פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 9 שנים ו-5 חודשים .....א נ ק ה.....עוד פרק מהספר הלא גמור ההוא.....אתמול ספרנו רק שני הרוגים...את גוני הקטן מארקנסו ואת לי רוי מניו יורק...איפה ניכסון הבן זונה הזה שהיבטיח להוציא אותנו מפה..... deze

  

  deze

  .....פרק 44.....
  
  כולנו עוברים את זה. ולא יודעים מה זה או איך ליקרוא לזה...חלקיינו אפילו מנסים להסתיר את זה מהפחד הגדול ההוא שעוד יחשבו שכולנו למעשה משוגעים
  
  .....בפנים כולנו ילדים וילדות וזה לא הולך לשום מקום.....יש אמנם מאורעות שעוברים עליך שאו שעושים אותך משוגע לגמרי...וייטנאם למשל...
  או שמבגרים אותך בין לילה.....
  
  אחריות מפה לשמים ובחזרה...נישאות אליך עשרות עינים של ילדים אמריקאים כאלה שאומרות לך אנחנו מקווים שתחזיר אותנו הביתה...אנחנו לא רוצים למות פה
  
  .....והעינין הוא שעים כל האחריות הזאת לעזעזל אתה בעצמך עדין ילד.....אבל אתה לא יכול לגלות את זה לאף אחד כמובן.....
  
  ואז אתה שואל את עצמך...לעזעזל אני באמת כזה מיוחד ? אף אחד לא שאל אותי עים אני רוצה להיות מיוחד...ואים אני כבר כזה מיוחד...אז איך אמור מיוחד שכמוני להיתנהג...מה מותר ומה אסור...חם לך פיתהום ואין בכלל שמש...והרעש הזה שנימשך כבר כמה שעות שזה למעשה גשם אחד ארוך שלא מפסיק לרדת מאתמול...ומה עושים כשהידים מזיעות פיתהום רק מהמחשבה על הטעות שאולי עשיתה אתמול זאת ששלחה הביתה עוד שני ארונות...אחד לארקנסו ואחד לניו יורק
  
  .....אחרי הכל אנחנו ילדים עשרים וארבע כבר נחשב לזקן בנינו...ומה עים ההם בצד השני...כן גם הם עדין ילדים...מה אף אחד לא דאג לסיפר להם את זה ?...מין מחשבות כאלו משונות שעוברות לך בראש מתי שאתה מוביל פלטון של 28 ילדים אמריקאים...חיילים...לילה לילה בסיורים מטורפים בתוך הגונגלים האין סופיים של וויטנאם.....
  
  ואז...ממש משום מקום באה פיתהום ההיתקלות...קולות הירי מזכירים לך שוב את האימונים שעברתה...ממש אותו הרעש רק שהפעם הוא במקום אחר לגמרי ועוברות כמה שניות עד שאתה מתחיל להבין שוב פעם שזה אמיתי...היי איך מתים ? האים זה כואב ? אין לי למעשה שום ניסיון עים זה...ואז המיוחד שבך מיתעורר מחדש לחיים...שכחתה ?...אתה מיוחד תנסה להצדיק את זה...ואתה לוקח שוב פעם את העיניינים לידיים...מכוון את האש לפה מכוון את האש לשם ומתחיל לישאוג...לישכב...לירות...לישכב...לירות...בני זונות תתחילו לישמוע לי אתה מנסה לעשות בידיוק את מה שלמדתה באימונים ההם בבית בנורט קרוליינה ומנסה להוסיף עליהם את קצת הניסיון שכבר יש לך עים מיקרים שכאלה
  
  .....באיזה שהוא מקום אתה מתחיל לקוות שאף אחד אצלך עוד לא ניפגע.....את מי אני הולך לאבד הלילה המחשבה הזאת בהחלט חורשת לך חריץ חדש במוח...דני צועק שהוא ניפגע ברגל וג'רי אומר שהוא חושב שיש לו כדור בבטן ורק רגע גם לי חם מאוד ברגל לעזעזל גם לי יש כדור ברגל.....ילדים אמריקאים יורים על ילדים וייטנאמים.....
  
  איפה ניקסון הבן זונה הזה שהיבטיח להחזיר אותנו הביתה
  
  
  
  
  
  
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 9 שנים ו-5 חודשים הוא בסוף החזיר. אנקה

    

    אנקה

    אלו הקודמים שלו שהתפרעו ורק שלחו לשם עוד ועוד חיילים.
    שחלקם חזרו בארונות מתים או על אלונקות או על כסאות גלגלים.
    
    ואני שואלת את עצמי : מתי אנחנו נוכל להחליט אם נרצה להילחם באויבנו או שלא.
    האם תהיה לנו בחירה אי פעם.
    אם אם אין לנו מלחמה כרגע בגבולות מתי לא תהיה לנו גם מלחמה בתוך הגבולות?
    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.