“אם תכנסו לחדר מיון של כל אחד מבתי החולים ותמצאו בו מעט מבקרים באותו הרגע, אל תתפתו להגיד לאחיות שם :"ממש רגוע פה היום" או משהו בסגנון. יש חוק לא כתוב, הקובע שיש דברים שלא אומרים. גם אם הן לא ייראו מוטרדות , בטח לא ישמחו על ההערה הזאת בליבן. יש מין אמונה טפלה שאם אומרים דבר כזה, עשויים להיפתח שערי הגיהינום. עד כדי כך האמונה הזו חוצה יבשות ותרבויות, שהגיע לאוזניי כי בבריטניה אף נעשה מחקר על כך. כצפוי, המחקר מצא כי אין שום השפעה של אמירות מסוג זה על המשך התנהלות המשמרת, אך כאן עולה השאלה: האם הכנסת מחקר אקדמי לתחום מיסטי ולא רציונלי זה אוקסימורון שמן הסתם לא יצליח לשנות דבר וכצפוי היקום יסתיר מאיתנו את סודותיו . אנחנו נקבל את התמונה שהיא תוצאה של ה-INPUT הלוגי והשכלתני שהכנסנו ולא נוכל לחדור לאותו עולם מקביל ש(אולי) קיים מעבר לו.

פול אוסטר מדמה את חיינו למשחק פוקר, בו אנחנו מקבלים קלפים מהיקום ואיזה יד תצא לנו, זה לגמרי עניין של מזל, שגם הוא אחד הקלפים בעצם. וכמו קלפנים, אנחנו מאמצים לעצמנו אמונות ומסורות, שאנו מייחסים להן יכולות להיטיב עם מצבנו או להרע אותו. ומה משמעות הבחירות שלנו? גם הן לגמרי תוצאה של מקרה, של הלך רוח רגעי או נסיבות שנקבעות באופן שאין לנו שום שליטה עליו.

האמירה הזו מטלטלת כשם שהיא בנאלית ומובנת מאליה לכאורה. וכמו יצורים לכודים בערפילי הקיום, אנו מנסים להפעיל שליטה על המתרחש באמצעות טקסים או אותות.

הרומן מספר על ג'ים נאש, כבאי באמצע שנות השלושים, שחייו עוברים טלטלה. אשתו עוזבת אותו, הוא מעביר את בתו הפעוטה לגור אצל אחותו "באופן זמני" . במקביל נופלת עליו ירושה מכובדת מאביו שלא ידע על קיומו ונאש מתחיל לחיות כמו שתמיד חלם. הוא קונה רכב חדיש ונוסע לאורכה ורוחבה של אמריקה. אין מטרה של ממש בנסיעה הזו, רק תחושה של חופש מניעה אותו. אולם ככל שעובר הזמן, כך גם סכום הכסף שבידיו מתמעט לו. מין מצב אבסורדי, המטריד את נאש, שהחופש, המצוי בידיו בעצם מקרב את קיצו של החופש הזה עצמו. ואז מזמן לו הגורל פגישה עם ג'ק פוצי, נער מחוצף והרפתקן, שמתרברב בכישוריו המופלאים במשחק הפוקר.

כפי שניתן לתאר, הפגישה הזו משנה את חייו וכצפוי משחק פוקר עומד במרכז ההתרחשויות, על כל האמונות הטפלות, המסורות, האשליות הקשורות בו.

הגורל מייעד לנאש ופוצי מסע משותף בנבכי הקיום, אך כאמור כל החלטה ופעולה בו, מושפעת מנסיבות אקראיות ומקריות, שרק מרחק כחוט השערה מפריד בין נתיב של ייסורים לגאולה.

הספר נקרא בקלות ובתענוג גדול. סגנון הכתיבה ישיר ולא יומרני, מכובד, בלי התחכמויות. התרגום בעיניי טוב מאוד. עם זאת, לא הכל מושלם: אוסטר משאיר הרבה קצוות פתוחים, העלילה סוג של נתקעת ויש אכזבה קלה בסוף – הוא כאילו מתעתע בקורא שמצפה לאיזו התפתחות אחרת מעבר לאופק...

