אדון ההרס
משתמש זה יצא מכלל שימוש.
אם ברצונכם ליצור קשר עם המערכת, פנו לכתובת xionicmaster666@gmail.com



» דירג 0 ספרים
» כתב 4 ביקורות
» יש ברשותו 1 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 3 שנים ו-2 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני שנתיים ו-8 חודשים

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

ביקורות ספרים:

מוצגות 4 מבין 4 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

אהה... אני די בטוח שהם העתיקו לפחות את השם והקטע עם הטלקינזיס מפה: www.newgrounds.com/portal/view/401329... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-10 חודשים


יש לי כאן פרק מאחד מספרי ההמשך שעוד לא יצאו (טכנית זה לא חלק מהעלילה של הספר הספציפי הזה! הא הא הא!). קוראים לו "חיים ממעבר לק... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-11 חודשים


המופלאות באמת עשו עבודה טובה בחקר עיר הצללים. אבל יש בניו יורק עיר "נסתרת" הרבה יותר מגניבה! עוד מידע ניתן למצוא באתר newgrounds... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים


אתם רוצים לדעת למה אפריל, מאי ויוני קיבלו כוחות? אני לא יכול להגיד לכם כאן, כי אסור לי לחשוף פרטים מהעלילה, אבל אם אתם רוצי... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים




עוקבים אחריו
מתוך הפורומים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

הרגתי את קוסמת הרגש. עכשיו יש עוד עניין אחד לסדר.
האמפוזה שניסתה להרוג אותנו, ובצירוף מקרים מדהים זו שהייתי מאוהב בה, עדיין הייתה שרועה על הרצפה. היית יכול לומר שהיא מתה, אבל זה כל העניין עם אל-מתים. הם מתים גם כשהם נראים חיים לגמרי.
הלכתי בזהירות אל האמפוזה הפצועה והרמתי אותה טלקינטית גבוה באוויר כך שידיה היו פרושות, רגליה מוצמדות, זנבה כרוך סביב הרגליים וכנפיה מכסות את גופה כמו מעיל. ואז הטלתי כישוף ריפוי.
אניגמה התעוררה, ניסתה לזוז, ופניה נמלאו פחד כשהבינה שהיא קשורה. "למה עשית את זה?" היא שאלה בתימהון. "חשבתי שאתה בחור מעשי. מישהו כמוך לא היה מרפא אויבת שלו". זיהיתי נימה של לעג.
"כי אני אוהב אותך".
"מישהו כמוך... מסוגל לאהוב. יצורים חיים תמיד הפליאו אותי".
"אבל יש יותר מכך", אמרתי. "רצית להרוג את טריניטי... קיבלת". החוויתי על הגופה שעל הרצפה. "אני מבין למה, ואני גם מבין למה רצית להרוג את אלאליה. אבל למה רצית להרוג אותי? כי אני עוזר לה? אם היית פועלת פחות בפזיזות, היית יודעת שאני רוצה להרוג אותה בדיוק כמוך, ושאני רק מעמיד פנים שאני ידיד שלה! הנה הסיבה שריפאתי אותך: אני רוצה שתעזרי לי. אנחנו יכולים להגיד שנפלה טעות, שטריניטי ניסתה להרוג אותי ואז הצלת אותי. אז הנה מה שהולך לקרות עכשיו: אני אשחרר אותך, ותוכלי לבחור אם להצטרף אלינו או להילחם בי - ולמות, שוב. אז מה את בוחרת?"
"אני אצטרף אליך", אמרה אניגמה בחוסר רצון.
שחררתי אותה.
"נהדר", אמרתי. "אבל רק כדי לוודא שאת באמת לצדי, תצטרכי לתת לי לסרוק את התודעה שלך".
אניגמה פתחה את תודעתה בפני בחוסר רצון, ואני עשיתי בדיוק מה שכל אמן מוח במצבי היה עושה: השתלטתי לחלוטין על המוח שלה...
