“לרוב, כשאני עומד לכתוב סקירה על ספר, הסקירה נכתבת בראש כבר עם תחילת קריאת הספר, לפעמים אפילו לפני התחלת הקריאה. תלוי בספר, המחבר, בנושא ובפרסום שהספר גורר אחריו. מתיאס אנאר, מחבר רחוב הגנבים, אינו מישל וולבק. ההשוואה מתבקשת באשר גם אנאר מדבר על פוליטיקה וטרור הנגרר ממנה, מוסלמים ואירופה השוקעת. ההשוואה נגמרת כאן באשר וולבק יודע לגעת במופת ואנאר, למרות שניכר כי אדם משכיל הוא, רחוב הגנבים אינו יצירה גדולה. הזמן הוא דצמבר 2010, החורף בעיצומו, אבל בצפון אפריקה שורר האביב הערבי, כשתוניס בוערת ויחד איתה מרוקו, אלג'יר ומצרים. גם תימן, לוב וסוריה בעניין ועוד כמה מדינות בהם בוערת האש. אבל אנחנו במרוקו, בטנג'יר, לַחְ'דַר הוא בחור כבן עשרים והוא עובד במין מרכז להפצת האסלאם אצל שיח נור א-דין עם חברו מהשכונה בסאם. תפקידו למכור חוברות תעמולה והסברים, תפקיד נוח וקל. הוא אינו דתי במיוחד, אבל לעומת זאת קרא רבות ומתמצא בקוראן כמו גם בספרות בלשית צרפתית בעיקרה. לעיר מגיעות ז'ודית וחברתה מברצלונה ובין לַחְ'דַר וז'ודית מתפתחת חברות. שתי הבנות לומדות ערבית והן מגיעות לספוג אווירה. תוך כדי שהייתן במרקש, מתרחש פיגוע בו הן לא נפגעות, אבל נתקלות במקרה בבסאם חברו של לַחְ'דַר. לַחְ'דַר חושש שבסאם והשיח היו מעורבים בפיגוע. הבנות חוזרות לברצלונה ובדרך לא דרך, מלווה בתלאות רבות, גם לַחְ'דַר מצליח להגיע לברצלונה ולהתקל שוב בבסאם. סיפורו של לַחְ'דַר אולי אינו סיפור המהגר היושב בסירה המקפצת על הגלים בדרכה מלוב לאיטליה. הוא הגיע בצורה מוזרה ולבטח לא חוקית לברצלונה, בכיסו לא מעט כסף, אבל פרט לכך התיישב ברחוב הגנבים בברצלונה, רחוב בו גרים פליטים מוסלמים ברובם ושהמשטרה נוכחת בה בקביעות. העולם הערבי ממשיך לבעור, ברצלונה ממשיכה להיות מהודרת, לַחְ'דַר מקווה לטוב, מספר לנו על שקיעתה של אירופה והסיפור איכשהו לא משכנע, לא מרגש ולמרות שבא מפרי עטו של מחבר שניכר בו שמשכיל הוא, יכולתו לומר משהו משמעותי לא רבה. הספר מעניין בעיקר כשהוא מובא ע"י צעיר לא פנאטי, משכיל במידה, שלמרות ההטפות הרצחניות שעבר, אין בלבו נקמה ורצון לראות דם ולכן הוא מונע שפיכות דמים נוספת ומשלם על כך.”

