זהו חלקה השני של האוטוביוגרפיה שכתב אחד מגדולי המוזיקאים של תקופתנו, ארתור רובינשטיין.
בספר זה מתאר ארתור רובינשטיין את השנים הרבות והגדושות בפעילות ובחוויות מאז היותו בן עשרים ותשע באותו קסם אישי, כישרון וחיוניות שאפיינו את ספרו הראשון על שנות נעוריו. בבגרותו הגיע רובינשטיין לשיאים וזכה לתהילה שאין דומה לה, הן כפסנתרן והן כמנצח. וכשהוא נישא על גלי ההצלחה ידע לתת משמעות ותוכן לחייו, כאשר קשריו המשפחתיים והחברתיים זוכים לתשומת־לב שאינה פחותה מהצלחתו המוזיקלית. מן הצירוף הזה מצטיירת בספר תמונת חיים ססגונית וכובשת לב.
המוזיקה אינה יודעת גבולות וכך אף חייו של הפסנתרן הדגול. אנו מלווים אותו במסעותיו ברחבי העולם; עדים לתהפוכות ההיסטוריות של התקופה, כפי שהן משפיעות על חייו; מתפעלים מן הקשרים ההדוקים שלו כיהודי חם עם מדינת ישראל, עם מנהיגיה ועם אנשי הרוח שלה; ושותפים להתרגשויות הגדולות כקטנות המאפיינות חיים מלאים וארוכים של מוזיקאי גדול.