נכתב לפני שנתיים ו-10 חודשים
אז הנה אנחנו, עומדים בחדר עשוי קסם רגש טהור ומתכוונים להביס את הטרוריסטית הקסומה בעל כורחה במגרש הפרטי שלה.
"למה אנחנו חייבים להרוג אותה?" שאלה אלאליה. "אניגמה כבר נתנה לנו את הכסף. אנחנו יכולים לקחת אותו ולברוח!"
"שיעור חדש בחוכמת רחוב", אמרתי (שיעורי חוכמת רחוב היו הכינוי שאלאליה ואני השתמשנו בו לזה שלימדתי אותה על החיים בערים כמו דאסק). "אם מישהו משלם לך עבור משימה שעדיין לא עשית, מדובר במחווה של אמון. אם את מסרבת לעשות את המשימה, זו הפרת אמון. הפרת אמון יכולה להפוך מישהו, במיוחד טיפוס כמו אניגמה, לאויב. ואני די בטוח שאפילו את לא רוצה באניגמה כאויבת!"
"חבל רק שאין לכם בררה", אמר קול מלמעלה... קולה של אניגמה.
אור שחור הבזיק לשבריר שנייה. במקום בו הוא היה, עמדה עכשיו המעסיקה שלנו, לובשת שריון עשוי חשכה ובכל יד היא אחזה להב-בלי-חרב, עשוי חשכה גם הוא ובוער באש גיהינום לבנה. "לא ציפיתי שתשרדו עד עכשיו, אך התוכנית שלי עבדה", היא אמרה. "עכשיו שתיכן בכף ידי - גם קוסמת הדמיון וגם המלאכית".
ואז היא... השתנתה.
העור שלה הפך לבן לגמרי. שיניה הפכו לניבים עשויים נטיפי קרח. הציפורניים המטופחות שלה התארכו לטפרים עשויים ברקים ארגמניים. כף רגלה הימנית הפכה לפרסת פלטינה, ורגלה השמאלית הייתה ליציקת אדמנטיט. מגבה נפרשו זוג כנפיים עטלפיות, וזנב עקרב שחור, עטוף באנרגיית מוות. זוג קרני יהלום אסטרלי הסתלסלו מצדי ראשה. שערה הפך למפל מתנחשל של אש קסמים מכל סוג וצבע אפשריים - אש גיהינום לבנה כמו זו שעל הלהבים שלה, אש אופל שחורה, אש זעם היער ירוקה, מה שרק תרצו. עיניה הפכו למשהו שהזכיר עיניים רק בקושי - איברים בצורת לבבות ומלאי חשכה, שבתוכה שייטו ספירלה ארגמנית שהזכירה נהר של דם, חוטי מתכת שונים מסתחררים, להבות צבעוניות מרצדות, כוכבים בוהקים ורונות מאגיות משלל סוגים. הילה ורודה קורנת הופיעה סביבה.
ועל אף כל אלה, היא נראתה יפה אף יותר מקודם.
אמפוזה, אם כן.
המעסיקה שלנו לשעבר הסתערה לעברנו, נכונה לנקז את דמנו ותודעתנו גם יחד. סלייסר נכנס איתה לקפא"פ בחרבות הסאי שלו והיא הדפה אותו הצידה. האמפוזה הסתערה על עינו המרכזית של מארוס, וזה שילח בלהביה קרני טלקינזיס וגרם להן לחתוך את זו שאחזה בהן עד לפני רגע. שנייה לאחר מכן אניגמה ספחה את הלהבים הסוררים לתוך עצמה.
ואני? לא יכולתי לעשות דבר, מלבד התחמקות מההתקפות השונות של אניגמה אם היה צורך. לא יכלתי לתקוף את אהובתי. זוכרים אתם שהייתי מאוהב באניגמה.
לבסוף אלאליה הפגיזה אותה בפיצוץ אור שמימי. היא כנראה מתה - או רק התעלפה. קשה לדעת כשמדובר באל-מתים. הייתי אסיר תודה לחושי הקי של סלייסר (יכולת לחוש בכוח חיים), שלא מסוגלים לחוש באל-מתים ולכן הראו שהיא מתה... מה שהיה נכון, אבל רק חלקית.
