ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 6 ביוני, 2016
ע"י בת-יה
ע"י בת-יה
לפעמים אני מקנאה בשקרנים ורמאים, באלה שלא מנידים עפעף בזמן שהם מדברים. נדמה לי שהם מצליחים לחיות את החיים בקלילות ובלי מחוייבות, כמו חיים של פרפר. אני ההיפך מזה. תמיד אומרת את האמת שלי, גם אם היא לא נעימה. וברור שבגלל זה ברחו ממני הרבה ידידים אבל עובדה היא שנשארו לצדי מעטים אבל איכותיים. ואני שמחה על כך, כי כבר מזמן הבנתי שגם לדוברי השקר יש רגע של התפכחות. זה יכול להיות רגע שבו החבר/ה עוזב/ת או רגע של מוות של אחד מבני המשפחה או אפילו התקלות ברמאי יותר גדול מהם, ואז ה"נפילה" שלהם יכולה להיות קשה מאוד.
וזו בעצם מהות הספר הזה שמספר על נוכל ושקרן, שכל הזמן נאלץ לברוח ולהתחבא, וככה יוצא שהוא מטייל קצת בעולם, בלי שממש יראה משהו, אבל הפגישות עם האנשים השונים משנות את דעתו, וככה גם את חייו.
הספר גם מתאר עם קצת הומור את עניין מסעותיהם של הפליטים מהארצות השונות. מסעות שלרוב לא נגמרים כי באירופה המערבית, שלא כמו בארץ, מייד מעלים את הפליט למטוס בדרך חזרה אל הארץ ממנה הגיע. והפליט שוב מנסה להיכנס לארץ בה הוא חושק. וחוזר חלילה. ובקיצור, נדמה שהמסע לארץ המובטחת אף פעם לא נגמר.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בת-יה
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
מחשבות, תודה. אבל למה לגמגם? ב"אוכלים אותה" אתה צודק.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
מחשבות,
במיוחד בשבילך:
"האדם הוא נוכל - ונוכל הוא מי שאומר זאת" / דוסטוייבסקי |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
השקרנים אף פעם לא נחשפים. דוברי האמת מגמגמים ואוכלים אותה. זו דרכו של
עולם.
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
