בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 בדצמבר, 2017
ע"י מורי
ע"י מורי
הרגע הזה שבו אתה מרגיש שהספר הוא...
בעיני, לרומֵן גארי/אמיל אז'אר 4 ספרים ראויים בלבד: כל החיים לפניו, חרדתו של המלך סולומון, עפיפונים והבטחה עם שחר. חשבתי שחיבוק-גדול, שנכתב תחת הפסבדונים אמיל אז'אר, יהיה ברמה של כל החיים לפניו. התבדיתי. הרביעיה לא השתנתה ואין מה לחפש עוד.
חיבוק-גדול הוא הספר האוילי בה"א הידיעה של 2017.
ההתחלה דווקא חביבה. מסיה קוזן חוזר מטיול במרוקו ואתו נחש פיתון באורך שני מטר ועשרים. הפיתון אינו ארסי, אוהב לכרוך עצמו סביב חפצים ואנשים, מכאן שמו חיבוק-גדול, וצרכי האכילה שלו מינימליים, אבל לא נוחים למין האנושי. פיתון בולע, לא לועס, עכברים, שרקנים, שפנים קטנים. וכאן מתחילה ההסתבכות. אמנם קוזן שמח בחברתו המחבקת של הפיתון, הוא הרי בודד, אבל העוזרת מבועתת ולהביא הביתה בחורות זה להסתכן בצעקות רמות ובריחה תוך מחשבות לא נעימות על בעל הנחש.
פריז היא כרך גדול. לא בדיוק הולם חיות שמקומן בטבע. קוזן מתקשה לספק לחיית המחמד שלו מזון. את מי הולכים לשאול? את היודע כל – הכומר. הכומר, שכבר שמע וראה הכל, מציע כמובן עכברים ושרקנים ומכאן כמובן החלה הבעיה. כשהוא הולך וקונה עכבר לבן כמזון, גם בעכבר הוא מתאהב ומתקשה לספק אותו כמאכל לפיתון המחמד, החבקן שלו.
אלא שעד מהרה הכיוון החל להיות הזוי וסיפור שעד היום שרד באפלה, יצא לאור והוכיח שהוא בין ספריו המטופשים הרבים של גארי/אז'אר.
לא יודע מה השיקול להוציא ספר שיצא ב-1974, עידן תמים יותר ומוכן יותר לקבל ניסויים ספרותיים בבני אדם. לחזור ולהוציא, בלי לקרוא ובלי חוש ביקורת מינימלי, זו התעללות בנפשות ספרותיות רכות ועדינות.
קפקא היה בטח שמח להוסיף את שמו כממליץ להזיה הזו. לא בטוח שגארי עומד ברמה של קפקא. ספר שהתחיל חביב, עם כמה תובנות משעשעות, שקע עד מהרה לסיפור חסר פשר ומיותר לגמרי.
הזהרו לנפשותיכם.
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דובון
(לפני 7 שנים ו-4 חודשים)
הספר לא אווילי, אם כי מוזר. הסיפור מהפך את הנורמות המקובלות עלינו, מחשבות הופכות להיות מציאות עבור המספר, והוא מנהל את חייו בהתאם לתגובות שהוא מקבל למעשה מעצמו. עם זאת, איננו מנסה לקשר בין המציאות למחשבות שבדמיון הקודח שלו, דמיון שמפליג מעבר לכל היגיון, עד שהוא הופך לאי-היגיון. בסופו של דבר, זהו ספר על בדידות איומה, כשהמספר מתחפר בתוכה ומניף החוצה כל מיני דגלים, מעין קריאה אישית להצלה, בזמן שהוא עצמו לא מאפשר לעצמו להיגאל ממצבו. הנחש-הפיתון משמש מטפורה לסוג של קשר בלתי אפשרי בחוץ, אפשרי רק בנפשו של אדם עם עצמו. ועדיין לא הגעתי לסוף הספר...
|
|
|
רץ
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
מציע להחליף לחיבוק הדוב, בהחלט חיבוק גדוללל, זה שנראה תמים ולבסוף הורס.
|
|
|
חני
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אופפפ בדיוק קניתי...
ארוץ להחליף.
|
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
מקסים.
|
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
כמו אפרתי. תודה
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
תודה, אפרתי.
|
|
|
אפרתי
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
את הספר לא קראתי, אבל הביקורת מעולה, כרגיל.
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
