ביקורת ספרותית על החתול מאת ז'ורז' סימנון
ספר מעולה

---

במרכז רומן זה שתי דמויות: אמיל ומרגריט הנשואים זה לזו.
הנישואין שלהם הם כישלון ומערכת היחסים ביניהם גרועה מאוד. למעשה הם מתעבים אחד את השני, עוקבים אחד אחרי השנייה וחייהם מלאים באומללות. אני לא יודע אם זה תמיד היה ככה. הם נישאו זה לזה לאחר שהתאלמנו מבני זוגם הראשונים.
הם לא מדברים זה עם זו, הם מתקשרים ביניהם בפתקים וברור לגמרי שיש משהו רעוע מאוד ביחסים שלהם. ספר זה מעניין מאוד הוא מציג את יחסי הכוחות בין גברים לנשים ובין עשירים לעניים.
בין אמיל ומרגריט יש הבדלים רבים. הם באים מרקעים שונים וממעמד שונה.
הכתיבה של סימנון חדה ונוקבת וצוללת עמוק לנפש האדם.
סימנון כתב ספר זה בשבועיים, והכתיבה היא בעלת עומק נפשי ורגשי ושתי הדמויות עוברות במהלך הספר שינויים וטלטלות. גם דמויות מעטות נוספות שיש בספר הן אומללות ויש בקריאה אווירה קודרת.
לאמיל שום דבר לא הולך. גם כאשר הוא עושה שינוי ועובד לגור עם אישה אחרת מהר מאוד הוא מוצא את עצמו אומלל. אומללות היא המצב הקבוע שלו ושל מרגריט ושניהם לדעתי סובלים ממחלת נפש קשה.
הספר יצא בצרפת ב 1967. בישראל ממש בימים אלה בהוצאת בבל.
תרגם מצרפתית: משה רון.
ספר מעולה מומלץ מאוד פרוזה עמוקה וצלולה המעלה שאלות לגבי הטבע האנושי.

» ביקורות נוספות של rea
» ביקורות נוספות על החתול