“רחוב הגנבים הוא לאו דווקא רחוב שיש בו גנבים . הוא רחוב שיש בו סוג מסויים של עליבות החיים. עליבות דביקה מלכלוך של ירידה לתהומות עד לתחתית הביוב. ושם אתה מרגיש מוגן עם כל הזוהמה כי אתה מבין את היותך שקוף. כי במקום הכי נמוך מוסרית אין הרבה מה להפסיד. רכוש אין. הכי הרבה תאבד את החיים כי בכל מקרה הם חולפים על פניך בלי לחלום והנפש כלואה תמידית. ומה אדם רוצה מהחיים. זה מה שהגיבור שלנו בספר רצה: " כל מה שאני רוצה זה להיות חופשי לנסוע, להרוויח כסף, לטייל בשקט עם החברה שלי, להזדיין אם בא לי, להתפלל אם בא לי, לחטוא אם בא לי ולקרוא ספרי בלשים אם מתחשק לי בלי שיהיה למישהו מה להגיד על זה. חוץ מאלוהים עצמו." גרתי ברחוב כזה כמעט שנה בטיול הגדול שלי. אנשים שקופים שהלב נכמר, זונות מגיל 10 מתחת לחלונות, נשים עם פנסים על הפרצוף, סוחרי סמים וסרסורים. אנשים שקופים שאיבדו צלם אנוש. ושם כל לילה בחצות הכומר הטוב יצא עם משאית וחילק להם אוכל. לא משהו שאשכח אי פעם. במיוחד העליבות הזו. ************************************************ לח'דר – במרוקאית זה צבע ירוק וזה שם הגיבור המרוקאי שלנו מטנג'יר. החיים שלו והתנודות המהירות שבה הוא התגלגל מלמטה ללמטה ניגנו לי על הלב. הוא היה לבד בעולם וכל זאת מכיוון ששכב עם בחורה כשהיה צעיר מאוד וגורש מבית אבא ואמא והתגלגל לרחבות כמו קבצן. הרחוב המוסלמי הקשוח והאדיקות של המשפחות ללכת בדרך הישר היו ללא פשרות. ילדים מצאו עצמם בתווך בין הקדמה שהעולם אץ לבין המסורת שישבה להם כבד על הכתפיים. ומה עושה נער שמעד ונזרק לרחובות בדרך כלל? נופל לג'יהד ולדרך השהידים, או נופל לאספסוף פשע. חד'ר היה ילד טוב למרות שמעד פעם אחת ויחידה בגלל יצריו ותשוקתו למרים. הוא ישן ברחוב, עשה דברים שילדים בגילו לא אמורים לחוות . בעטו בו והרביצו לו . אכל מהיד לפח , התרחץ בנהר הקפוא, ישן בחצרות וגנב בגדים. ואז החיים סובבו אותו כך שחברו הטוב באסם השיג לו עבודה ומגורים במכירת ספרי דת. למרות שאהבתו הגדולה הייתה לספרי בלשות, מתח ושירה. הוא שמח על ההזדמנות לעבוד ולהרוויח לחמו בכבוד. אך בכל הזדמנות רץ לחנות ספרים ורכש ספרים יד שנייה. חי בחלום כשספרים היו לו כמצפן של חייו. הוא חי עם קבוצת אנשים באותו מרחב אך עבודתו היחידה הייתה להזמין ספרים, לסדר אותם ולמכור אותם בדוכן בחוץ. יום אחד חברו והקבוצה ביקשו שיצטרף אליהם באחד הערבים. הוא לא הבין לאן נכנס אבל אז שמו לו נבוט ביד ונכנסו לחנות הספרים שאהב וביקשו שיכסח במכות את המוכר. ואז ראה את הטירוף שהיה לחברו הכי טוב בעיניים. האלימות הגדולה בלי למצמץ והבין מה הדרך שחברו הכי טוב בחר בה. הסיפור ממשיך בנשימה אחת ומספר תלאותיו האינסופיות עד שהגיע לברצלונה לרחוב הגנבים. שם הסיפור שלו נגמר כשמבינים שלהיות גיבור ולעשות את המעשה הנכון בחיים לא תמיד משתלם אבל לפחות הלב יודע שזהו המעשה הנכון לעשות. הרבה התרחש בעולם והעלילה לא חוסכת בתיאור של רוח הזמן. התקופה היא תקופה של האביב הערבי, מתאבדים מתפוצצים היו בתוניס , בקזבלנקה בטנג'יר, סוריה בערה, אמריקאים תפסו את בן לאדן, ברצלונה התמלאה בהפגנות נגד הממשל. ערבים ברחו ממקום למקום או נלחמו לצד איזה צד שהחיים בחרו