פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 825 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-6 חודשים האגדה של אניגמה (מבוסס על הרפתקה של D&D מאת איתמר יצקן - אחד ממדריכי הD&D הכי טובים EVER!) - פרק 0: מסתורי העיר האפלה אדון ההרס
שמי אונדור. אני אלף אפל, שכיר חרב. כל חיי (666 שנות אדם, למקרה שתהיתם. אל תתבלבלו - אלפים חיים לנצח) עברו עליי בעיר דאסק, שהכניסה אליה פשוטה מאוד. מצד שני, כדי לצאת חייבים לשלם מס עזיבה - מס כל כך גבוה, שמי שכבר יש להם אותו בדרך כלל מעדיפים להישאר בעיר ולהפוך לאצילים זוטרים. דאסק קיבלה את הכינוי "העיר האפלה" משום ששם לילה כל שעות היממה, ושורצים בה יצורי צללים שונים ומשונים, שאצילי העיר, ידעונים ברובם, מזמנים מדי פעם כשליחים, שומרים או למטרות אחרות. לזמן מלאך... זה כבר סיפור אחר...
אבל רצו האלים (למה הם כל כך מתאכזרים אליי תמיד??) ואחד הידעונים טעה בלחש או משהו, ואל העיר הושלכה אלאליה, מלאכית נקמה עליונה, יפהפייה אבל די מטומטמת (אם חשבתם שאני זקן, הגיל שלה בשנות אדם עולה על 10,000!). כמו כמעט כל מלאך, מבחינתה דאסק היא כגיהינום עלי אדמות. לכן מאז שהובאה הנה, היא מיצתה את כל משאביה בניסיונות לברוח מדאסק.
וכמובן שגם אנשי העיר לא מאוד חיבבו אותה. זאת כי היא לא ידעה כמעט שום דבר על העיר, ועשתה דברים לגיטימיים במקום ממנו היא מגיעה אך אסורים פה. בשלב מסוים הוציא מישהו פרס על ראשה. הייתה נחוש בדעתי להשיג אותו. אבל ידעתי מה רב כוחם של מלאכים, ולכן נקטתי בשיטה של "שמור על חבריך קרוב ועל אויביך קרוב עוד יותר". העמדתי פנים שאני ידיד, הסברתי לה על כסף ועל איך להשיג אותו, וכמובן על מטרתו ועל מס העזיבה, והצעתי לה להצטרף למשימות החיסול שלי על מנת להשיג עוד כסף... כדי שאוכל להרוג אותה בהזדמנות הראשונה.
לא עבר זמן רב ואלינו הצטרפו גם נפריאן, ערפד שליט צעיר והרפתקני, מארוס, בוהה עריץ עליון ששיחררנו מהשבי, וסלייסר, אלף לילה-עד שממוניו נטשו אותו בדאסק (הרואים אתם, זאת הסיבה שאסור לשרת מישהו: במוקדם או במאוחר הוא או היא יבגדו בך). יחד יצרנו סוג של כנופית פושעים רבי עוצמה - וגם עשירים מאוד. מאוד התקרבנו לסכום המס המיוחל (לפחות, מיוחל עבור אלאליה) כאשר בבית בו התאחסנו הופיעה הודעה מסתורית, כתובה בדם על גבי עור, בה נכתב שיש לשולח אותה משימה עבורנו, וכדי לשמוע עוד פרטים עלינו לפגוש אותו בפונדק "הבריון השפל". לא צוינה שעה, כי בדאסק תמיד לילה, אבל היה כתוב ש"אני אגיע כשאתם תגיעו". את חלקנו זה קצת הטריד, אבל הסכום שצוין הספיק לא רק כדי להשיג את מס העזיבה עבור כולנו, אלא גם להפוך את חיינו להרבה יותר קלים ונוחים גם אחרי שכמות כה גדולה של כסף תשולם. אז יצאנו אל פונדק "הבריון השפל", שלמרבה המזל היה גדול דיו לאחסן יצורים גדולים כמו בוהים עריצים עליונים. כרבע שעה לאחר שהגענו, הדלת נפתחה, ואישה יפהפייה נכנסה דרכה. היא התקרבה אלינו לפני שהספקנו לסמן או לאותת, וחדי העין שבינינו הבחינו שהיא לא מטילה צל. התאהבתי בה ממבט ראשון.
האישה התיישבה ליד שולחננו והשליכה לרגלינו תמונה של נערה כבת 15, ששערה לבן זוהר כפלטינה ועיניה סגולות כאחלמה. "זאת טריניטי", היא אמרה. "היא גרה בבית היתומים המחוזי, והיא מה שבני אדם מכנים קוסמת דמיון, או קוסמת רגש. כלומר שהיא יכולה לדמיין דברים, והם קורים. כפי שאתם יכולים לדמיין, זה עלול להיות קטלני. המשימה שלכם: מצאו את טריניטי. הרגו אותה. הביאו לי הוכחה לכך שהיא מתה. ומפני שאני סומכת עליכם - ומפני שאני יכולה להרשות לעצמי לאבד סכומים גבוהים של כסף - אתן לכם את התשלום כבר עכשיו". והיא זרקה שק גדול מלא כסף ליד התמונה. סלייסר מיהר לקחת אותו.
"אבל אפילו לא אמרת לנו את השם שלך!" קראתי.
"שמות רבים לי. שמות שנתנו לי חבריי, שמות שנתנו לי אויביי. אף אחד מהם אינו נכון, כי לאמיתו של דבר אין לי שם כלל. אבל אתם יכולים לקרוא לי אניגמה". והיא הלכה לה.
אז יצאנו מהפונדק אל רחובות העיר. היינו לבדנו, עד שהבחנו באישה עם כפפות עור שחורות שלבשה מעיל ירוק וחבשה כובע מחודד קטום עם חגורה קשורה אליו. "תראו תראו, מה יש לנו כאן", היא אמרה. "שני אלפי צללים, בוהה וגם אל-מת! זה הולך להיות יום טוב לעסקים". היא נקשה באצבעות.
מהצללים יצא גבר עם שני גרזני יד, עוד גבר עם הלמן, אישה עם רובה קשת, אישה נוספת עם חרב ממזרית, וגבר נוסף שלא נשא דבר אך היה גדול ושרירי מאוד.
"הרגו אותם!" צעקה האישה עם הכפפות השחורות - מן הסתם המנהיגה שלהם. "תהרגו את כולם!!!"
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-5 חודשים מריאן (ל"ת)
-
