“איש בלי ידיים בא לדלת למכור לי תצלום של הבית שלי.“ מי חוץ מריימונד קארבֶר יכול לפתוח סיפור כך, ובהמשך להראות את החֶסר הכואב עוד יותר שממנו סובל בעל הבית?
גבר מעמיד את תכולת ביתו למכירת־חצר ומבקש מזוג צעיר שמתעניין בקניית מיטה לרקוד לצלילי אחד התקליטים שלו; זוג שכנים מנהל שיחת לילה חרישית, הוא אלמן שיוצא למגר את החשופיות שבגינתו, היא מתקשה להירדם לקול הנחרות של בעלה השיכור. כמה עושר ועומק מצליח קארבר לצקת לאינטראקציות האקראיות והיומיומיות הללו. מי עוד מכיר כמוהו מבפנים ומכל הצדדים את הסבך הבלתי פתיר של בדידות, אהבה, כעס, אלימות וניתוק?
זוהי מהדורה מחודשת של על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה, קובץ הסיפורים השני של קארבר, שנערך על ידי משה רון. הקובץ המקורי ראה אור ב־1981 והפך את קארבר כמעט בן־לילה יעד לחיקוי לסופרים צעירים בכל רחבי ארצות הברית. אלא שהריאליזם הקשוח שלו פשוט רק לכאורה; למעשה מפעמים בו רגישות פיוטית ותחכום של מספֵּר המקשים על החיקוי ומפתיעים בכל פעם מחדש.
קובץ זה מצטרף למהדורה המחודשת של דבר קטן וטוב שאף היא ראתה אור לאחרונה בסדרה לספרות יפה.
“קארבר לא רק מכשף, הוא משכנע.“ טיים
“קארבר עשה מה שרבים מהסופרים המוכשרים מתקשים לעשות: הוא המציא ארץ משלו, שאינה דומה לשום ארץ אחרת, ארץ שהיא של כולנו.“ ניו יורק טיימס בוק ריוויו