ביקורת ספרותית על לקסיקון מאת מקס ברי
ספר בסדר

---

כשהבת שלי היתה בבית הספר התיכון הכיתה שלה קיבלה משימות שונות ליום השואה. הבת שלי בחרה להרצות בפני כיתה נמוכה יותר על ועידת ואנזה (ועידה נאצית שדנה בפתרון הסופי של היהודים). כשהיא סיפרה לי על זה היא גם ציינה שהיא בטוחה שברגע שתתחיל לדבר אף אחד לא יקשיב לה. חשבתי רגע ואז נזכרתי בהשתלמות שהייתי בה, שם סיפר לנו המרצה על מחקר שנעשה בבתי ספר בנושא של תגובת ההמונים. סיפרתי לה על המחקר והצעתי לה להיכנס לכיתה ובלי להציג את עצמה להודיע לתלמידי הכיתה שיש להם שיעור חופשי, לבטח שליש מהם יקפצו ישר לדלת, בעיקר 'המופרעים' וכך היא תוכל להתחיל בנושא באופן קצת יותר מעניין, רק לפני שהיא מתחילה שתיידע את המחנכת על ה'תרגיל', ותבקש ממנה לעמוד קרוב לדלת ולא לתת לתלמידים לצאת מהכיתה. הוספתי גם שאני מקווה שזה יצליח כי לי אין ניסיון באירועים מסוג זה. למחרת, כשחזרה הביתה, התפרצה הבת שלי בצחוק. 'הצליח לך', ציינתי, והיא סיפרה שכמעט חצי כיתה היתה בדרך אל הדלת, ואחר כך, כשהתיישבו הם לא ממש ידעו לענות על למה הם עושים משהו שמישהי שהם לא מכירים הורתה להם. ובקיצור, מילים יכולות להשפיע על כל אחד, לא צריך בשביל זה לימודים מיוחדים, ובהתניה מסויימת הן גם יכולות להרוג. לפקודה: 'אש!' נענים חיילים רבים, גם כשהם לא בטוחים במטרת הירי.
הספר הזה מתמקד במרדפים של יריות והרג רב בגלל מילה שנגנבה. מילה שיכולה להרוג המונים. ומי יכול לה למילה? רק אדם אחד שלא מושפע מהמילים, כי המוח שלו חושב אחרת.
וכאן, בעניין המילה שנגנבה איבדתי את רוב העניין בספר, כי איכשהו במקום מילה מדוברת המילה נכתבה על אבן, אבן שכל מי שהסתכל עליה - מת. מזכיר לכם משהו? לי בכל אופן זה מיד הזכיר את ארון הברית של אלוהים שהרג בפלישתים וגם ביהודים שלא התייחסו אליו יפה, ובספר הסופר לוקח את זה עוד כמה צעדים קדימה ואבן המילה ממשיכה לכיוון דומה של מה שקרה בהירושימה עם הסוף של איי ביקיני, והנה יש לנו עכשיו גם באוסטרליה את 'אזור 51'.
קראתי את הביקורת על הספר שכתבו חברים באתר. אני לא כל כך התלהבתי, ואפילו שקלתי לתת לו שני כוכבים, אבל בגלל הרעיון הראשוני החלטתי לתת לו שלושה. חבל לי שהרעיון הזה התפספס קצת לסופר בהמשך הדרך.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על לקסיקון