“משה רון מעם עובד בחר 20 סיפור מהקלאסיקה האמריקאית ויצר ספר עם "מ" בצדו. מתוך 20 הסיפורים, שליש מהם כלל לא מתרחשים באמריקה בכלל ולא בארצות הברית בפרט. הסיפור הפותח, ריפ ון וינקל , עוסק בכפר של הולנדים בארה"ב,. ריפ הוא בעל משפחה, אדם טוב לב ובטלן גמור, שלילה אחד הוא פוגש הרחק מביתו זרים ולאחר סביאה הוא נרדם בדרכו הביתה, רק כדי לקום 20 שנה מאוחר יותר. עוד סיפור מפורסם עוסק בשטר של מיליון פאונד. שני”

“# הספר הזה בלבל אותי כהוגן. כמעט עד סופו חשבתי שהוא מנסה להגיד לי משהו. לקראת הסוף הבנתי שהוא מדבר בכלל על משהו אחר לגמרי. זה סיפור התבגרות של נער, תלמיד פנימייה יוקרתית בשנות ה – 60 בארצות הברית. הנער אינו ממשפחה בעלת ממון או מעמד גבוה, וער מאד לחוסרים שלו. הוא לומד במקום בזכות מילגה, עובדה שאינו מפרסם. הפנימייה הזו היא העתק של פנימיות דומות עליהן קראנו בספרים (בעיקר ספרים אנגליים). בנים בלב”

“רוברט גריינייר נולד בשנת 1886 ביוטה או בקנדה, הוא לא יודע בדיוק, משום שהתייתם משני הוריו בגיל צעיר, והזיכרון הראשון שלו הוא נסיעה ברכבת הצפונית הגדולה לאיידהו בשנת 1893, שם הוא מאומץ על ידי קרובי משפחתו. הוא מתחתן בגיל 31 ורוכש לו חלקת קרקע באחת מחלקות היער העצומות שליד ערוץ הנחל, ומקווה לחיות שם את חייו עם גלאדיס אשתו ובתו הקטנה, אלא ששריפה גדולה משבשת את תוכניותיו. "חלומות רכבת" היא נובלה אמ”

“לרוב, כשאני עומד לכתוב סקירה על ספר, הסקירה נכתבת בראש כבר עם תחילת קריאת הספר, לפעמים אפילו לפני התחלת הקריאה. תלוי בספר, המחבר, בנושא ובפרסום שהספר גורר אחריו. מתיאס אנאר, מחבר רחוב הגנבים, אינו מישל וולבק. ההשוואה מתבקשת באשר גם אנאר מדבר על פוליטיקה וטרור הנגרר ממנה, מוסלמים ואירופה השוקעת. ההשוואה נגמרת כאן באשר וולבק יודע לגעת במופת ואנאר, למרות שניכר כי אדם משכיל הוא, רחוב הגנבים אינו יציר”