בסיכום אני יכול לומר שמדובר ברעיון מבריק, ספר מרתק שכתוב היטב ומאוד מומלץ . ארבעה וחצי כוכבים, שעוגלו לחמישה.”

“הוא "עירבב" אותי בכפית אוסטר, "עבד" עלי יופי. כלומר נתן לי לחשוב על מוסיקה אחרת לגמרי לסיום הספר אך התבדיתי. מכירים את זה שיש עוד כמה דפים ריקים אחרי סיום הספר? ובכן קראתי ובתחושתי הספר בשיאו ועדיין ממשיך ואמור להמשיך כי עד "שהגברת השמנה לא מפסיקה לשיר"
שום מנגינה לא מפסיקה. כך קרה שהגעתי לסוף הספר למילה האחרונה וקאט ! אין יותר עלילה ולא סיפור ואני ממשיכה לדפדף כלא מאמינה .לא, זה לא טעות, זה סוף הספר. ומלא שאלות מתרוצצות לי בראש. למה, איך קרה ולאן ולאיזה מדינה כל הסופים הטובים בורחים? לפחות עם שיר אפשר לנגן אותו שוב. אבל כאן זה באמת נגמר.
נותרתי עם הרגשה כעוסה ,מאוכזבת, כי הרי הספר נגמר מהר מידי למרות שניסיתי ממש לקרוא אותו באיטיות מופלגת זה כמו להגיע למקום המדויק, אם תרצו נקודת ה G .לא רציתי שייגמר כנראה.
כך נראה ספר שהוא מופת ( ותודה ענקית למחשבות שהמליץ), עכשיו שוב הספרים יתגמדו מול הענק אוסטר וספריו המצוינים.

******************************
ועל העלילה המטורפת ויד המקרה שהובילה לדברים הזויים שאי אפשר לספר לכם עליהם
כי אם תדעו לא תרוצו לקרוא. אז אנסה בלי ספוילרים ללכת כמו שאומרים מסביב לבוש.
רק אומר שהכתיבה לעילא וכמו תמיד אוסטר יורד בקיצוניות של שד עד לרגבי העפר, לתחתית של התחתיות בשביל להעביר נקודה.

******

מה היה קורה אם אף אחד לא היה מחכה לנו בשום מקום? היינו מגיעים הביתה "ללבד " שלנו. אוכלים את הלבד ומתבוססים בו כשאנחנו כמהים לשוחח עם משהו, ללטף משהו, לקבל חיבוק או חיוך ענק של בוקר או צהרים, להתחלק בכאב או ביופי. במקרה כזה היינו חייבים לזוז מרצפת אחת ימינה או שמאלה, העיקר לזוז ולהבין איך אנחנו משנים, צומחים, גדלים, משפרים את חיינו כך שנוכל להסתכל לעצמנו בעיניים.

נאש גבר גרוש בשלהי שנות ה 30 קיבל במפתיע סכום גדול של כסף והחליט להמר על החיים.
פיזר שקרים לכל הכיוונים, מכר את הבית ותכולתו וכמובן התאבל לפני שמכר הכל כולל הפסנתר האהוב עליו מכל. לקח מעט תקליטים, ספרים, בגדים ואת עצמו ויצא לדרך. חרש את ארה"ב לאורכה ולרוחבה עובר על מליוני קלסתרונים ברחוב. חי את מרחב השמש והכוכבים בגאווה מסוימת על שהחליט לעשות משהו עם חייו. ובדרכים החיים סיפקו לו הרפתקאות מרובות. אך ההימור הכי גדול שלו קרה כשפגש את פוצי, נער שחי על הקצה. ביחד הם שיקרו ורימו והימרו והסוף הוא לגמרי לא מה שחשבו. כשמהמרים צריכים לקחת בחשבון את כל האפשרויות, גם את האפשרויות שאולי תישאר עם התחתונים ביד.

