>>>>


גונדר (לא קשור לשב״ס), רווק בודד בשנות החמישים לחייו המתגורר בכפר נורווגי נידח מחליט לעשות מעשה. הוא נוסע להודו כדי למצוא לעצמו כלה. זה לוקח עשרים עמודים. אחר כך הוא חוזר לנורווגיה, ואשתו הטריה אמורה להצטרף אליו לביתו הפסטורלי עם הברבורים הצחורים באמבטיה. אבל אז, הכול משתבש. התחלה מבטיחה, נכון?
אז בואו, אני אקצר לכם את הספויילר - תעזבו את הספר הזה. תעשו לי ולעצמכם טובה - stick with Nes

כנער היה לי אייקון, כוכב נעורי הנערץ עלי, הוא כיוון את חיי, היה החומר שבנה את חלומותיי, הוא היה לא יפה, וגם מעט מסורבל, ונוסף לכול יש לו כינוי משונה שהעיד על אופיו, זטופק - הקטר הצ'כי, אחד שיכל להתמיד בקצב מהיר, הוא רץ לפני שנולדתי, בתקופה שלא הייתה טלוויזיה ולא שידורים ישרים, כול מה שהיה - תמונות סטילס של רגע אחד שקפא בזמן.

אני מביט בתמונת שחור לבן - לרגע הסיבוב האחרון, זטופק ניכנס לישורת הא

פעם הייתה לי חברה שהיה לה מושג משונה למילה "בול" , היא תמיד אמרה "בידי בידי".
המושג, יש לציין ,הצחיק אותי כל פעם מחדש. "בידי ,בידי, כלומר המידות תפורות במידה המתאימה, לא קטן ולא גדול, פשוט מדויק להפליא .

והנה כאן הסופר הנורווגי מדייק את הסיפורים הקצרים שלו בדיוק של קצב.אין דיבורי סרק. אין תיאור חיצוני של הדמויות, ולא איך החדר נראה. בכך הוא מאלץ את הקורא להמציא ולדמיין הוא לא כובל אותו מחשבתית

הספר הזה הפעיל אצלי דעה קדומה מהסוג הגרוע ביותר: ראיתי את השם, קיטלגתי אותו אוטומטית כ"ספר אקזוטי" והתרחקתי. מביך מאד להודות שלא טרחתי לעצור ולברר או לקרוא את התקציר. לולא אפרתי - שכתבה ביקורת מקסימה - כנראה לא הייתי קוראת. והייתי מפסידה. (תודה אפרתי! חשפת את פרצופי האמיתי...)

הספר הזה הוא ספר מתח כתוב היטב. הוא עוסק בבדידות וב(אי) היכולת ליצור קשר עם אחרים. החל מגונדר יומאן המתאהב בתמונה ונוסע

כותרת המשנה של הספר לא מחמיאה לסופרים הנורבגים. "אחד מספרי המתח הגדולים...בנורבגיה" ובכן, לא. הספר אינו מותחן כלל ועיקר והוא חוטא לז'אנר. הספר הוא רומן מצויין שיש בו תעלומת פשע וככזה הוא באמת ראוי לשבח.

כשאני קונה תיק מעור אני רוצה לקבל תיק מעור. לא תיק מכסף או אלומיניום, אפילו אם ישכנעו אותי שכסף יקר לאין ערוך מעור. ביקשתי תיק מעור, על התווית כתוב תיק עור, תנו לי תיק עור. הבנתם את זה?

עולם

ושוב ספר נובלות חדש מאת הוצאת זיקית . הפעם מנורווגיה הקרה והרחוקה .

הספר כולל 11 נובלות/סיפורים קצרים המתארים בדידות,זקנה ,חוסר הטעם של החיים והשיממון שבחיי האדם בתוך עצמו ובתוך משפחתו ובכלל כלפי מה שקורה מחוץ לביתו של האדם .

לא הצלחתי לסיים את הספר .השיממון אכל אותי. היובש של הקרחונים הצפוניים הוא תמונת הראי שבתוך הסיפורים.

בסוף הספר מובא ראיון עם הסופר אודות חייו ומחשבותיו. אז הבנתי

הספר האחרון שקראתי היה של דוסטוייבסקי, ספר מלא רגש הנכנס לעמקי נשמתם ורגשותיהם של גיבוריו. ספר זה מאוד מנוגד לו, הוא רחוק מלהיות רגשני ולא מחפש תובנות עמוקות בנפש האדם. הוא כתוב פשוט והדוק ומשאיר לנו למלא את החסר בעזרת דמיון מודרך.
זהו קובץ של סיפורים קצרים שהמשותף בניהם הוא מספר מועט של דמויות, העיסוק הבלתי פוסק בבדידות, בזקנה, וחוסר הבנה ביחסים שבין בני זוג או בין חברים.
אסקילדסון כתב את הסיפו

לפעמים שאתה קורא ספר צריך להרגיש אותו פועם, להבין שהספר מדבר עלייך ואיתך. ובהדרגה בקריאת הספר להבין שבלי התכוונת אתה קורא חתיכת ספר שמעיף אותך מבפנים ועוטף אותך היטב. לא מותיר לך מרחב התחמקות. ואז זה באמת, באמת, ספר טוב.

אני נמצא במסע קריאה של הספרות סקנדינבית. לפעמים רק במחשבה על נורווגיה או דנמרק ניתן לחוש בסוג של קרירות צוננת. ובמפתיע הם בהחלט הרבה יותר פנימיים ורותחים מבעד לחזות הקפואה. פר

משום מה, אני מתקשה מאוד לגבש דעה על הספר הזה.
הקשבתי היטב לאפרתי, וניגשתי אליו לא כאל ספר מתח אלא כאל רומן.
ועדיין לא הצלחתי לגבש דעה מוחלטת.

גונדר יומאן, רווק בודד, מגושם וטוב לב, נוסע להודו לחפש לו כלה.
בצירוף מקרים מופלא, ניצתת אהבת אמת בינו לבין האשה היחידה איתה הוא מצליח לדבר בהודו, והיא נענית להצעת הנישואין שלו.
הם מסכמים ביניהם שהיא תגיע אליו, לנורווגיה, והוא יחכה לה בשדה התעופה ואז