להם. המסר של הסופר הנפלא מתיאס לטעמי הוא מציף לנו את התווית שאנו מדביקים ומייחסים לכלל ערבים כערבים בעולם. מתאר את הגיבור כנער שאם הייתה לו הזדמנות שווה בחיים היה מתפתח ולומד באוניברסיטה ורוכש עבודה טובה. והנסיבות לא תמיד מאפשרות. התוויות שאנו מדביקים לעולם הערבי כמובן בגלל האלימות הרבה דרך קבע, בגלל הרוע שבלקיחת חיי אדם בשם הקוראן. המטרה שהפלגים האלימים שמו כיעד להרוס את העולם המערבי ולכונן משטר חליפות כמו שהיה פעם לפני שהיו גבולות כפי שאנו מכירים אותם . היות ומתיאס מזרחן בין היתר הוא לפי דעתי גם כן חוטא כשמכנה בספר את הערבים "ערבושים". מתאר את נראותם , מלבושם, דיבורם כאספסוף חלול. ולפעמים הרגיש כמו מלך. "עם שקיעת השמש הייתי חוזר הביתה: היה לי טקס חדש: הייתי קונה לי בסופר בקבוק של יין אדום קטלני, זיתים וקופסת טונה: הייתי מתיישב על המרפסת הזעירה שלי בקומה הרביעית, פותח את הבקבוק, את הקופסא, את אריזת הזיתים, הייתי לוקח ספר ומחכה בנחת לרדת החשיכה, הרגשתי כמו מלך העולם. " זה ספר שקראתי באהבה גדולה והחיבור היה מידית .בספר אין צדק או הוגנות למי שמחפש. אך יש עלילה נפלאה ורגישות גדולה.”

“לשם שינוי, מציג העמוד של הכריכה האחורית בצורה יפה ומדויקת את תמצית העלילה. לחד'ר, בחור מרוקאי מטנג'יר, נזרק לרחוב כי פגע בכבוד המשפחה, ויחד עם בסאם הוא עובר הרפתקאות של נווד מורעב. בסאם הוא תמונת המראה הנגטיבית של החברה המוסלמית ושל לחד'ר. בעוד לחד'ר מחפש את ההומניות בתרבות הערבית, הולך בסאם בכיוון הפנטיות וההקצנה. כל זה על ציר המאפיין צעירים במגרב האפריקאי,שכולל נשים מהמערב, ומצוקה שמובילה להגירה. הפעם מדובר בברצלונה. עלילה זאת מתבססת על אדנים של כשרון כתיבה יוצאי דופן של מתיאס אנאר. כל מקום אליו מגיע לחד'ר מואר ומתואר בצורה נפלאה, חדה וברורה על רחובותיה וסמטאותיה של טנג'יר ועד ברצלונה היפה על רחובותיה, חוף הים, התערובת של התיירים ובמיוחד התיירות, המוסלמים ה"מתאזרחים" בה, וההפגנות האלימות למען צדק כזה או אחר. ההתבוננות של גיבורנו מובילה לתובנות מעניינות. למשל, עוד בטנג'יר מחפש לחד'ר את ברצלונה :" בסוף נחתי על דפים שמוקדשים לברצלונה, סיירתי ברחבי העיר, מהנמל עד הגבעות... התבוננתי בחזיתות הבתים של גאודי. גיליתי פתאום מגדל מודרני ומוזר ממש באמצע העיר, אבר מין ענקי בשלל צבעים,...שאלתי את עצמי אם אין זו הלצה גסה של איזה האקר מטורף או איזה פנטזיה שלוחת רסן של במאי פורנו, איך יכלו לבנות את המגדל הזה באמצע עיר כך כך יפה..". ומפגש התרבויות מתואר בביקור של באסם בברצלונה, כשהם נתקלים בציור אומנותי בעל משמעות המכיל גם עירום חלקי, "בסאם עמד קרוב מאוד לתמונה, התבונן בכל אחת מהדמויות ואחר כך נענע את ראשו כלא מאמין.. הוא נסוג כמה צעדים לאחור .. הסתובב לעברי בתימהון ושאל בשאט נפש, מה זה צריך להיות? פרסומת? צחקתי ואמרתי לו, אני לא חושב, זאת יצירת אומנות..בסאם לא צחק הוא נראה נפחד ואמר לי, לחד'ר, אם תישאר כאן אתה תגמור ככה כמוהם..". ויש לזה המשך מעניין שראוי לקריאה. הסצנות הללו מהן בנויה אווירת הסיפור ותיאור המקומות, קשרה אותי בעבותות של סקרנות ועוררה את הדמיון למקומות אנשים ומצבים. שווה קריאה.”