הספר הוא על תהפוכות הגורל ,הוא גם על חברות בדידות ואחריות כלפי עצמנו. לאחר סיום הספר ומוטיב החומה ששלט בספר ביד רמה לאורך העלילה (לא מספרת, תקראו לבד ) הבנתי מדוע זמזמתי את הפינקפלוייד כל השבוע, כי הרי לא שמעתי את התקליט הזה כבר שנים.

אז מה שברור הוא שהחיים וכל רגע מהחיים הם מתנה .אסור לנו לקחת את המתנה הזו ולהקל בה ראש או לקחת אותה כמובן מאליו כפי שנאש עשה.ממליצה בחום
חג אביב שמח.”

“מוסיקה עבורי תמיד הייתה ה-דרך לעבור, או אולי בעצם לברוח אל מציאות אחרת, נפרדת, "עולם אחר", עולם רגוע ושלו יותר. להתנתק מהמציאות הסואנת והאנשים שסובבים אותי. מוסיקה לאדם שאוהב ומעריך את הלבד שלו היא תענוג צרוף. קשה לי לתאר איך היו נראים חיי לולא מוסיקה. יש לה כח לחדור עמוק ולהרטיט את נבכי נשמתי ולגעת במקומות הנכונים בזמן הנכון, להציף ברגשות, לקחת אותי למסע אחורה בזמן מלווה בנוסטלגיה רגעית.

גיבור הספר, ג'ים נאש, יורש מאביו סכום כסף גדול ולאחר שאשתו נטשה אותו ובתו עברה לגור עם אחותו מחליט לעזוב את עבודתו ככבאי ולצאת ולנדוד, הוא והרכב, בכבישים והמרחבים הבלתי נגמרים של ארה"ב. לשבת ברכב מאחורי ההגה, לסחוט את דוושת הגז ולהאיץ, החלונות פתוחים ומהצד נדמה והנוף נמרח ונשכח מאחור, הרוח בשערו, הדם זורם במהרה והאדרנלין גבוה במיוחד. כל זמן שישב מאחורי ההגה הרגיש בחיים. הוא נהנה מחיי הבטלה, מהחופש. מדובר בהנאה צרופה עבורו אך מעל הכל הנסיעה ברכב משמשת עבורו כמפלט, בריחה אל מקום אחר, מקום בו הוא מוגן מהמחשבות ותהיות על עברו, על אשתו ובתו ועל אביו שכמעט ולא הכיר. מפלט מהבדידות.

באחת מנסיעותיו הבחין בבחור המתהלך בשולי הדרך. כחוש ופצוע, בגדיו קרועים והוא מדמם. נאש עצר את מכוניתו וקרא לו להיכנס. שמו של הבחור ג'ק פוזי. לאור המצב מתפתחת בין השניים מערכת יחסים שמאוד מזכירה מערכת יחסים בין אב ובנו. נאש דאג לילד ולאחר שטיפל בו שיתף הילד את נאש בפיסת מידע שתשנה את עולמו לגמרי, תגרוף יחד איתה עתיד לא צפוי שסופו כואב ומר. שם מתחילה עלילה שתפתיע גם קוראים מנוסים שחשבו שכבר קראו הכל, פוקר והימורים, זנות, אלכוהול, אלימות, רכבים ונהיגה מופרזת. את הסוף היה קל לצפות, ראיתי את זה מגיע ובכל זאת העלילה מעניינת וסוחפת, מרגשת, מבלבלת, מצחיקה וכואבת. כל כך הרבה קורה בספר אחד, ספר קצר שמשאיר כל כך הרבה שאלות ותהיות.

הייתי כותב יותר אבל אני חושב שאין צורך להוסיף מעבר והדבר היחיד שנותר לכם לעשות זה לרוץ ולקרוא את הספר הזה. הנאה מובטחת.
קריאה מהנה.”