"אני שמעתי אתכם מאז שהייתם בחנות", אמרה טריניטי. "אז... עכשיו לא תהרגו אותי?"
"לא", אמר נפריאן בפסקנות. "אבל עדיין הכוחות שלך בלתי מרוסנים. מישהו עלול להצליח עם זה... אלא אם תצטרפי אלינו!"
"אני רק... אשאר כאן קצת", אמרה טריניטי. "רק לעכל כל מה שקרה הרגע. אני אשיג אתכם אחר כך".
"אני גם צריך לעכל דברים" אמרתי. "אני אשאר כאן עם טריניטי".
אז כולם עלו ואני נשארתי עם טריניטי. "אז... למה הערפדית המשונה הזאת שלחה אתכם להרוג אותי?" היא שאלה.
"אני לא יודע... אבל בניגוד לחברי, אני אלף ישר. אני לא לוקח תשלום מאנשים בלי לעשות מה שהם אמרו..."
"לא... אל תהרוג אותי! לא ברחתי כל כך הרבה זמן רק בשביל שזה ייכשל!" צעקה טריניטי.
"בני תמותה טיפשים!" צעקתי בכעס. תפסתי טלקינטית בצוואר של טריניטי ובראשה. "יש לכם אוצר כל כך גדול, שקוראים חכם על שמו - ואתם חושבים שהוא דבר רע?! המוות זה לא עונש, טריניטי... המוות הוא שחרור!"
ואז, במשיכה טלקינטית אחת גדולה, תלשתי את ראשה של טריניטי קוסמת הרגש מעל גופה.
המשימה הושלמה!
נכתב לפני שנתיים ו-10 חודשים
בית היתומים העירוני בדאסק היה פעם אחוזה של אציל עשיר, שהחליט להפוך אותו לבית יתומים. זה היה לפני זמן רב מאוד, וכעת ניכרה ההזנחה והעוני בבית שהיה פעם גדול ומפואר. שער ברזל הגן על בית היתומים מפולשים - לא אתגר לאגרופים הערפדיים של נפריאן. נכנסנו פנימה (למרבה המזל הייתה המבואה גדולה דיה שמארוס יוכל לשהות בה בנוחות).
ברגע שנכנסנו, ראינו את ההשפעה של קסמיה של טריניטי על המקום. כל מיני דברים ריחפו במבואה ללא כל היגיון או סדר, נברשת תקרה אחת הסתחררה במהירות כשילד תלוי עליה, וסביב הרצפה התרוצצה כלבה עם ראש נערה. אישה זקנה רדפה אחריה, ולמרבה הזוועה גילינו שמהמותניים ומטה יש לה גוף של עכביש גדול. ברגע שאשת העכביש ראתה אותנו, היא הפסיקה לרדוף אחרי הכלבה ואמרה: "מי אתם? מה אתם עושים פה? איך עברתם את השערים?!"
"אנחנו מחפשים את טריניטי", אמרה אלאליה קצרות.
"טריניטי!" צעקה האישה. "הלוואי שתיחנק הבחורה הזאת!! היא עשתה לנו את כל... את כל זה! היא רק אמרה דברים והם קרו! עכבישה זקנה ומצומקת... אני בת 20 בכלל!"
"טוב, אז זה יום המזל שלך", אמר סלייסר. "שכרו אותנו כדי שנהרוג אותה!"
"לא! אני לא ארשה שתפגעו בחניכה שלי!"
"רגע... לא אמרת לפני שנייה שאת רוצה שהיא תיחנק?" שאלתי.
"אמרתי את זה בכעס! לא באמת התכוונתי! כשהצטרפתי לפה המנהל הקודם אמר שטריניטי נערה מצוינת, נערה מקסימה... לא היה לי מושג שהיא עושה דברים כאלה... לא. אני לא ארשה שתהרגו אותה".
