ביקורת ספרותית על נוף גדול שומם מאת של אסקילדסן
ספר טוב

---

פעם הייתה לי חברה שהיה לה מושג משונה למילה "בול" , היא תמיד אמרה "בידי בידי".
המושג, יש לציין ,הצחיק אותי כל פעם מחדש. "בידי ,בידי, כלומר המידות תפורות במידה המתאימה, לא קטן ולא גדול, פשוט מדויק להפליא .

והנה כאן הסופר הנורווגי מדייק את הסיפורים הקצרים שלו בדיוק של קצב.אין דיבורי סרק. אין תיאור חיצוני של הדמויות, ולא איך החדר נראה. בכך הוא מאלץ את הקורא להמציא ולדמיין הוא לא כובל אותו מחשבתית בשום אופן. אין ולו מילה אחת שלא במקום הנכון. את השקט ,הבדידות, ההתבזות, הלעג ...הוא מפרק לחתיכות בשקט בשקט כמו גנב רק כדי להשאיר עלינו רושם ולספר לנו סיפור שניקח אותו הלאה בדמיון ונחבר את החתיכות לתמונה מלאה. אני רואה בסיפורים הללו אומנות. במיוחד כשלקחתי אותם איתי להמשך היום בניסיון להבין מה לעזאזל קראתי שהפתיע אותי כל כך.

יש בספר 11 סיפורים וכולם אחד אחד יפים, חלקם כל כך עצובים שגרמו לי לחשוב על הלבד של כל אחד מאיתנו, מתי אנחנו בוחרים להתנתק חברתית ומתי אנו זקוקים לקהל, לתחפושות ומסכות . וכמה אנחנו יכולים להיות עצמנו ולבחור להפנות גב לאח ,אחות, אמא...הסיפורים משליכים על עולם שרחוק מלהיות מושלם. מי בכלל חוגג יום הולדת לבד ומפנה גב לאח היחיד שזוכר בכלל שיש לו יום הולדת. באחד הסיפורים הוא צועק לעבר אחיו התאום שהוא בכלל לא אחיו ואז מוציאים את אחיו מהמסעדה. מה קורה כשמבוגר פתאום עושה במכנסים בתוך קהל אדם. איך הוא מתמודד?

היות ובני אדם ,אנחנו ,יצורים חברתיים, והיות שהתא המשפחתי הוא משמעותי עבור רובנו .הופתעתי שאסקילדסן כנראה אינו חושב כך כי הוא בוגד כמעט בכל סיפור בקשר הזה שנקרא משפחה. זהו ספר על היחסים שלנו עם עצמנו ועם הסביבה הקרובה והרחוקה. ספר נפלא על בדידות ואהבה.

"הלילה החלטתי שזה מוכרח להיגמר ביננו. עלוב כל כך שדורכים עליך כל הזמן. זה משהו ביחסים שלנו, משהו שאת צריכה להתמודד אתו, אבל את שותקת, שותה לשוכרה ודורכת. אני לא סמרטוט, ונמאס לי. הרי אין לי שום זכות עלייך- יש לי זכות להפנות עורף למי שמשחק ומשפיל אותי.
הייתי צריך ללכת, אבל הייתי עלוב מכדי לעשות את זה."
*********************************************************************************************
בסוף הספר יש פרק נוסף, ערך מוסף, ואם תרצו בונוס למתמידים ,יש ראיון שערכה שירה חפר עם אסקילדסן . הראיון בלשון המעטה מרתק כולו. היא שואלת שאלות נוקבות ומקבלת תשובות נוקבות עוד יותר.
זה היה ספר מיוחד בגלל חוסר העמדת פנים שבו, וגם בגלל העובדה שהוא פשוט כותב טוב שזו חוויה בפני עצמה.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על נוף גדול שומם