פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 9 שנים ו-8 חודשים .....א נ ק ה.....על הדוד היקר שלי.....הדוד שימעון סיפרתי לך ?אני מאמין שלא..... deze

  

  deze

  .....א נ ק ה.....
  
  הדוד שימעון אח של אבא שלי ברח מווינה אוסטריה ממש ברגע האחרון...למזלו היה מישהוא שם שסידר לו ויזת הגירה לאנגליה...ומישם אחרי המילחמה הדרך לאמריקה לא היתה כל כך קשה
  
  .....רווק היה הדוד הרבה הרבה שנים.....גר במנהטן מהיום הראשון שהיגיע לפה ולאט לאט עשה לעצמו שם של מומחה ליהלומים בה 57st מיותר לציין שזה הוא רחוב היהלומים במנהטן.....היה ונישאר.....
  
  את הדודה לאה הכיר הוא כשהלך יום אחד בעיר ומה את יודעת...אצבע אלוהים כניראה...עצרה על ידו אישה נחמדה עים האמא שלה ושאלה אותו בגרמנית...אולי אתה יודע איך מגיעים פה לדואר המרכזי
  
  .....Ich wäre geehrt, take you there.....אמר להם הדוד הנחמד שלי.....
  
  מפה א נ ק ה זה לא לקח הרבה זמן וכשאני היגעתי לניו יורק מישראל כבר היתה לי גם דודה פה...אנחנו קראנו לה הדודה לאה
  
  .....את האושויץ היא עברה לא היתמזל לה מזלה ולא ברחה היא בזמן מאוסטריה.....אבל לאמריקה היא היגיעה עים האמא שלה שגם היא שרדה בעזרת האירגון היהודי שקם אז פה ואימץ הוא את מי שרק נישאר מהזוועה שהיתה שם.....
  
  
  
  הייתי בן 11 בערך כשהיגעתי לניו יורק מתל אביב ובישבילי המיפגש עים הדוד האמריקאי שלי היה דבר חדש לגמרי...אבל...
  למי יש כסף והרבה מימנו זה היה דבר שתמיד מאוד עינין אותי...אחרי הכל כל ילד אוהב צעצועים ובמיקרה שלי מישום מה אהבתי רק את אלה שהיו הכי יקרים...כבר אז הייתי משוגע לא קטן כניראה
  וביום שבוא הדודה היקרה שלי הידביקה לי את הנשיקה הראשונה אחת מהמאות שקיבלתי מימנה...פה כבר ידעתי או יותר נכון הירגשתי שלקליפורניה אין לי צורך להגיע...אני את מיכרה הזהב שלי מצאתי פה במנהטן ועוד אצל הדודה והדוד שלי
  שלושה ימים לא ישנתי...אני זוכר אותם אפילו היום ממש כאילו שהיו הם אתמול
  אחרי הכל לדודה והדוד לא היו ילדים...וכשהיגיע הילד היפה הזה מישראל הם שנייהם כימעט עשו במיכנסים...ולא ידעו את מי לברך קודם את הקדוש ברוך הוא או את אמא ואבא שלי
  ואני הירחתי את זה מיד...ממש כמו כמו גריזלי שמריח צינצנות של דבש מימרחקים
  ...אבל לא על זה רציתי לספר לך...רציתי לספר לך על מכונות הקפה שהיו לדוד הזה שלי...כשעברו הם מין העולם ספרתי 14 מכונות כאלה אצלהם בדירה על קבריני בוליבארד במנהטן
  כשזה היגיע לקפה שלו משוגע לגמרי הוא היה...ותמיד היה מזעיק אותי אליהם למנהטן ברגע שרק חזרו הם מעוד חופשת עבודה בבלגיה...מישם בדרך כלל היה מביא את היהלומים שלו
  דיזי דיזי אתה חייב לעלות לניו יורק יש לי משהוא חשוב מאוד להראות לך...לעצמי הייתי אומר בדרך כלל עוד מכונת קפה בטח...חחח
  שנייהם עבדו על 57 היו להם שם שני חנויות גדולות לכל מה שנשים בדרך כלל אוהבות...זהב יהלומים ושאר אבנים ציבעוניות
  במדים בדרך כלל הייתי ניראה לא רע...כך שעים חשקה נפשי באיזה סטייק טוב רצוי היה תמיד לבוא עים עניבה יפה וכל שערה בימקומה...לא לישכוח אנחנו מדברים על שתי ייקה שגרגיר אבק לא יכולת לימצוא אצלהם בבית
  אוטו מעולם לא היה להם...פשוט לא היה שום צורך בכאב ראש הזה במנהטן
  רק מוניות לעבודה וחזרה הביתה וכמובן לקונצרטים ששני החברה האלה אהבו כניראה אפילו יותר מהסיגריה המלכותית שהיו מעבירים הם בנייהם...בבית...בדרך לקונצרטים במונית...ובעוד מקומות שאני אפילו לא מנסה לנחש...איך זה עבד שם...כבר אמרתי לך הרי ששניהם היו משוגעים
  אבל אני מיתגעגע אלייהם ליפעמים
  היה שולח לי אלפי דולרים לאוסטרליה לחופשות שלי מוויטנאם...אז עוד לא הייתי עשיר...היו מחכים לי שנייהם בלאגוורדיה ארפורט בקווינס כשהייתי מגיע לבקר אותם
  העזבון הכולל שהישאירו לי השניים האלה עבר את החמישים מיליון דולר...עשו לא רע חשבתי לעצמי
  היום הייתי מוסיף על זה עוד חמישים עים רק הייתי יכול לקבל ולו רק שעה אחת איתם
  .....שברו לי את הלב לגמרי בזמנו א נ ק ה.....
  
  כולי תיקווה שלא הישתעממת...נקודה
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.