"טוב, אז לא תהיה לנו בררה", אמר מארוס ופלש למוח שלה. הוא חילץ משם את כל הידע הדרוש: המנהלת ראתה את טריניטי לאחרונה כשהיא הלכה לחנות התבלינים הקרובה. לאחר מכן, אני ואלאליה עקפנו את קסמי הדמיון והחזרנו את הדברים לצורתם המקורית. ואז הלכנו.
בסופו של דבר, הגענו לחנות התבלינים. למרות שכך הכריז השלט, היא הייתה מלאה בממתקים. כל דבר בחנות היה עשוי מממתקים. בפינה עמד איש ג'ינג'ר בגודל אנושי שנראה מפוחד, ושניים נוספים עמדו באמצע כשהם מניפים חרבות מסוכריית-מקל-הליכה לעבר נקודה ריקה.
"אנחנו לא שכירי החרב הראשונים שאניגמה שלחה, אני מניח" אמר נפריאן. "מה נעשה עכשיו?"
"אני יודע! בואו נאכל את הממתקים!" אמר סלייסר. אז אכלנו את הממתקים. מארוס, שהיה צריך להישאר בחוץ כי הוא גדול מדי להיכנס לחנות, פשוט אכל את הקירות, התקרה והרצפה...
ואז ראיתי במקום אליו הניפו אנשי הג'ינג'ר את חרבותיהם, דלת שחורה, חלקה, עשויה קסם טהור. טריניטי מן הסתם יצרה אותה - ואת החדר אליו היא מובילה - כדי לברוח משכירי החרב.
נכנסנו לתוכה. היה שם חדר כדורי, גדול, שחור, עשוי קסם מחושל. רק אור גופה של אלאליה וראיית הלילה שלנו (ויתר החושים המיוחדים שלנו) האירה מה שהיה שם. וזה לא היה הרבה: נערה אחת, ששערה לבן זוהר כפלטינה ועיניה סגולות נוצצות כאחלמה.
טריניטי.
נכתב לפני שנתיים ו-10 חודשים
ראשון שהיה מראשית ועד אחרית,
שני שננגע אך מצא רפואה,
שלישי שהושמד אך נבנה מחדש,
רביעית שהתנתקה אך התחברה שנית,
וחמישית שבצללים הסתתרה
ורק בסוף את פניה הראתה.
סיפור החמישה הוא סיפור של אובדן,
סיפורם של אלה המוכנים להקריב,
סיפור המלא נפלאות וזוועות,
שאותו בלתי נמנע להשיב.
נכתב לפני שנתיים ו-10 חודשים
אתם כנראה לא יודעים מי היו האנשים האלה שניסו להרוג אותנו. אלה הם ציידי המכשפות האימתניים - מיליציה גזענית, מורכבת מבני אנוש ברובה, ששמה לה למטרה להשמיד את "יצורי האופל". ועכשיו שישה מהם עומדים מולנו.
קרב... התחל!
מארוס ירה את קרן העין החורכת שלו בבחורה עם רובה הקשת. הרובה שלה נשרף וידיה נכוו, אך היא שלפה שני סאי במקומו. האיש הגדול התנפל עליי, אך אני פצעתי אותו בקשת הלהבים שלי ואז יריתי חץ באישה עם החרב. היא הדפה את החץ לעבר אלאליה, שאיידה אותו בקרן אור שמימי.
ואז המנהיגה, עם כפפות העור, הרימה את ידיה וצעקה "גדווי איסטלארי!" כלומר "ידי להבה" בשפת הקסמים. להבות אש גיהינום לבנה בצורת הרונות המתאימות הופיעו על הכפפות שלה, וזוג כפות ידיים עצומות עשויות גם הן מאש גיהינום הופיעו וחבטו בנפריאן.
ואז עלה לי רעיון. אלה ציידי מכשפות. מה שהיא עשתה אינו כישוף, אך קל לבלבל ביניהם אם אתה לא מנוסה. ולמרות שציידי המכשפות צדים רק מכשפות רעות (מבחינתם)...
פלשתי למוחות שלהם. גרמתי להם לראות את מה שרציתי שיראו: שהאישה עם הכפפות היא מכשפה מרושעת שמנסה להרוג אותם.
