ביקורת ספרותית על מילכוד-22 (מלכוד) - מהדורות שונות מאת ג'וזף הלר
ספר מעולה

---

קראתי את הביקורות פה בסימניה, כולם ללא יוצא מן הכלל כמעט מתייחסים לכך שהספר הזה ״ מצחיק״, ״ מבדר״, ״ כייפי״, וכו׳.
הרב מתייחסים לכך שספר זה הוא פרודיה על המלחמה, ספר אנטי מלחמתי , בעל תובנות עמוקות בנושא הפציפזם....
אני , שבדרך כלל לא הולך עם הזרם, אדון בספר הזה מן הזוית הטכנית שבו .
אני לא מתיימר לנתח אותו לעומק, לחדור לתובנות עמוקות שאחרים לא ראו בספר, פשוט אדון בצד הטכני שלו.
ובכן, מטוסי ה B-25 היו מפציצים בינוניים אמריקנים, בעלי טווח פעולה מוגבל (1350miles), לכן הצוותים שלו לא ביצעו הפצצות ארוכות טווח ולא הגיעו לעומק גרמניה ולארצות במזרח לדוגמא , לשדות הנפט של פלויישטי ברומניה.
המטילנים שהיו בדרך כלל קצינים והמפקדים האמיתיים של המטוס היו מצוידים בשתי סוגי כוונות: כוונת לילה , פשוטה שאיפשרה להטיל את מטען הפצצות מגובה רב. וכוונת אוטומטית, להפצצות יום. היא היתה אוטומטית מכוון שמהרגע שהמטוס ניכנס לתחום ההפצצה, טייס אוטומטי לקח את הפיקוד על הכניסה והיציאה למטרה וממנה. תפקיד המטילנים היה להפעיל את הטייס האוטומטי הזה ולנתק אותו ברגע שההפצצה הסתיימה והפצצות שוחררו.
כדי להבין את המצב המטורף הזה, המטוס היה נכנס בגובה נמוך, מאט ככל יכולתו עד כדי הזדקרות,מגיע לאזור המטרה ומשחרר את המטען.
בכל הזמן הזה היה המטוס חשוף לאש נ.מ מסיבית, ולהתקפות מטוסי קרב גרמניים שהיו מהירים ומדוייקים ממנו באש המקלעים שלהם.
לא סתם יוסיריאן חשב שכולם רוצים להרוג אותו, כי יציאה לגיחת הפצצה כמוה כהתאבדות!
לרוב מטוסי ההפצצה יצאו לגיחות מלווים במטוסי קרב, אבל טווח שלהם היה מוגבל וזמן השהיה שלהם באוויר היה מוגבל גם כן.
ברוב הגיחות יצאו לעיתים קרובות כמה מאות מטוסי הפצצה, כשבדרך כלל מספר החוזרים היה פחות בכמה עשרות ולפעמים עד כדי רבע מצי המטוסים היו מופלים.
סיכויי ההשרדות גם כן לא היו גדולים כי המיטצ׳לים היו איטיים להחריד ,(438kmh ), והיו מתפוצצים כאשר נפגעו במיכלי הדלק או באיזור שבו אוחסנו הפצצות.
הסיוט הכי גדול היה תמיד בדרך למטרות והשיא כאמור ברגע ההפצצה עצמו.
מי שסבל ביותר היו המקלענים, שישבו במין כדורים שקופים עשויים פלקסי גלס שאיפשר להם לראות ב 360 מעלות לכל הצדדים, בעזרת מנוע קטן הם יכלו להניע את הכדור לכל הכיוונים ולירות על מטוסי האוייב שהתקיפו אותם. הם היו חשופים לפגיעה יותר מכל אנשי הצוות האחרים, ולעיתים קרובות מנגנון המנוע היה נפגע ואז הם לא היו יכולים להיחלץ מהמטוס ללא עזרה של מכונאים.
תפקיד נוסף של המטילנים היה לעזור לאנשי הצוות להחלץ מהמטוס במידה וזה נפגע, על ידי פתיחת דלתות היציאה מן המטוס.

כאשר בעלות הברית כבשו את דרום איטליה, החלו הגיחות לצאת להפצצות על ערי גרמניה והאזורים המתועשים שלה. מטרות שהיו מוגנות היטב על ידי מערכים של תותחי נ.מ
שהעלו בכמה אחוזים טובים את מספר המטוסים שנפגעו
מאש זו. כמו כן המפציצים היו חשופים יותר להתקפות של מטוסי קרב גרמניים שגם הם חיסלו הרבה תקוות לחזור בשלום מהגיחות.
אינני יודע עד כמה הלר חקר את נושא הפצצות האויר , אך אין ספק שהוא מתאר בספרו בצורה מדוייקת את הפחדים ואת היחסים שהתפתחו בין הדרג המבצע לדרג המפקד.
ג׳וזף הלר בספרו מתאר בצורה מעוררת צחוק את יוסיריאן , המטילן החששן.
אבל אין ספק שחששותיו היו מוצדקים והיה זה רק עיניין של מזל טוב לחזור בחיים ממשימות הפצצה בגרמניה.

בכל הנוגע בתובנות האחרות , אני מניח לקוראים האחרים לדון עליהם בביקורות שלהם.
בקיצור, ספר מעולה שהקריאה בו היא תענוג אמיתי.

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על מילכוד-22 (מלכוד) - מהדורות שונות