ביקורת ספרותית על סופר הצללים מאת פיליפ רות
ספר מעולה

---

חלקו הראשון של הסיפור מתחיל כשנתן צוקרמן, צעיר בן 23 שלא מזמן פרסם ברבעון ספרותי ארבעה סיפורים קצרים, מקבל מכתב הזמנה אל ביתו של סופר אותו הוא מעריץ בשם ע.א לונוף. כאן אנחנו מתוודעים לאידאל האמן של רות' בדמותו של לונוף, האמן המיוסר, הסובל והמתבודד שלא מצליח להסב לעצמו הנאה בשום פעילות אחרת מלבד הכתיבה וכל דבר אחר פשוט עובר-חולף על פניו בלי לגעת ולהשפיע, "מאי-חיים הוא עושה את האמנות שלו", גם אהבת אשתו לא מצליחה לרומם את רוחו ונישואיו, כמו חייו, במשבר. לונוף עזב את העיר הגדולה לפני שנים רבות ועבר להתגורר באזור שומם ונידח מוקף בהרים מושלגים ונחשולי יערות שם הקדיש את כל זמנו וחייו לכתיבה. לונוף הוא אמן שמאמלל את עצמו לשם האמנות ומתעסק באמנות לשם אמנות כששום דבר אחר לא רלוונטי. כאן אנחנו מכירים גם את איימי, בחורה צעירה ויפה שעברה מאירופה למסצ'וסטס, סטודנטית לכתיבה בכיתתו של לונוף, צוקרמן מתאהב בה.

חלקו השני של הספר מתמקד בנתן ובסיפור קצר שכתב, בסיפורו הוא מתאר אירוע שהתרחש במשפחתו ועל המשבר-קרע שנוצר בינו לבין אביו בעקבות הסיפור שעמד להתפרסם. כאן צוקרמן נקרע בין שני עולמות, האחד של נאמנות למשפחה, לתרבות שלו ולעם היהודי ומנגד עולם הספרות והקול האישי שלו אותו הוא רוצה להשמיע. כמו בספריו הנוספים רות' כותב על חייהם של היהודים באמריקה ומעביר ביקורת על צרות המחשבה שלהם ובנוסף מתאר את היחסים שלהם בינם לבין עצמם ובינם לבין הגויים.

חלקו השלישי של הספר הוא חלק מעניין מאוד והוא ממשיך כמין מציאות אלטרנטיבית בה איימי חושפת בפני לונוף את זהותה האמתית, היא אנה פרנק, היא שרדה את המלחמה, אימצה שם חדש ועברה לאמריקה, מאוחר יותר למדה על יומנה שפורסם על ידי אביה. גם כאן בדומה לחלקו השני ובדומה לצוקרמן, איימי מתלבטת האם עשתה נכון שבחרה בזהות חדשה, שבחרה למות, ובכך הפכה את יומנה ליצירה ספרותית על זמנית בעלת ערך ויכולת לגרום לשינוי בעולם וכל זה בשביל לעשות צדק עם עברה, עם התרבות והעם שלה, עם משפחתה וחברותיה שלא שרדו, האם זה תפקידה? והאם זה בסדר שנטשה את חייה, את מי שהיא, את אביה שעדיין בחיים לשם האמנות? החלק השלישי נע בין מציאות לדמיון ולא ברור לקורא האם המציאות, שמוצגת בספר, נכונה ואיימי היא באמת אנה פרנק או אולי בכלל הכל בדיה אחת גדולה פרי דמיונו של צוקרמן.

אל כתיבתו של רות' התמכרתי כבר בפעם הראשונה כשקראתי את "החיה הגוועת" ואחריו את "כלאדם", האחרון היה "מה מעיק על פורטנוי" שם רות' שופך ללא מעצורים את מונולוג חייו כבן יהודי למשפחה של יהודים באמריקה, ועל כל המשתמע מכך, ובעיקר מחפש תשובות לאיך חייו תפסו תפנית שכזאת ואיך הפך מילד מצטיין לחולה מין אבוד וחסר תקנה. גם ב"סופר הצללים", בדומה לפורטנוי, רות' מעביר ביקורת על חייהם של היהודים באמריקה ועל משפחתו האוהבת והחונקת כשהשוני הגדול הוא היעדר מין ודמותו של האמן. מין לא תופס מקום בספר, כאן רות' בוחר להתעסק בעיקר בחייו של סופר צעיר שמחפש את אידאל האמן האולטימטיבי, הוא מחפש את הדרך להשמיע את הקול שלו ובעיקר מהי אמנות עבורו ומה מטרתה.

כתיבתו של רות' משעשעת, שנונה וסוחפת.
ראשון בטרילוגיית "צוקרמן".

» ביקורות נוספות של Rasta
» ביקורות נוספות על סופר הצללים