אשליות: הושלמו
מצב חיסול עצמי: הפעל!
ציידי המכשפות פנו אל מנהיגתן והתחילו לתקוף אותה. היא הבינה מה קורה, כיבתה את ידי האש והתחילה להכות אותם. בסופו של דבר, מאחר ורונות גם מחזקות אותך, היא הצליחה לנצח את כולם... אבל היא עדיין נפצעה אנושות. נשאר לה די כוח להפעיל קסם רונה אחד אחרון: מערבולות כפור שכיבו את התאורה - הדבר היחיד שמנע מהצללים להתגבש ולתקוף אותנו. אחרי שאמנית הרונות נהרגה, הצללים סביבנו התעבו, התגבשו לדמויות מאיימות. הפעלתי את עיני הפלזמה שלי, שאיידו כמה מהצללים, אך לא מספיק.
אלאליה יצרה פיצוץ של אור שמימי קורן שאידה את כל הצללים סביבנו, ורצנו בכל כוחנו עד שהגענו אל בית היתומים.
נכתב לפני שנתיים ו-11 חודשים
שמי אונדור. אני אלף אפל, שכיר חרב. כל חיי (666 שנות אדם, למקרה שתהיתם. אל תתבלבלו - אלפים חיים לנצח) עברו עליי בעיר דאסק, שהכניסה אליה פשוטה מאוד. מצד שני, כדי לצאת חייבים לשלם מס עזיבה - מס כל כך גבוה, שמי שכבר יש להם אותו בדרך כלל מעדיפים להישאר בעיר ולהפוך לאצילים זוטרים. דאסק קיבלה את הכינוי "העיר האפלה" משום ששם לילה כל שעות היממה, ושורצים בה יצורי צללים שונים ומשונים, שאצילי העיר, ידעונים ברובם, מזמנים מדי פעם כשליחים, שומרים או למטרות אחרות. לזמן מלאך... זה כבר סיפור אחר...
אבל רצו האלים (למה הם כל כך מתאכזרים אליי תמיד??) ואחד הידעונים טעה בלחש או משהו, ואל העיר הושלכה אלאליה, מלאכית נקמה עליונה, יפהפייה אבל די מטומטמת (אם חשבתם שאני זקן, הגיל שלה בשנות אדם עולה על 10,000!). כמו כמעט כל מלאך, מבחינתה דאסק היא כגיהינום עלי אדמות. לכן מאז שהובאה הנה, היא מיצתה את כל משאביה בניסיונות לברוח מדאסק.
וכמובן שגם אנשי העיר לא מאוד חיבבו אותה. זאת כי היא לא ידעה כמעט שום דבר על העיר, ועשתה דברים לגיטימיים במקום ממנו היא מגיעה אך אסורים פה. בשלב מסוים הוציא מישהו פרס על ראשה. הייתה נחוש בדעתי להשיג אותו. אבל ידעתי מה רב כוחם של מלאכים, ולכן נקטתי בשיטה של "שמור על חבריך קרוב ועל אויביך קרוב עוד יותר". העמדתי פנים שאני ידיד, הסברתי לה על כסף ועל איך להשיג אותו, וכמובן על מטרתו ועל מס העזיבה, והצעתי לה להצטרף למשימות החיסול שלי על מנת להשיג עוד כסף... כדי שאוכל להרוג אותה בהזדמנות הראשונה.