“הספר איננו יצירת מופת והכתיבה נוחה ומאוד קריאה ללא תחכום. למרות שאיננו מקורץ מחומרים של יצירת מופת זהו ספר נוגע ללב ומספר היטב את אורח החיים והבעיות של תושבי צפון אפריקה הערביים ואת חייהם של מהגרים רבים מארצות אלה לאירופה. הסיפור מעניין והמסרים הפוליטיים והחברתיים מועברים בצורה ברורה וחדה. זהו סיפורו של לאחדר ערבי מרוקאי שנולד וגדל בטנג'יר בתקופת מהפכת אביב העמים. הוא נולד וגדל בבית חם ואוהב ועם חברים רבים, בניהם בסאם. בנערותו הוא ובת דודתו מרים מתפתים ליחסים אסורים ונתפסים במעשיהם על ידי המשפחה. המשפחה מגיבה בגינוי וסילוק של שניהם מהמשפחה. לאחדר נאלץ להתקיים בדוחק ולדאוג לעצמו ומרים נשלחת לכפר רחוק להתבודד ושם גם מוצאת את מותה. המחבר בוחר להעביר את לאחדר שרשרת ארועים שיגרמו לו להגר לספרד השכנה למען עתיד טוב יותר. עוד במרוקו הוא מתאהב בצעירה ספרדיה מברצלונה הנענית לחיזוריו ושניהם ימשיכו במערכת יחסים פתלתלה בספרד. החבר בסאם מגלם בסיפור את המוסלמי הקיצוני שעובר תהליך מנער חברותי ואהוב לקיצוני דתי בעל שאיפות זדוניות והרסניות. קריאה קולחת, מהנה ומשכילה.”

“לרוב, כשאני עומד לכתוב סקירה על ספר, הסקירה נכתבת בראש כבר עם תחילת קריאת הספר, לפעמים אפילו לפני התחלת הקריאה. תלוי בספר, המחבר, בנושא ובפרסום שהספר גורר אחריו. מתיאס אנאר, מחבר רחוב הגנבים, אינו מישל וולבק. ההשוואה מתבקשת באשר גם אנאר מדבר על פוליטיקה וטרור הנגרר ממנה, מוסלמים ואירופה השוקעת. ההשוואה נגמרת כאן באשר וולבק יודע לגעת במופת ואנאר, למרות שניכר כי אדם משכיל הוא, רחוב הגנבים אינו יצירה גדולה. הזמן הוא דצמבר 2010, החורף בעיצומו, אבל בצפון אפריקה שורר האביב הערבי, כשתוניס בוערת ויחד איתה מרוקו, אלג'יר ומצרים. גם תימן, לוב וסוריה בעניין ועוד כמה מדינות בהם בוערת האש. אבל אנחנו במרוקו, בטנג'יר, לַחְ'דַר הוא בחור כבן עשרים והוא עובד במין מרכז להפצת האסלאם אצל שיח נור א-דין עם חברו מהשכונה בסאם. תפקידו למכור חוברות תעמולה והסברים, תפקיד נוח וקל. הוא אינו דתי במיוחד, אבל לעומת זאת קרא רבות ומתמצא בקוראן כמו גם בספרות בלשית צרפתית בעיקרה. לעיר מגיעות ז'ודית וחברתה מברצלונה ובין לַחְ'דַר וז'ודית מתפתחת חברות. שתי הבנות לומדות ערבית והן מגיעות לספוג אווירה. תוך כדי שהייתן במרקש, מתרחש פיגוע בו הן לא נפגעות, אבל נתקלות במקרה בבסאם חברו של לַחְ'דַר. לַחְ'דַר חושש שבסאם והשיח היו מעורבים בפיגוע. הבנות חוזרות לברצלונה ובדרך לא דרך, מלווה בתלאות רבות, גם לַחְ'דַר מצליח להגיע לברצלונה ולהתקל