הביקורת נכתבה ביום שני, 2 בפברואר, 2015
ע"י אדון ההרס
ע"י אדון ההרס
יש לי כאן פרק מאחד מספרי ההמשך שעוד לא יצאו (טכנית זה לא חלק מהעלילה של הספר הספציפי הזה! הא הא הא!). קוראים לו "חיים ממעבר לקבר" ויש לי חשד שהסופרת העתיקה כאן דברים מסדרת הרשת madness combat וממחווה אליה בשם madness: deus ex machina. צפו בהם אם אתם רוצים להבין מה לעזאזל קורה פה. אז הפרק הולך ככה:
לילה ירד מעל אי בית הקברות. הירח המלא האיר קבר אחד, גדול ומפואר מהאחרים, ועליו נכתב:
כאן נחה סילביה
הדוכסית הנאווה של בלצה
שנהרגה בהתנקשות
מצד חומסי כתר
מי ייתן ושמך ייזכר בתהילה
לנצח נצחים
ג'אזזזזזז! הבזיק ברק זהוב שהגיח פתאום מהשמיים נטולי הענן.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
באנג! נשמע קול חבטה מהקבר.
קראק!הקבר התנפץ.
על האדמה עמדה כעת אישה צעירה ויפהפייה, עוטה בגדים יקרים. היא לא הייתה פצועה, ודאי שלא מתה. מסכת בדולח כיסתה את פניה, אבל על פי המבע בעיניה והרעד המטורף של גופה, לא היה קשה לנחש שהיא רותחת מכעס.
האישה הרימה את ידה, והופיע בה, כאילו משום מקום, אקדח שדמה - אך לא בדיוק - למאגנום מודרני. היא ירתה כמה פעמים באוויר, ומהקנה פרצו קליעים זהובים שנראו כאילו הם זזים ממש לאט, אבל כשאחד מהם התקרב לציפור חולפת והיא האטה במעופה, התברר שהם בעצם מאטים את הזמן סביבם. אחר כך היא זימנה באותו האופן רובה גדול יותר, וירתה גם בו. הפעם פרצו מהרובה כדורי פלזמה אדומים שהאירו את שמי הלילה כזיקוקים. היא פרקה את קת האקדח הקטן יותר והרכיבה אותו על הרובה.
אחר כך הנערה זימנה חרב ארוכה עם דמיון שטחי לקטאנה יפנית. היא השליכה אותה באוויר והחרב ריחפה קרוב למצבה הקרובה ביותר, שיספה אותה לשניים, וחזרה לידה. היא פרקה את קת החרב והרכיבה את הלהב על הרובה.
אז זימנה האישה חרב כחולה עצומה, גדולה פי שניים או פי שלושה מגופה שלה, ובעלת מרקם של בניין. היא הכתה בה על האדמה, וגל הדף כחלחל פרץ ממנה והעיף לכל עבר כל קבר שעמד בדרכו. היא פרקה את קת הרובה ממקודם והרכיבה אותו על החרב.
אחרי כן האישה זימנה רובה שחור כפחם וגדול לא פחות מהחרב, כיוונה אותה לאוויר, ומשעה בהדק. מהקנה פרצו להבות לבנות אדירות. היא הרכיבה אותו על החרב.
לאחר מכן היא זימנה חרב גדולה אפילו עוד יותר, שהייתה עשויה מעשרות להבים שונים שהתנועעו כל הזמן, יוצרים תבניות מהפנטות ומחרידות. כשהיא קירבה אותה לנשק המוזר, שנראה לא מהעולם הזה, הלהבים הסתדרו מעצמם והתחברו לשאר הנשק. לא נראה שכל המשא הזה מכביד יותר מדי על הבחורה.
היא הסירה את המסכה, שהתנפצה לרסיסים על הקרקע.
"סילביה! הרגת אותי!!" צרחה ג'וליאנה בטירוף.
"נקמה!!!!!!!"
0 הקוראים שאהבו את הביקורת