deze
Believing with you that religion is a matter which lies solely between a man and his God; that he owes account to none other for his faith or his worship; that the legislative powers of government reach actions only and not opinions, I contemplate with sovereign reverence that act of the whole American people which declared that their legislature should "make no law respecting an establishment of religion or prohibiting the free exercise thereof," thus building a wall of separation between Church and State



» דירג 0 ספרים
» כתב 0 ביקורות
» יש ברשותו 0 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 5 שנים ו-3 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני 22 שעות

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של deze

ביקורות ספרים:

מוצגות 1 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

בחרתי לקרוא ספר מורכב קשה ולא קל. בחרתי לקרוא אודות אדם ענק -דגול-לא צפוי ואיש מסתורין בחרתי להשכיל ולהבין את המונח הלא... המשך לקרוא
76 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-7 חודשים


deze עוקב אחרי
עוקבים אחריו
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

טוקבקים על ביקורות ספרים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

.....פרק 44.....

כולנו עוברים את זה. ולא יודעים מה זה או איך ליקרוא לזה...חלקיינו אפילו מנסים להסתיר את זה מהפחד הגדול ההוא שעוד יחשבו שכולנו למעשה משוגעים

.....בפנים כולנו ילדים וילדות וזה לא הולך לשום מקום.....יש אמנם מאורעות שעוברים עליך שאו שעושים אותך משוגע לגמרי...וייטנאם למשל...
או שמבגרים אותך בין לילה.....

אחריות מפה לשמים ובחזרה...נישאות אליך עשרות עינים של ילדים אמריקאים כאלה שאומרות לך אנחנו מקווים שתחזיר אותנו הביתה...אנחנו לא רוצים למות פה

.....והעינין הוא שעים כל האחריות הזאת לעזעזל אתה בעצמך עדין ילד.....אבל אתה לא יכול לגלות את זה לאף אחד כמובן.....

ואז אתה שואל את עצמך...לעזעזל אני באמת כזה מיוחד ? אף אחד לא שאל אותי עים אני רוצה להיות מיוחד...ואים אני כבר כזה מיוחד...אז איך אמור מיוחד שכמוני להיתנהג...מה מותר ומה אסור...חם לך פיתהום ואין בכלל שמש...והרעש הזה שנימשך כבר כמה שעות שזה למעשה גשם אחד ארוך שלא מפסיק לרדת מאתמול...ומה עושים כשהידים מזיעות פיתהום רק מהמחשבה על הטעות שאולי עשיתה אתמול זאת ששלחה הביתה עוד שני ארונות...אחד לארקנסו ואחד לניו יורק

.....אחרי הכל אנחנו ילדים עשרים וארבע כבר נחשב לזקן בנינו...ומה עים ההם בצד השני...כן גם הם עדין ילדים...מה אף אחד לא דאג לסיפר להם את זה ?...מין מחשבות כאלו משונות שעוברות לך בראש מתי שאתה מוביל פלטון של 28 ילדים אמריקאים...חיילים...לילה לילה בסיורים מטורפים בתוך הגונגלים האין סופיים של וויטנאם.....

ואז...ממש משום מקום באה פיתהום ההיתקלות...קולות הירי מזכירים לך שוב את האימונים שעברתה...ממש אותו הרעש רק שהפעם הוא במקום אחר לגמרי ועוברות כמה שניות עד שאתה מתחיל להבין שוב פעם שזה אמיתי...היי איך מתים ? האים זה כואב ? אין לי למעשה שום ניסיון עים זה...ואז המיוחד שבך מיתעורר מחדש לחיים...שכחתה ?...אתה מיוחד תנסה להצדיק את זה...ואתה לוקח שוב פעם את העיניינים לידיים...מכוון את האש לפה מכוון את האש לשם ומתחיל לישאוג...לישכב...לירות...לישכב...לירות...בני זונות תתחילו לישמוע לי אתה מנסה לעשות בידיוק את מה שלמדתה באימונים ההם בבית בנורט קרוליינה ומנסה להוסיף עליהם את קצת הניסיון שכבר יש לך עים מיקרים שכאלה

.....באיזה שהוא מקום אתה מתחיל לקוות שאף אחד אצלך עוד לא ניפגע.....את מי אני הולך לאבד הלילה המחשבה הזאת בהחלט חורשת לך חריץ חדש במוח...דני צועק שהוא ניפגע ברגל וג'רי אומר שהוא חושב שיש לו כדור בבטן ורק רגע גם לי חם מאוד ברגל לעזעזל גם לי יש כדור ברגל.....ילדים אמריקאים יורים על ילדים וייטנאמים.....

איפה ניקסון הבן זונה הזה שהיבטיח להחזיר אותנו הביתה






נכתב לפני שנתיים ו-8 חודשים
.....א נ ק ה.....

הדוד שימעון אח של אבא שלי ברח מווינה אוסטריה ממש ברגע האחרון...למזלו היה מישהוא שם שסידר לו ויזת הגירה לאנגליה...ומישם אחרי המילחמה הדרך לאמריקה לא היתה כל כך קשה

.....רווק היה הדוד הרבה הרבה שנים.....גר במנהטן מהיום הראשון שהיגיע לפה ולאט לאט עשה לעצמו שם של מומחה ליהלומים בה 57st מיותר לציין שזה הוא רחוב היהלומים במנהטן.....היה ונישאר.....