שוב בבסאם. סיפורו של לַחְ'דַר אולי אינו סיפור המהגר היושב בסירה המקפצת על הגלים בדרכה מלוב לאיטליה. הוא הגיע בצורה מוזרה ולבטח לא חוקית לברצלונה, בכיסו לא מעט כסף, אבל פרט לכך התיישב ברחוב הגנבים בברצלונה, רחוב בו גרים פליטים מוסלמים ברובם ושהמשטרה נוכחת בה בקביעות. העולם הערבי ממשיך לבעור, ברצלונה ממשיכה להיות מהודרת, לַחְ'דַר מקווה לטוב, מספר לנו על שקיעתה של אירופה והסיפור איכשהו לא משכנע, לא מרגש ולמרות שבא מפרי עטו של מחבר שניכר בו שמשכיל הוא, יכולתו לומר משהו משמעותי לא רבה. הספר מעניין בעיקר כשהוא מובא ע"י צעיר לא פנאטי, משכיל במידה, שלמרות ההטפות הרצחניות שעבר, אין בלבו נקמה ורצון לראות דם ולכן הוא מונע שפיכות דמים נוספת ומשלם על כך.”

“רחוב הגנבים הוא לאו דווקא רחוב שיש בו גנבים . הוא רחוב שיש בו סוג מסויים של עליבות החיים. עליבות דביקה מלכלוך של ירידה לתהומות עד לתחתית הביוב. ושם אתה מרגיש מוגן עם כל הזוהמה כי אתה מבין את היותך שקוף. כי במקום הכי נמוך מוסרית אין הרבה מה להפסיד. רכוש אין. הכי הרבה תאבד את החיים כי בכל מקרה הם חולפים על פניך בלי לחלום והנפש כלואה תמידית. ומה אדם רוצה מהחיים. זה מה שהגיבור שלנו בספר רצה: " כל מה שאני רוצה זה להיות חופשי לנסוע, להרוויח כסף, לטייל בשקט עם החברה שלי, להזדיין אם בא לי, להתפלל אם בא לי, לחטוא אם בא לי ולקרוא ספרי בלשים אם מתחשק לי בלי שיהיה למישהו מה להגיד על זה. חוץ מאלוהים עצמו." גרתי ברחוב כזה כמעט שנה בטיול הגדול שלי. אנשים שקופים שהלב נכמר, זונות מגיל 10 מתחת לחלונות, נשים עם פנסים על הפרצוף, סוחרי סמים וסרסורים. אנשים שקופים שאיבדו צלם אנוש. ושם כל לילה בחצות הכומר הטוב יצא עם משאית וחילק להם אוכל. לא משהו שאשכח אי פעם. במיוחד העליבות הזו. ************************************************ לח'דר – במרוקאית זה צבע ירוק וזה שם הגיבור המרוקאי שלנו מטנג'יר. החיים שלו והתנודות המהירות שבה הוא התגלגל מלמטה ללמטה ניגנו לי על הלב. הוא היה לבד בעולם וכל זאת מכיוון ששכב עם בחורה כשהיה צעיר מאוד וגורש מבית אבא ואמא והתגלגל לרחבות כמו קבצן. הרחוב המוסלמי הקשוח והאדיקות של המשפחות ללכת בדרך הישר היו ללא פשרות. ילדים מצאו עצמם בתווך בין הקדמה שהעולם אץ לבין המסורת שישבה להם כבד על הכתפיים. ומה עושה נער שמעד ונזרק לרחובות בדרך כלל? נופל לג'יהד ולדרך השהידים, או נופל לאספסוף פשע. חד'ר היה ילד טוב למרות שמעד פעם אחת ויחידה בגלל יצריו ותשוקתו למרים. הוא ישן ברחוב, עשה דברים שילדים בגילו לא אמורים