“רומן היסטורי זוכה פרס פוליצר, המתאר את חיי איכרים בסין הכפרית בראשית המאה ה־20.
זהו סיפור עוצמתי על חיים פשוטים, על מאבקי הישרדות ועל הקשר העמוק והבלתי ניתן לניתוק בין איכר לאדמתו.
העלילה מתארת את מסלול חייו של איכר סיני מהיום שבו הוא מקים משפחה, דרך מאבקים כלכליים, עוני, רעב, שינויים חברתיים ותמורות תרבותיות שמטלטלות את עולמו המסורתי. לצד חייו האישיים מוצג גם עולם רחב יותר של חברה משתנה, שבה ערכים ישנים מתנגשים עם מציאות חדשה.
קוראים נחשפים לסיפור סוחף על יחסים בין גבר לאשתו וילדיו, על נאמנות ובגידה, על יחס לאישה בסין המסורתית, על היררכיה משפחתית, על יחס לחיים, לאהבה, להשכלה, לעושר, ובראש ובראשונה לאדמה שהיא מקור החיים ואישות מרכזית, כמעט אנושית, בתודעתם של מעבדיה.
בינה מלאכותית על הספר :
זהו סיפור על עליות ומורדות של חיים פשוטים, אך בעלי עומק רגשי ופילוסופי גדול, הממחיש כיצד גורל, מסורת ושינוי מעצבים את חיי האדם.
הספר כתוב בשפה בהירה אך עשירה ברגש, והוא מצליח להפוך עולם רחוק בזמן ובמקום לחוויה אנושית קרובה ומרגשת.
זהו ספר שמזכיר מה באמת חשוב בחיים – עבודה, משפחה, התמדה וכוח פנימי – ומותיר מחשבות שנשארות הרבה אחרי הסיום.
קריאה בו היא חוויה עמוקה, מרגשת ומומלצת מאוד לכל מי שאוהב ספרות איכותית עם משמעות.”

“WOW!
זה מה שאמרתי כשסיימתי את הספר הנפלא הזה! למעלה מ-80 שנה חלפו מאז נכתב ועדיין הספר רלוונטי גם היום. הסיפור הוא על מש' אכרים בסין ומאבקי הקיום שלה, מאבק אשר בשלב מסוים הופך למאבק הישרדות של ממש. אבל זה ממש לא הנושא העיקרי בספר. העיקר הוא הדיון באופי האדם, מה קורה לנו כשאנו מתעשרים וכיצד משתנה אז גישתנו לחיים ולזולת. תוך כדי הסיפור אנו נחשפים לכל מיני אלמנטים בתרבות המזרח כאשר המרשימים ביותר הם החשיבות שהם מייחסים לקשרי הדם והכבוד שהם רוחשים לדורות הקודמים, דבר אשר ניתן לראותו לא רק בסין אלא בכל המזרח.

פרל בק מוכיחה כי לא חייבים לכתוב 500 עמודים כדי להוציא יצירת פאר שתעמוד במבחן הזמן. היא עושה זאת בכשרון אין סופי עם 261 עמודים של קלאסיקה אמיתית.

אחד הספרים הטובים שקראתי וחבל שלא ניתן לדרג אותו ביותר מחמישה כוכבים. לבטח מגיע לו יותר.”

“האדמה לא טובה, היא גם לא רעה.
השמיים, הטבע, הכל לא טוב ולא רע – רק אנחנו, האנשים פה ושם, רעים וטובים, וכאלה שיכולים להדביק תווית של רע וטוב על כל דבר אחר.

"האדמה הטובה", נכתב מזמן 1931, איפשהו באמצע בין היווסדותה של הרפובליקה הסינית בתחילת המאה הקודמת, לבין הפיכתה לרפובליקה העממית של סין של מאו.
ספר נהדר שמתמקד באיש אחד קטן ולא חשוב, כמו בנקודה אחת פצפונת בתוך תמונה של מיליארד נקודות – וזה חשוב.
לספרים האלו, לאומנות הסיפור המתמקדת באדם הקטן, יש ערך מדהים בהסבר ההיסטורי, בלעדי ספרים כאלו, היינו מבינים את ההיסטוריה כאוסף דל של עובדות יבשות וגזירי עיתונים.
לסיפורים יש תפקיד חשוב במעלה להפיק ולהעביר לנו רשמים, דימויים, תחושות ותובנות שמעבר לעובדות, כאלה שאם נכתבו טוב מאפשרים לנו להבין ולתפוס את ההיסטוריה - כמו להבין מה הוא איכר סיני בתחילת המאה הקודמת (ואולי גם היום בחלקים שונים של סין) – ולהבין מה ההיסטוריה עבור האיכר ההוא "...בדבר הזה שהם קוראים לו מהפכה במקומות ההם, אבל מה זה אינני יודעת – אולי מין עסק כזה.".
איך אנחנו למשל היינו אנו מבינים או לפחות להתחיל לדמיין את מלחמות העולם או אפילו את שנות היישוב היהודי בלי הרומנים הגדולים והסופרים של אז?