לא עבר זמן רב ואלינו הצטרפו גם נפריאן, ערפד שליט צעיר והרפתקני, מארוס, בוהה עריץ עליון ששיחררנו מהשבי, וסלייסר, אלף לילה-עד שממוניו נטשו אותו בדאסק (הרואים אתם, זאת הסיבה שאסור לשרת מישהו: במוקדם או במאוחר הוא או היא יבגדו בך). יחד יצרנו סוג של כנופית פושעים רבי עוצמה - וגם עשירים מאוד. מאוד התקרבנו לסכום המס המיוחל (לפחות, מיוחל עבור אלאליה) כאשר בבית בו התאחסנו הופיעה הודעה מסתורית, כתובה בדם על גבי עור, בה נכתב שיש לשולח אותה משימה עבורנו, וכדי לשמוע עוד פרטים עלינו לפגוש אותו בפונדק "הבריון השפל". לא צוינה שעה, כי בדאסק תמיד לילה, אבל היה כתוב ש"אני אגיע כשאתם תגיעו". את חלקנו זה קצת הטריד, אבל הסכום שצוין הספיק לא רק כדי להשיג את מס העזיבה עבור כולנו, אלא גם להפוך את חיינו להרבה יותר קלים ונוחים גם אחרי שכמות כה גדולה של כסף תשולם. אז יצאנו אל פונדק "הבריון השפל", שלמרבה המזל היה גדול דיו לאחסן יצורים גדולים כמו בוהים עריצים עליונים. כרבע שעה לאחר שהגענו, הדלת נפתחה, ואישה יפהפייה נכנסה דרכה. היא התקרבה אלינו לפני שהספקנו לסמן או לאותת, וחדי העין שבינינו הבחינו שהיא לא מטילה צל. התאהבתי בה ממבט ראשון.
האישה התיישבה ליד שולחננו והשליכה לרגלינו תמונה של נערה כבת 15, ששערה לבן זוהר כפלטינה ועיניה סגולות כאחלמה. "זאת טריניטי", היא אמרה. "היא גרה בבית היתומים המחוזי, והיא מה שבני אדם מכנים קוסמת דמיון, או קוסמת רגש. כלומר שהיא יכולה לדמיין דברים, והם קורים. כפי שאתם יכולים לדמיין, זה עלול להיות קטלני. המשימה שלכם: מצאו את טריניטי. הרגו אותה. הביאו לי הוכחה לכך שהיא מתה. ומפני שאני סומכת עליכם - ומפני שאני יכולה להרשות לעצמי לאבד סכומים גבוהים של כסף - אתן לכם את התשלום כבר עכשיו". והיא זרקה שק גדול מלא כסף ליד התמונה. סלייסר מיהר לקחת אותו.
"אבל אפילו לא אמרת לנו את השם שלך!" קראתי.
"שמות רבים לי. שמות שנתנו לי חבריי, שמות שנתנו לי אויביי. אף אחד מהם אינו נכון, כי לאמיתו של דבר אין לי שם כלל. אבל אתם יכולים לקרוא לי אניגמה". והיא הלכה לה.
אז יצאנו מהפונדק אל רחובות העיר. היינו לבדנו, עד שהבחנו באישה עם כפפות עור שחורות שלבשה מעיל ירוק וחבשה כובע מחודד קטום עם חגורה קשורה אליו. "תראו תראו, מה יש לנו כאן", היא אמרה. "שני אלפי צללים, בוהה וגם אל-מת! זה הולך להיות יום טוב לעסקים". היא נקשה באצבעות.
מהצללים יצא גבר עם שני גרזני יד, עוד גבר עם הלמן, אישה עם רובה קשת, אישה נוספת עם חרב ממזרית, וגבר נוסף שלא נשא דבר אך היה גדול ושרירי מאוד.
"הרגו אותם!" צעקה האישה עם הכפפות השחורות - מן הסתם המנהיגה שלהם. "תהרגו את כולם!!!"
נכתב לפני שנתיים ו-11 חודשים
אז הייתה איזה חתיכה אחת שהחבר שלה זרק אותה. ואז, כאילו משום מקום, היא שלפה סכין ירוק ומפחיד ונעצה אותו בשד השמאלי שלה (איפה שהלב, למי שלא יודע אנטומיה).
ואז העיניים שלה התחילו לזהור, פיצוץ כזה של אור ירוק האיר את שמי הלילה, ומאז לא שמעו ממנה יותר!
או שכן?
הערה למי שראה xionic madness: לא, לא העתקתי אז זה משם. הם כנראה ביססו את הסיפור על הסיפור הזה, שבאמת קרה, כך שאף אחד לא כתב אותו ולכן אי אפשר להגיד שמישהו "העתיק" אותו ממקום אחר.
