ביקורת ספרותית על נוף גדול שומם מאת של אסקילדסן
ספר טוב

---

הספר האחרון שקראתי היה של דוסטוייבסקי, ספר מלא רגש הנכנס לעמקי נשמתם ורגשותיהם של גיבוריו. ספר זה מאוד מנוגד לו, הוא רחוק מלהיות רגשני ולא מחפש תובנות עמוקות בנפש האדם. הוא כתוב פשוט והדוק ומשאיר לנו למלא את החסר בעזרת דמיון מודרך.
זהו קובץ של סיפורים קצרים שהמשותף בניהם הוא מספר מועט של דמויות, העיסוק הבלתי פוסק בבדידות, בזקנה, וחוסר הבנה ביחסים שבין בני זוג או בין חברים.
אסקילדסון כתב את הסיפורים כשהיה בן 45, ותמיד עניין אותו מה יהיה איתו כשיהיה בן 82.
הדמויות בסיפורים הם ביישניות ומופנמות כמו הסופר עצמו, חושפות טפח ומכסות טפחיים. הסופר נוטה לא לספר איך אנשים נראים או איך בית או חדר נראים אלא מאפשר לקורא לדמיין כיצד נראות הדמויות, הבתים והחדרים של גיבורי הסיפור.

המחבר טוען שהושפע בעיקר מדוסטוייבסקי והמינגווי ובמיוחד מהסיפורים הקצרים של המינגווי. המחבר נשוי עם שני ילדים והרבה נכדים, אבל אומר שאיננו איש משפחה ורואה אותם רק לעיתים רחוקות. הוא חושב שמשפחה יכולה להיות דבר פוגעני יותר ממיטיב כיוון שהקשרים שם חזקים מידי. הוא בוחר לשמור מרחק ממשפחתו, יש בניהם קשר טוב, אך לא הדוק.
מראיינת ישראלית שאלה אותו מה הוא חושב על רעיון המשפחה? הוא חושב שמפריזים יתר על המידה בערכה של המשפחה כדבר מהנה. הוא אומר שתמיד מציבים את הנורבגים מול לאומים אחרים כעם מסוגר יותר, מבודד יותר. הוא לא מאמין בכך, אבל כנראה שזה הרושם שאנשים מקבלים.
על בדידות- היא דבר טוב למי שמחפש אותה.
על אהבה לאדם אחר- הוא מאמין בה וחושב שתורמת רבות, אך טוען שאסור לפחד מהעצב כשמאבדים מישהו אהוב. החיים ממשיכים.
מומלץ לקריאה, סגנון כתיבה מעניין וייחודי.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על נוף גדול שומם