בזאת "האדמה הטובה" עושה תפקיד מצוין, ברומן היסטורי מעולה וקטן – עם סיפור בנאלי ואיטי על אותה נקודה קטנה בסין הגדולה.

הרומן הוא גם אלגוריה מאלפת על האנושות – כולנו כבשים, כלבים וחזירים.
מכירים? כן, כן – פינק פלויד – Animals – אם לא שמעתם, תעשו לעצמכם טובה ותשמעו בלופ.
כולנו נעים במעגל הזה של החיות משחקים ומחליפים תפקידים. רובנו כבשים, עושים מה שאומרים לנו לעשות, בדרך כלל מבלי לדעת, והאומללים ביותר הם המשכילים ביננו שמבינים שהם כבשים.
אבל מהר מאוד אנחנו יכולים להיהפך לכלבים אלימים, שבתורם הם רק שליחים של החזירים – והחזירים אתם יודעים "כל בעלי-החיים שווים, אך ישנם בעלי-חיים השווים יותר" (אח... אורוול הנפלא).

אז ואנג לונג הוא כבשה, וכך רוב הסובבים אותו, ויש כמה כלבים כמו דודו ובן דודו ועוד כמה, ויש גם חזירים כמובן, איך לא.
רואים גם איך בקלות כבשה יכולה להיהפך לחזיר, ולא משנה כמה סבלה ככבשה, שיתהפך לחזיר יתנהג כמו חזיר לכבשים האחרות, אלא אם כן יפגוש חזיר חזק יותר, או אז הופס... יחזור להיות כבשה.
וכולם, כולנו נוטים לשכוח את המעגל, גם היום בימינו – אגנוב משם שאלה ותשובה יפה שחשוב לזכור תמיד:
"אז מה, וזה לנצח?" שאל ואנג לונג במרירות. האיש שאף ממקטרתו שלוש פעמים ואחר כך ירק על הארץ. ואז אמר, "לא, ולא לנצח. כשהעשירים עשירים מדי יש דרכים, וכשהעניים עניים מדי יש דרכים".

ועוד דבר, תזכורת קצרה ללמה סין כועסת על המערב, והיא הסיבה שכנראה לא תהיה "טובה" אליו עוד שנים רבות – כי החזיר (אז וגם היום) יודע איך להשמיד ולשלוט על הכלב והכבש - "בוא נקנה להם אופיום להנאתם, ועוד אופיום, ונתן להם כמה שרק ירצו כדרך העשירים".
מי החזיר ומי הכבש? - קראו את ים הפרגים המצוין של אמיטב גוש – ותדעו.

האדמה לא טובה, היא גם לא רעה – רק אנחנו טובים או רעים.”

“הספר מתחיל בתיאור יום נישואיו של ואנג לונג לשפחה פשוטה אשר משרתת אותו בנאמנות עד יומה האחרון.
מתאר את החיים והמסורת בסין ואת כבוד המשפחה ואת חשיבות הבנים. מחיי עושר שמביאה יבול האדמה ושוב לתוך ההשרדות הקשה כאשר יש תיאורים קשים מאוד של רעב כבד כאשר יש בצורת והאדמה אינה מביאה יבולים ושוב לתוך חיי העושר כאשר ואנג לונג מרחיב את אדמותיו ומתעשר והעושר שלא בהכרח מביא את האושר אלא מרבה נכסים מרבה דאגה כפי שאמרו חכמי חז"ל. הספר נוגע בחשיבות המשפחה והכיבוד הורים וחינוך הילדים ויחס הכבוד בין בעל ואישה הספר כתוב בפשטות בשפה קולחת וזורמת. ספר מומלץ לקריאה”