לחוות . בעטו בו והרביצו לו . אכל מהיד לפח , התרחץ בנהר הקפוא, ישן בחצרות וגנב בגדים. ואז החיים סובבו אותו כך שחברו הטוב באסם השיג לו עבודה ומגורים במכירת ספרי דת. למרות שאהבתו הגדולה הייתה לספרי בלשות, מתח ושירה. הוא שמח על ההזדמנות לעבוד ולהרוויח לחמו בכבוד. אך בכל הזדמנות רץ לחנות ספרים ורכש ספרים יד שנייה. חי בחלום כשספרים היו לו כמצפן של חייו. הוא חי עם קבוצת אנשים באותו מרחב אך עבודתו היחידה הייתה להזמין ספרים, לסדר אותם ולמכור אותם בדוכן בחוץ. יום אחד חברו והקבוצה ביקשו שיצטרף אליהם באחד הערבים. הוא לא הבין לאן נכנס אבל אז שמו לו נבוט ביד ונכנסו לחנות הספרים שאהב וביקשו שיכסח במכות את המוכר. ואז ראה את הטירוף שהיה לחברו הכי טוב בעיניים. האלימות הגדולה בלי למצמץ והבין מה הדרך שחברו הכי טוב בחר בה. הסיפור ממשיך בנשימה אחת ומספר תלאותיו האינסופיות עד שהגיע לברצלונה לרחוב הגנבים. שם הסיפור שלו נגמר כשמבינים שלהיות גיבור ולעשות את המעשה הנכון בחיים לא תמיד משתלם אבל לפחות הלב יודע שזהו המעשה הנכון לעשות. הרבה התרחש בעולם והעלילה לא חוסכת בתיאור של רוח הזמן. התקופה היא תקופה של האביב הערבי, מתאבדים מתפוצצים היו בתוניס , בקזבלנקה בטנג'יר, סוריה בערה, אמריקאים תפסו את בן לאדן, ברצלונה התמלאה בהפגנות נגד הממשל. ערבים ברחו ממקום למקום או נלחמו לצד איזה צד שהחיים בחרו להם. המסר של הסופר הנפלא מתיאס לטעמי הוא מציף לנו את התווית שאנו מדביקים ומייחסים לכלל ערבים כערבים בעולם. מתאר את הגיבור כנער שאם הייתה לו הזדמנות שווה בחיים היה מתפתח ולומד באוניברסיטה ורוכש עבודה טובה. והנסיבות לא תמיד מאפשרות. התוויות שאנו מדביקים לעולם הערבי כמובן בגלל האלימות הרבה דרך קבע, בגלל הרוע שבלקיחת חיי אדם בשם הקוראן. המטרה שהפלגים האלימים שמו כיעד להרוס את העולם המערבי ולכונן משטר חליפות כמו שהיה פעם לפני שהיו גבולות כפי שאנו מכירים אותם . היות ומתיאס מזרחן בין היתר הוא לפי דעתי גם כן חוטא כשמכנה בספר את הערבים "ערבושים". מתאר את נראותם , מלבושם, דיבורם כאספסוף חלול. ולפעמים הרגיש כמו מלך. "עם שקיעת השמש הייתי חוזר הביתה: היה לי טקס חדש: הייתי קונה לי בסופר בקבוק של יין אדום קטלני, זיתים וקופסת טונה: הייתי מתיישב על המרפסת הזעירה שלי בקומה הרביעית, פותח את הבקבוק, את הקופסא, את אריזת הזיתים, הייתי לוקח ספר ומחכה בנחת לרדת החשיכה, הרגשתי כמו מלך העולם. " זה ספר שקראתי באהבה גדולה והחיבור היה מידית .בספר אין צדק או הוגנות למי שמחפש. אך יש עלילה נפלאה ורגישות גדולה.”

