיא גדלה אותו עד גיל 12. מישימה מספר לנו על החיים בבית סבתו, כיצד לא הורשה לשחק בשמש או להשתתף בפעילות ספורטיבית כלשהי.

עם שובו לבית הוריו מנסה מישימה לחבור לנערים כדי להתנער מההשפעות הנשיות של סבתו ובואו לא נשכח שבתרבות של אז, מאפיינים "נשיים" אצל גברים כמו חולשה גופנית, נחשבו לדבר שלילי המאיים על הגבריות.

בנעוריו גילה מישימה על עצמו שני דברים: אחד, שפחד ממוות דווקא אין לו, כי בשנים בהן נכלא אצל סבתו פיתח לעצמו עולם פנטנסטי אפל, מורבידי ורווי דם, והמוות נתפס בעיניו כהתגשמות יפהפיה של צו הגורל, כדבר שהוא חיובי במהותו. והשני: שהוא אמנם רוצה להיות בחברת נערים, אבל מסיבה אחרת לגמרי מהשאר.

מישימה מספר כיצד מתברר לו כי הוא נמשך לגברים דווקא, כיצד הוא מנסה להסתיר זאת, על התנסותו עם אשה בבית בושת לשם משכנע אותו חבר ללכת ובאמת יש משהו נודע ללב בכל התאורים האלו.

ברקע כל הסיפור עומדת מלחמת העולם השנייה אך לאירועים אלו מתייחס מישימה ממש באופן שולי.

הספר נכתב בשנת 1948 אז היה הסופר בן 23. בהמשך חייו נשא מישימה אשה והביא ילדים לעולם אך בהיותו בן 45, שם קץ לחייו. ספר זה עוסק בשנים שעצבו את אישיותו ודמותו וכמי שיש לו ענין בכל הקשור לתרבות היפנית, זהו מסמך מרתק בעייני.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על וידויה של מסכה