הערה למי שלא ראה xionic madness: תראו xionic madness, ומהר. אין לכם מושג כמה זה מגניב.
נכתב לפני 3 שנים
קבוצות קריאה:
הקוראים:
  • לפני חצי שנה הינשוף בן 16 מארץ הדמיון
  • לפני חצי שנה הגרים בת 19 מאחיסמך
  • לפני שנה ו-1 חודשים Kadoshema בת 50 מזכרון יעקב
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים matrix בן 17 מאי שם
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים snow fox בת 17 מקיבוץ בהרים הקפואים
  • לפני שנתיים ו-9 חודשים דרקון כוזב בן 27 מירוחם
  • לפני שנתיים ו-9 חודשים blonderwoman בת 17 מה
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים טרין בת 15 מירושלים
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים ~פנדה~ בת 16 מהאי היגיון
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים Primrose בת 16 מדרך פריווט
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים Lali בת 18 מעולם המשאלות
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים no fear בת 18 מהמקום שממנו באים הרגשות
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים Lion בן 18 מאגלוא
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים ירון דן בן 31 מתל אביב
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים ~RAIN~ בת 16 משבע הממלכות
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים מיכאל בן 67 ממרכז הארץ
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים חבצלת בת 66 מקרית אונו
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים אורנית בת 22 מבאר יעקב
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים בן-ציון בן 57 מאלקנה
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים ילדת~כוכבים בת 18 מרחוב גארדם
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים S-E-5914 בת 18 מהעתיד ✌
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים אור בן 25 מחיפה
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים Nightwish בת 16 מכוכב הנינג'ות המנצנצות, מעבר לשביל החלב, אני המלכה שם, ואפשר להגיע לשם רק בשער מעבר, או דרך הודעת איריס-נט מסוג מיוחד מאוד, אבל רק אני יכולה ליצור אותם, אז כנראה שלא תבקרו שם. מועחעחע. סתם לא, מתה עליכם ;)
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים 5dtui5 בן 14 מירושלים
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים פנג הלבן בן 14 מהעתק מדויק של גן העדן בעולם הרגיל
  • לפני 3 שנים ו.ש.א בת 65 מירושלים
  • לפני 3 שנים אור בן 17 מ.
  • לפני 3 שנים ♬*•°.•Sonrisa*•°.•♬ בת 18 מ╮☆╰heaven ➊☣
  • לפני 3 שנים This is Me בת 18
  • לפני 3 שנים POLLO בן 17 מארץ החתולים
  • לפני 3 שנים דרקמנדור בן 15 מהמימד האפל
  • לפני 3 שנים ybe בן 60 מhaifa
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים מישי בת 19 משומקום
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים גרייס בת 17 מלבון
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים argo - Woodie <FONT COLOR=RED> בן 16 מimpel down
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ בן 18 מה̛ͮ̏̇͊ͫ͊̍ͥ͛̈́̆͐ͩ̿ͬͦ͝҉̠̺̹̖͎͔͉̜͙͕͓̱͇מ̴̨̯͈̮̣͔͇͍̹͍̫͂̏͂̅ͦ̃ͬ͆ͬ͒ͥ̀̚̚͢ח̧̡̱̗̭̙̳̦͖̘̪͖͇̙̮͍̭͇̠͗͗̿̐̈́͌̿͒́͝͞ͅב͋̆ͥ̾ͥ͂ͫ̍ͮ̇ͥͥ̄̐ͥ҉͓͎͎͚̳͍̜̰̰̲̱͙͈͙̟̘͙̗͓͟ר̴̨̝̫̺̱̦͉̱̣̬̮͔̗̹̮̗͒̈͑̊̀͗̌ͦ͑͐͡ת̮͕̣̜̝̤͔͍̗̥̟͙͙̮͚̹̟̖̗ͫ̐ͣͬ̏͛̀̀̕͞
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים רייצ'ל בת 17 ממחנה החצויים
  • לפני 3 שנים ו-2 חודשים Chimera בת 25 מחולון



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