“לשם שינוי, מציג העמוד של הכריכה האחורית בצורה יפה ומדויקת את תמצית העלילה. לחד'ר, בחור מרוקאי מטנג'יר, נזרק לרחוב כי פגע בכבוד המשפחה, ויחד עם בסאם הוא עובר הרפתקאות של נווד מורעב. בסאם הוא תמונת המראה הנגטיבית של החברה המוסלמית ושל לחד'ר. בעוד לחד'ר מחפש את ההומניות בתרבות הערבית, הולך בסאם בכיוון הפנטיות וההקצנה. כל זה על ציר המאפיין צעירים במגרב האפריקאי,שכולל נשים מהמערב, ומצוקה שמובילה להגירה. הפעם מדובר בברצלונה. עלילה זאת מתבססת על אדנים של כשרון כתיבה יוצאי דופן של מתיאס אנאר. כל מקום אליו מגיע לחד'ר מואר ומתואר בצורה נפלאה, חדה וברורה על רחובותיה וסמטאותיה של טנג'יר ועד ברצלונה היפה על רחובותיה, חוף הים, התערובת של התיירים ובמיוחד התיירות, המוסלמים ה"מתאזרחים" בה, וההפגנות האלימות למען צדק כזה או אחר. ההתבוננות של גיבורנו מובילה לתובנות מעניינות. למשל, עוד בטנג'יר מחפש לחד'ר את ברצלונה :" בסוף נחתי על דפים שמוקדשים לברצלונה, סיירתי ברחבי העיר, מהנמל עד הגבעות... התבוננתי בחזיתות הבתים של גאודי. גיליתי פתאום מגדל מודרני ומוזר ממש באמצע העיר, אבר מין ענקי בשלל צבעים,...שאלתי את עצמי אם אין זו הלצה גסה של איזה האקר מטורף או איזה פנטזיה שלוחת רסן של במאי פורנו, איך יכלו לבנות את המגדל הזה באמצע עיר כך כך יפה..". ומפגש התרבויות מתואר בביקור של באסם בברצלונה, כשהם נתקלים בציור אומנותי בעל משמעות המכיל גם עירום חלקי, "בסאם עמד קרוב מאוד לתמונה, התבונן בכל אחת מהדמויות ואחר כך נענע את ראשו כלא מאמין.. הוא נסוג כמה צעדים לאחור .. הסתובב לעברי בתימהון ושאל בשאט נפש, מה זה צריך להיות? פרסומת? צחקתי ואמרתי לו, אני לא חושב, זאת יצירת אומנות..בסאם לא צחק הוא נראה נפחד ואמר לי, לחד'ר, אם תישאר כאן אתה תגמור ככה כמוהם..". ויש לזה המשך מעניין שראוי לקריאה. הסצנות הללו מהן בנויה אווירת הסיפור ותיאור המקומות, קשרה אותי בעבותות של סקרנות ועוררה את הדמיון למקומות אנשים ומצבים. שווה קריאה.”

“הספר איננו יצירת מופת והכתיבה נוחה ומאוד קריאה ללא תחכום. למרות שאיננו מקורץ מחומרים של יצירת מופת זהו ספר נוגע ללב ומספר היטב את אורח החיים והבעיות של תושבי צפון אפריקה הערביים ואת חייהם של מהגרים רבים מארצות אלה לאירופה. הסיפור מעניין והמסרים הפוליטיים והחברתיים מועברים בצורה ברורה וחדה. זהו סיפורו של לאחדר ערבי מרוקאי שנולד וגדל בטנג'יר בתקופת מהפכת אביב העמים. הוא נולד וגדל בבית חם ואוהב ועם חברים רבים, בניהם בסאם. בנערותו הוא ובת דודתו מרים מתפתים ליחסים אסורים ונתפסים במעשיהם על ידי המשפחה. המשפחה מגיבה בגינוי וסילוק של שניהם מהמשפחה. לאחדר נאלץ להתקיים בדוחק ולדאוג לעצמו ומרים נשלחת לכפר רחוק להתבודד ושם גם מוצאת את מותה. המחבר בוחר להעביר את לאחדר שרשרת ארועים שיגרמו לו להגר לספרד השכנה למען עתיד טוב יותר. עוד במרוקו הוא מתאהב בצעירה ספרדיה מברצלונה הנענית לחיזוריו ושניהם ימשיכו במערכת יחסים פתלתלה בספרד. החבר בסאם מגלם בסיפור את המוסלמי הקיצוני שעובר תהליך מנער חברותי ואהוב לקיצוני דתי בעל שאיפות זדוניות והרסניות. קריאה קולחת, מהנה ומשכילה.”