“מה באמת מעיק על אלכס פורטנוי? האם העובדה שכל העולם היהודי יושב על כתפיו? האם העובדה שהוא בסה"כ בן למשפחה יהודית בניוארק, ניו-ג'רזי, ארה"ב? האם היותו שטוף זימה, מכור לפורנוגרפיה לו היה חי בעידננו הממוחשב? כל התשובות כנראה נכונות ולכל אחת משקל משלה לחוד וביחד. תלוי בארוע. אלכס נולד ב-1933 וכשהתחיל לעשות שפשופים היה בן 13, רק שנה לאחר שהנאצים פגעו באבי-אבינו. אלא שהוא רחוק ובטוח בניוארק ושום דבר לא”

“# אני מעריכה מאד את מקיואן. קראתי כמה ספרים שלו, הערכתי את האינטליגנציה הסיפורית שלו – את הדרך החכמה והמנומקת בה הוא מניח את התזה שלו ואת הסיפור, הקושר את התזה, בקשר כפול ומגיש לקורא. הערכה נוספת מגיעה לו, לדעתי, בשל הגיוון הרב בנושאים ובדמויות ואף בסגנון הכתיבה. זה לא אומר שאין לו נפילות. "נחמת זרים" התמוה, "מכונות כמוני" היהיר ובודאי עוד כמה ששכחתי. אבל מה ששלו – שלו. הסיפור הזה מתאר ארבעה א”

“חלקו הראשון של הסיפור מתחיל כשנתן צוקרמן, צעיר בן 23 שלא מזמן פרסם ברבעון ספרותי ארבעה סיפורים קצרים, מקבל מכתב הזמנה אל ביתו של סופר אותו הוא מעריץ בשם ע.א לונוף. כאן אנחנו מתוודעים לאידאל האמן של רות' בדמותו של לונוף, האמן המיוסר, הסובל והמתבודד שלא מצליח להסב לעצמו הנאה בשום פעילות אחרת מלבד הכתיבה וכל דבר אחר פשוט עובר-חולף על פניו בלי לגעת ולהשפיע, "מאי-חיים הוא עושה את האמנות שלו", גם אהבת א”

“איכשהו פיספסתי אותו. זה הספר הראשון של דוקטורוב שאני קוראת, בטח לא האחרון. אתל ויוליוס רוזנברג הוצאו להורג ב-1953 לאחר שהורשעו בריגול לטובת הרוסים וזה הבסיס לסיפור הפיקטיבי של דוקטורוב. פה הם האיזאקסונים ומי שמספר את הסיפור הוא בנם הבוגר, דניאל, שהיה ילד כשההורים שלו הוצאו להורג ובעצם הבחירה הזאת אנחנו מקבלים את הסיפור הזה מכמה נקודות מבט, של דניאל הילד שהמדינה הורגת לו את ההורים, של המבוגר שהו”

“מה באמת מעיק על אלכס פורטנוי? האם העובדה שכל העולם היהודי יושב על כתפיו? האם העובדה שהוא בסה"כ בן למשפחה יהודית בניוארק, ניו-ג'רזי, ארה"ב? האם היותו שטוף זימה, מכור לפורנוגרפיה לו היה חי בעידננו הממוחשב? כל התשובות כנראה נכונות ולכל אחת משקל משלה לחוד וביחד. תלוי בארוע. אלכס נולד ב-1933 וכשהתחיל לעשות שפשופים היה בן 13, רק שנה לאחר שהנאצים פגעו באבי-אבינו. אלא שהוא רחוק ובטוח בניוארק ושום דבר לא”

“# אני מעריכה מאד את מקיואן. קראתי כמה ספרים שלו, הערכתי את האינטליגנציה הסיפורית שלו – את הדרך החכמה והמנומקת בה הוא מניח את התזה שלו ואת הסיפור, הקושר את התזה, בקשר כפול ומגיש לקורא. הערכה נוספת מגיעה לו, לדעתי, בשל הגיוון הרב בנושאים ובדמויות ואף בסגנון הכתיבה. זה לא אומר שאין לו נפילות. "נחמת זרים" התמוה, "מכונות כמוני" היהיר ובודאי עוד כמה ששכחתי. אבל מה ששלו – שלו. הסיפור הזה מתאר ארבעה א”

“חלקו הראשון של הסיפור מתחיל כשנתן צוקרמן, צעיר בן 23 שלא מזמן פרסם ברבעון ספרותי ארבעה סיפורים קצרים, מקבל מכתב הזמנה אל ביתו של סופר אותו הוא מעריץ בשם ע.א לונוף. כאן אנחנו מתוודעים לאידאל האמן של רות' בדמותו של לונוף, האמן המיוסר, הסובל והמתבודד שלא מצליח להסב לעצמו הנאה בשום פעילות אחרת מלבד הכתיבה וכל דבר אחר פשוט עובר-חולף על פניו בלי לגעת ולהשפיע, "מאי-חיים הוא עושה את האמנות שלו", גם אהבת א”

“איכשהו פיספסתי אותו. זה הספר הראשון של דוקטורוב שאני קוראת, בטח לא האחרון. אתל ויוליוס רוזנברג הוצאו להורג ב-1953 לאחר שהורשעו בריגול לטובת הרוסים וזה הבסיס לסיפור הפיקטיבי של דוקטורוב. פה הם האיזאקסונים ומי שמספר את הסיפור הוא בנם הבוגר, דניאל, שהיה ילד כשההורים שלו הוצאו להורג ובעצם הבחירה הזאת אנחנו מקבלים את הסיפור הזה מכמה נקודות מבט, של דניאל הילד שהמדינה הורגת לו את ההורים, של המבוגר שהו”