ביקורת ספרותית על העבד (1991) - ספריה לעם #92 מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר טוב

---

אחרי חודשים של חוסר רצון או יכולת לפתוח או להתעמק בספר עלילתי כלשהו, הושטתי יד לערימת הספרים והתמסרתי לעבד של בשביס זינגר. כמו כל יצירה של בשביס, נשאבתי לתוך עולמו לאחר שני משפטים וחצי. העומקים בעלילה כה גדולים אך הפעם תשומת ליבי נמשכה למוקד אחד בעלילה והוא הזוגיות של יעקוב עם ואנדה אהובתו.
הזוגיות ההיא בפולין במאה הי"ז, זהה עד כדי כאב לסיפורי אהבה של נשים רבות גם כיום.
ואנדה היא בחורה צעירה שמתאהבת בעבד היהודי החי ברפת של הוריה, היא האדונית הגויה שלו אך היא מטפלת ומתמסרת לו גם כשהוא כמעט ולא מתייחס אליה. היא מקימה אותו מעפר דל והוא בשלו, אוהב אותה אבל הוא טוב יותר ממנה. ואנדה תמיד נשארת בשביל מושא אהבתה גויה מדיי, איכרה מדיי, רוצה מדיי, רעשנית מדיי והוא מה עושה אותו טוב יותר מלבד יהדותו? לא ברור לי.
אחרי שנים של חיזורים, הוא עוזב לטובת עתיד טוב יותר והיא בשלה בכוחות עליונים מלווה אותו והוא מוצא עצמו מואיל לחזור אליה. ברגע של שיא בחייה היא זוכה להינשא לו אבל כדי לשרוד היא גוזרת על עצמה שתיקה ונאלמת דום, כדי לא להביך את האדון בפומבי. היא מקריבה למענו את הזיהות העצמית שלה, את עברה , שמה ובריאותה ושותקת ושותקת ...

הרבה אהבה יש פה והרבה כאב גלוי ומדמם של אישה שנתנה את הכול כדי לחוש ראויה ונאהבת על ידי האיש שלה , שהאמת לא יכול לחיות רגע שפוי אחד בלעדיה אבל לא יפרגן לה ויעניק לה תחושת ערך עצמי או כל תחושה מעצימה אחרת לרגע אחד בחייה.
כשסיימתי את הספר, לא יכולתי לא לשאול את עצמי את השאלה האם הייתי נוהגת כך כדי לשמור על אהבתי לאישי ? התשובה היתה ברורה .

» ביקורות נוספות של נעמה 38
» ביקורות נוספות על העבד (1991) - ספריה לעם #92