את הדודה לאה הכיר הוא כשהלך יום אחד בעיר ומה את יודעת...אצבע אלוהים כניראה...עצרה על ידו אישה נחמדה עים האמא שלה ושאלה אותו בגרמנית...אולי אתה יודע איך מגיעים פה לדואר המרכזי

.....Ich wäre geehrt, take you there.....אמר להם הדוד הנחמד שלי.....

מפה א נ ק ה זה לא לקח הרבה זמן וכשאני היגעתי לניו יורק מישראל כבר היתה לי גם דודה פה...אנחנו קראנו לה הדודה לאה

.....את האושויץ היא עברה לא היתמזל לה מזלה ולא ברחה היא בזמן מאוסטריה.....אבל לאמריקה היא היגיעה עים האמא שלה שגם היא שרדה בעזרת האירגון היהודי שקם אז פה ואימץ הוא את מי שרק נישאר מהזוועה שהיתה שם.....



הייתי בן 11 בערך כשהיגעתי לניו יורק מתל אביב ובישבילי המיפגש עים הדוד האמריקאי שלי היה דבר חדש לגמרי...אבל...
למי יש כסף והרבה מימנו זה היה דבר שתמיד מאוד עינין אותי...אחרי הכל כל ילד אוהב צעצועים ובמיקרה שלי מישום מה אהבתי רק את אלה שהיו הכי יקרים...כבר אז הייתי משוגע לא קטן כניראה
וביום שבוא הדודה היקרה שלי הידביקה לי את הנשיקה הראשונה אחת מהמאות שקיבלתי מימנה...פה כבר ידעתי או יותר נכון הירגשתי שלקליפורניה אין לי צורך להגיע...אני את מיכרה הזהב שלי מצאתי פה במנהטן ועוד אצל הדודה והדוד שלי
שלושה ימים לא ישנתי...אני זוכר אותם אפילו היום ממש כאילו שהיו הם אתמול
אחרי הכל לדודה והדוד לא היו ילדים...וכשהיגיע הילד היפה הזה מישראל הם שנייהם כימעט עשו במיכנסים...ולא ידעו את מי לברך קודם את הקדוש ברוך הוא או את אמא ואבא שלי
ואני הירחתי את זה מיד...ממש כמו כמו גריזלי שמריח צינצנות של דבש מימרחקים
...אבל לא על זה רציתי לספר לך...רציתי לספר לך על מכונות הקפה שהיו לדוד הזה שלי...כשעברו הם מין העולם ספרתי 14 מכונות כאלה אצלהם בדירה על קבריני בוליבארד במנהטן
כשזה היגיע לקפה שלו משוגע לגמרי הוא היה...ותמיד היה מזעיק אותי אליהם למנהטן ברגע שרק חזרו הם מעוד חופשת עבודה בבלגיה...מישם בדרך כלל היה מביא את היהלומים שלו
דיזי דיזי אתה חייב לעלות לניו יורק יש לי משהוא חשוב מאוד להראות לך...לעצמי הייתי אומר בדרך כלל עוד מכונת קפה בטח...חחח
שנייהם עבדו על 57 היו להם שם שני חנויות גדולות לכל מה שנשים בדרך כלל אוהבות...זהב יהלומים ושאר אבנים ציבעוניות
במדים בדרך כלל הייתי ניראה לא רע...כך שעים חשקה נפשי באיזה סטייק טוב רצוי היה תמיד לבוא עים עניבה יפה וכל שערה בימקומה...לא לישכוח אנחנו מדברים על שתי ייקה שגרגיר אבק לא יכולת לימצוא אצלהם בבית
אוטו מעולם לא היה להם...פשוט לא היה שום צורך בכאב ראש הזה במנהטן
רק מוניות לעבודה וחזרה הביתה וכמובן לקונצרטים ששני החברה האלה אהבו כניראה אפילו יותר מהסיגריה המלכותית שהיו מעבירים הם בנייהם...בבית...בדרך לקונצרטים במונית...ובעוד מקומות שאני אפילו לא מנסה לנחש...איך זה עבד שם...כבר אמרתי לך הרי ששניהם היו משוגעים
אבל אני מיתגעגע אלייהם ליפעמים
היה שולח לי אלפי דולרים לאוסטרליה לחופשות שלי מוויטנאם...אז עוד לא הייתי עשיר...היו מחכים לי שנייהם בלאגוורדיה ארפורט בקווינס כשהייתי מגיע לבקר אותם
העזבון הכולל שהישאירו לי השניים האלה עבר את החמישים מיליון דולר...עשו לא רע חשבתי לעצמי
היום הייתי מוסיף על זה עוד חמישים עים רק הייתי יכול לקבל ולו רק שעה אחת איתם
.....שברו לי את הלב לגמרי בזמנו א נ ק ה.....

כולי תיקווה שלא הישתעממת...נקודה
נכתב לפני שנתיים ו-10 חודשים
קבוצות קריאה:
הקוראים:



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