ביקורת ספרותית על לרוץ מאת ז'אן אשנוז
ספר טוב

---

כנער היה לי אייקון, כוכב נעורי הנערץ עלי, הוא כיוון את חיי, היה החומר שבנה את חלומותיי, הוא היה לא יפה, וגם מעט מסורבל, ונוסף לכול יש לו כינוי משונה שהעיד על אופיו, זטופק - הקטר הצ'כי, אחד שיכל להתמיד בקצב מהיר, הוא רץ לפני שנולדתי, בתקופה שלא הייתה טלוויזיה ולא שידורים ישרים, כול מה שהיה - תמונות סטילס של רגע אחד שקפא בזמן.

אני מביט בתמונת שחור לבן - לרגע הסיבוב האחרון, זטופק ניכנס לישורת האחרונה, הוא שועט קדימה, גופו מעוות מכאב, פניו מביעות הבעה שאין לטעות בה ייסורים של אדם סובל, הוא נע בכבדות, בסגנון גמלוני, אבל הוא ראשון, מאחוריו מתחרו, שני רצים מתאמצים לא לאבד מגע, השלישי נופל על המסלול במלוא אורך גופו, תמונה של שנייה אחת אותה קלטה המצלמה, רגע של ניצחון ותבוסה.

תמונת השחור לבן מעצימה את חידת האיקון של נעורי - מי אתה אמיל זטופק, אני מחפש תשובה ?

למרות השנים שחלפו, זטופק נישאר חידתי עבורי, מצד אחד הוא מאוד אנושי, ממש לא מושלם, אחד שמגרעותו בלטו לעיין, הוא רץ בניגוד לתיאוריה שתמיד למדה לרוץ קליל ובהרמוניה, הפגין רגשות אנושיים של סבל, ותשוקת ניצחון. מצד שני הוא נתפס על ידי כלא אנושי, סיזיפוס מודרני, העומד למבחן של סבל והקרבה, רץ סיבוב וחזר לסיבוב נוסף בלופ אינסופי, משל לשיטות האימונים הרצחניות שלו (אימון האינטרבל).

זטופק שבר שיאים עולמיים, גיבור אולימפיאדת הלסינקי בה ניצח בשלוש ריצות, 5,000, 10,000, וריצת המרתון אותה הוא רץ לראשונה בחייו, ובכך היווה מושא להערצה והשראה לדורות רבים של חובבי ספורט. באמצעות ספרו של ז'אן אשנוז - לרוץ, חיפשתי קטעי חיים שבאמצעותם אנסה להסביר לעצמי את חידת זטופק , תוך הסתייעות בניסיון חיי כרץ, ( נשמע מעט יומרני ).

מנקודת מבטו הצנועה, הספר אפשר לי להביט על האירועים הקטנים בצורה אמינה, העוני והדלות מהם צמח זטופק, העדר עידוד של משפחתו והסביבה לעסוק בספורט, התחלה בגיל מאוחר, התנאים העלובים שעמדו לרשותו בתחילת דרכו. צרוף הפרטים יוצר תמונת פסיפס מאוד מיוחדת - רץ צנוע באופיו, המצמיח מתוך המצוקה סוג של כוח שקט ורב עוצמה.

הספר מתאר בצורה בהירה ומזוקקת את האירועים הגדולים ששימשו רקע לצמיחת זטופק, תקופת כאוס מוחלטת- אימת מלחמת העולם השנייה ודלותה, טרור המשטר הקומוניסטי ומשפטי הראווה, המאבק לחופש והדיכוי בעקבותיו, תקופות בהן חופש האדם דוכא, בהן נשקפה לאדם כפרט סכנה קיומית, דווקא בעיתוי הכי לא סביר, הריצה שמשה לזטופק אי של שפיות, וחופש, הריצה הוא סוג של עשייה אינדיבידואלית שאפשרה לו להתמודד עם האמת הפנימית שלו, איתה המשיך זטופק כלוחם וסמל החופש. יש בספר קטע מכמיר לב, זטופק כעונש על עמדתו נגד הדיכוי נשלח להיות עובד אוטו זבל בפראג, אחד שאוסף את הפחים במו ידו, בכול שכונה יצאו הדירים מהבתים נשאו את הפחים בידיים אל האוטו והריעו לזטופק האדם, המגלם את ערכי הספורט והחופש.

כשקראתי על הרקע ממנו צמח זטופק נזכרתי בחיי, בתקופה נעורי בה הייתי שירוי בכאוס ובכאב, הגעתי לאימי האלמנה הטרייה, הודעתי לה, החלטתי להיות רץ, היא הביטה בי בחשש מה, וענתה, מזאת אומרת, שאני צריך נעליים חדשות אמרתי, למחרת הלכה אימי לשוק הביאה לי נעלי המגפר יד שנייה, שחוקות בסוליות הגומי הדקות שלהן, הבטתי בעליבותן, ואמרתי אמא, זה לא נעלי ריצה של אדידס, והיא ענתה, זה מה יש, בתחרות אזורית ראשונה בחיי, כשאני מרגיש כול אבן קטנה בכפות רגלי, הגעתי שני, מאז למדתי להפוך את המצוקה לכוח, ואת הריצה לאי של שליטה, וחופש בחירה, באמצעותה ארגנתי את כאוס חיי. אחרי שספרתי לעצמי את הסיפור שלי וקראתי על זטופק הצעיר הבנתי את הכוח שדרבן אותו לרוץ מהר בכדי לנצח את המצוקות שלו עצמו.

הספר מתאר צדדים מסוימים בחייו של זטופק בצורה טובה, אך דווקא סגננו החסכני משמש לו לרועץ, כתוצאה מכך הוא לא מטיב לתאר צדדים אחרים, כמו את נשמתו של הרץ ופנימיותה של הריצה, אך בכול זאת הוא עדיין ספר טוב וממומלץ למי שאוהב סיפורי רצים וספורטאים, ואגדות של ברווז מכוער, שהפך איך לא ליפיפה.

אחרי שסיימתי לקרוא על אמיל, חשבתי כי הוא האדם שהייתי מאחל לעצמי כמשהו לרוץ איתו.

את התמונה ששמשה השראה ניתן לראות - ובאמצעותה להבין מהו אייקון של תקופה אנלוגית :
http://athletics-sport.info/img/athletes/715/athletes715-4.jpg
http://historycontroversy.blogspot.co.il/2008/08/cold-war-olympics-emil-zatopek-of.html

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על לרוץ