ביקורת ספרותית על מוסיקת המקרה - קלאסיקה - מהדורה מחודשת - פורמט מוגדל מאת פול אוסטר

---

הוא "עירבב" אותי בכפית אוסטר, "עבד" עלי יופי. כלומר נתן לי לחשוב על מוסיקה אחרת לגמרי לסיום הספר אך התבדיתי. מכירים את זה שיש עוד כמה דפים ריקים אחרי סיום הספר? ובכן קראתי ובתחושתי הספר בשיאו ועדיין ממשיך ואמור להמשיך כי עד "שהגברת השמנה לא מפסיקה לשיר"
שום מנגינה לא מפסיקה. כך קרה שהגעתי לסוף הספר למילה האחרונה וקאט ! אין יותר עלילה ולא סיפור ואני ממשיכה לדפדף כלא מאמינה .לא, זה לא טעות, זה סוף הספר. ומלא שאלות מתרוצצות לי בראש. למה, איך קרה ולאן ולאיזה מדינה כל הסופים הטובים בורחים? לפחות עם שיר אפשר לנגן אותו שוב. אבל כאן זה באמת נגמר.
נותרתי עם הרגשה כעוסה ,מאוכזבת, כי הרי הספר נגמר מהר מידי למרות שניסיתי ממש לקרוא אותו באיטיות מופלגת זה כמו להגיע למקום המדויק, אם תרצו נקודת ה G .לא רציתי שייגמר כנראה.
כך נראה ספר שהוא מופת ( ותודה ענקית למחשבות שהמליץ), עכשיו שוב הספרים יתגמדו מול הענק אוסטר וספריו המצוינים.

******************************
ועל העלילה המטורפת ויד המקרה שהובילה לדברים הזויים שאי אפשר לספר לכם עליהם
כי אם תדעו לא תרוצו לקרוא. אז אנסה בלי ספוילרים ללכת כמו שאומרים מסביב לבוש.
רק אומר שהכתיבה לעילא וכמו תמיד אוסטר יורד בקיצוניות של שד עד לרגבי העפר, לתחתית של התחתיות בשביל להעביר נקודה.

******

מה היה קורה אם אף אחד לא היה מחכה לנו בשום מקום? היינו מגיעים הביתה "ללבד " שלנו. אוכלים את הלבד ומתבוססים בו כשאנחנו כמהים לשוחח עם משהו, ללטף משהו, לקבל חיבוק או חיוך ענק של בוקר או צהרים, להתחלק בכאב או ביופי. במקרה כזה היינו חייבים לזוז מרצפת אחת ימינה או שמאלה, העיקר לזוז ולהבין איך אנחנו משנים, צומחים, גדלים, משפרים את חיינו כך שנוכל להסתכל לעצמנו בעיניים.

נאש גבר גרוש בשלהי שנות ה 30 קיבל במפתיע סכום גדול של כסף והחליט להמר על החיים.
פיזר שקרים לכל הכיוונים, מכר את הבית ותכולתו וכמובן התאבל לפני שמכר הכל כולל הפסנתר האהוב עליו מכל. לקח מעט תקליטים, ספרים, בגדים ואת עצמו ויצא לדרך. חרש את ארה"ב לאורכה ולרוחבה עובר על מליוני קלסתרונים ברחוב. חי את מרחב השמש והכוכבים בגאווה מסוימת על שהחליט לעשות משהו עם חייו. ובדרכים החיים סיפקו לו הרפתקאות מרובות. אך ההימור הכי גדול שלו קרה כשפגש את פוצי, נער שחי על הקצה. ביחד הם שיקרו ורימו והימרו והסוף הוא לגמרי לא מה שחשבו. כשמהמרים צריכים לקחת בחשבון את כל האפשרויות, גם את האפשרויות שאולי תישאר עם התחתונים ביד.

הספר הוא על תהפוכות הגורל ,הוא גם על חברות בדידות ואחריות כלפי עצמנו. לאחר סיום הספר ומוטיב החומה ששלט בספר ביד רמה לאורך העלילה (לא מספרת, תקראו לבד ) הבנתי מדוע זמזמתי את הפינקפלוייד כל השבוע, כי הרי לא שמעתי את התקליט הזה כבר שנים.

אז מה שברור הוא שהחיים וכל רגע מהחיים הם מתנה .אסור לנו לקחת את המתנה הזו ולהקל בה ראש או לקחת אותה כמובן מאליו כפי שנאש עשה.ממליצה בחום
חג אביב שמח.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על מוסיקת המקרה - קלאסיקה - מהדורה מחודשת - פורמט מוגדל