“הספר מוגדר כספר מתח (והוא ממש לא) וכספר מתח הוא הראשון שזכה בפרס הגונקור הצרפתי היוקרתי, מה שלא ממש אומר כלום, לגבי, על הספר. אז לא מתח וכן פרס, מה בסוף? שלומי טוב, נחמד ששאלתם. אה, אתם מתכוונים לספר? ממש לא משהו. לספר ניחוח של מכובדות והוא מתקשה לספק את הסחורה. כל הזמן כאילו לואי דה פינס, הבדחן הבלתי נלאה, כאילו מציץ מאחורי הכריכה וזה לא ממש מוסיף. מוריד, אפילו. המלחמה העולמית הגדולה פוגשת אותנ”

“יבול ספריית רחוב זה משהו מעניין. סוג של גלישה רנדומלית מספר לספר לפי מה שנמצא במקרה או שאחרים בחרו בשבילך. אני כמובן לא לוקחת סתם ככה, אז זה לא לגמרי רנדומלי, אבל נוח לי לחשוב שכן. למשל אני נוטה יותר לקחת ספרים של סופרים שהם במידה כזו או אחרת ידועים במידה. או מוכרים או מפורסמים, ומשום מה לא רכשתי מספריהם וגם בספרייה הממוסדת אני לא נוטה לגשת אליהם. למשל הספר הזה, שהוא דק מאוד, הכריכה לא לגמרי ושכת”

“# המלחמה הגדולה הסתיימה ברעשי בלגן שלוקח המון זמן לסדר. מיליוני הרוגים – חיילים ואזרחים – וכפול מכך פצועים שאת חלקם לא ניתן לשקם. מדע הרפואה לא הצליח להדביק את קצב הטלת המומים שיצרה המלחמה. שני חיילים מאותה יחידה שגורלם נקשר זה בזה, ממשיכים בחייהם העקומים, למרות פציעה נוראה של האחד ופוסט-טראומה קשה של האחר. הם מנסים איכשהו לשרוד ובגלל הפציעה, החלש והפאסיבי מהשניים, הוא שמחוייב לפעול ולעשות. אדם פ”

“אקדים ואומר כי זה הספר הראשון שאני קורא מאת פייר למטר ומדובר בספר נהדר. בשלהי מלחמת העולם הראשונה, יושבים חיילים צרפתים וגרמנים בשוחות המצחינות. הכל יודעים כבר כי שביתת הנשק מתקרבת ומשני הצדדים קיימת הסכמה שקטה כי לא פותחים באש אחד על השני, כולם רוצים לחזור הביתה בחיים וחבל לאבד אותם דווקא עכשיו. מפקד צרפתי ד'אולנה - פראדל מזהה את העמדה הגרמנית כטרף קל והזדמנות לזכות בקידום אחרון ותהילה לפני ס”

“הספר מוגדר כספר מתח (והוא ממש לא) וכספר מתח הוא הראשון שזכה בפרס הגונקור הצרפתי היוקרתי, מה שלא ממש אומר כלום, לגבי, על הספר. אז לא מתח וכן פרס, מה בסוף? שלומי טוב, נחמד ששאלתם. אה, אתם מתכוונים לספר? ממש לא משהו. לספר ניחוח של מכובדות והוא מתקשה לספק את הסחורה. כל הזמן כאילו לואי דה פינס, הבדחן הבלתי נלאה, כאילו מציץ מאחורי הכריכה וזה לא ממש מוסיף. מוריד, אפילו. המלחמה העולמית הגדולה פוגשת אותנ”

“יבול ספריית רחוב זה משהו מעניין. סוג של גלישה רנדומלית מספר לספר לפי מה שנמצא במקרה או שאחרים בחרו בשבילך. אני כמובן לא לוקחת סתם ככה, אז זה לא לגמרי רנדומלי, אבל נוח לי לחשוב שכן. למשל אני נוטה יותר לקחת ספרים של סופרים שהם במידה כזו או אחרת ידועים במידה. או מוכרים או מפורסמים, ומשום מה לא רכשתי מספריהם וגם בספרייה הממוסדת אני לא נוטה לגשת אליהם. למשל הספר הזה, שהוא דק מאוד, הכריכה לא לגמרי ושכת”

“# המלחמה הגדולה הסתיימה ברעשי בלגן שלוקח המון זמן לסדר. מיליוני הרוגים – חיילים ואזרחים – וכפול מכך פצועים שאת חלקם לא ניתן לשקם. מדע הרפואה לא הצליח להדביק את קצב הטלת המומים שיצרה המלחמה. שני חיילים מאותה יחידה שגורלם נקשר זה בזה, ממשיכים בחייהם העקומים, למרות פציעה נוראה של האחד ופוסט-טראומה קשה של האחר. הם מנסים איכשהו לשרוד ובגלל הפציעה, החלש והפאסיבי מהשניים, הוא שמחוייב לפעול ולעשות. אדם פ”

“אקדים ואומר כי זה הספר הראשון שאני קורא מאת פייר למטר ומדובר בספר נהדר. בשלהי מלחמת העולם הראשונה, יושבים חיילים צרפתים וגרמנים בשוחות המצחינות. הכל יודעים כבר כי שביתת הנשק מתקרבת ומשני הצדדים קיימת הסכמה שקטה כי לא פותחים באש אחד על השני, כולם רוצים לחזור הביתה בחיים וחבל לאבד אותם דווקא עכשיו. מפקד צרפתי ד'אולנה - פראדל מזהה את העמדה הגרמנית כטרף קל והזדמנות לזכות בקידום אחרון ותהילה לפני ס”