“הסופרת ניטה פרוס כותבת ספר ביכורים מקסים, משעשע, מענג, נוגע ללב ומבטיח (לפחות לגבי) שמו "החדרנית". אני יודעת שיש כאלה שהתפעלו פחות ויש כאלה שתהו על הדיסוננס בין המודעות העצמית של מולי גריי, החדרנית, ובין היותה על הרצף (לא ממש אוטיסטית, בקצה הימני של הסקאלה). החדרנית היה מלא בדמויות קסומות וטובות לב (ברור, לא הקורבן והפושע הערמומי) שעובדים במלון ועוזרים למולי גריי להוכיח את חפותה. יש בספר ה”

“החיים יכולים להתהפך אצל כל אדם ברגע. וזה לא משנה מי אתה או מה אתה. מהפך טוב - תמיד נעים, עם מהפך רע צריך לדעת להתמודד. וכאן מתחילה הבעיה, כי לא לכולם יש כלים להתמודד עם מה שקורה. בטח למי שמאותגר חברתית. מולי גרי היא בחורה חכמה, אבל היא לא מבינה הבעות פנים של אנשים, ומסתמכת על מה שסבתא שלה הסבירה לה. זה מקשה עליה להבין כוונות של אנשים וגם מבודד אותה חברתית. החריצות שלה בעבודה כחדרנית מחפה על כיש”

“כתבתי פעם על תסכ"ת שזה ראשי תיבות שאני המצאתי בעצמי והפירוש שלהן זה תסמונת הסופר הכותב על תסמונת. אני מתארת לעצמי שזה מתחיל ככה: יושב לו סופר באירוע חברתי כלשהו, מצומצם או גדול, מנהל שיחה קטנה, הלא היא סמול טוק עם אנשים סביבו תוך שהוא מוטרד קשות מהספר הבא שהוא צריך לכתוב. כבר יש לו עלילה, אבל היא די סתמית, וחסר איזה תבלין מפולפל כדי שיהיה משהו שמקדם אותה מצד אחד ומייצר עניין לקורא מצד שני ואם יש ג”

“משהו בספר הזה תפס אותי, למרות העובדה שהוא לא הכי ייחודי ומקורי בעולם. הביקורת עלולה להכיל ספוילרים, אומרת מראש. אז הספר מתחלק באופן טבעי לשתי קטגוריות, אחת היא העלילה עצמה, והשנייה היא הדמות של מולי, המספרת. העלילה עצמה די רגילה, ומעט צפויה. במלון שבו מולי עובדת נרצח אדם, ובתור קורא יש כמה חשודים, אבל אין שום דבר יוצא מגדר הרגיל. אישית, לא היה לי מתח גדול לגלות מי הרוצח, בייחוד שהאדם שנרצח הוא”

“הסופרת ניטה פרוס כותבת ספר ביכורים מקסים, משעשע, מענג, נוגע ללב ומבטיח (לפחות לגבי) שמו "החדרנית". אני יודעת שיש כאלה שהתפעלו פחות ויש כאלה שתהו על הדיסוננס בין המודעות העצמית של מולי גריי, החדרנית, ובין היותה על הרצף (לא ממש אוטיסטית, בקצה הימני של הסקאלה). החדרנית היה מלא בדמויות קסומות וטובות לב (ברור, לא הקורבן והפושע הערמומי) שעובדים במלון ועוזרים למולי גריי להוכיח את חפותה. יש בספר ה”

“החיים יכולים להתהפך אצל כל אדם ברגע. וזה לא משנה מי אתה או מה אתה. מהפך טוב - תמיד נעים, עם מהפך רע צריך לדעת להתמודד. וכאן מתחילה הבעיה, כי לא לכולם יש כלים להתמודד עם מה שקורה. בטח למי שמאותגר חברתית. מולי גרי היא בחורה חכמה, אבל היא לא מבינה הבעות פנים של אנשים, ומסתמכת על מה שסבתא שלה הסבירה לה. זה מקשה עליה להבין כוונות של אנשים וגם מבודד אותה חברתית. החריצות שלה בעבודה כחדרנית מחפה על כיש”

“כתבתי פעם על תסכ"ת שזה ראשי תיבות שאני המצאתי בעצמי והפירוש שלהן זה תסמונת הסופר הכותב על תסמונת. אני מתארת לעצמי שזה מתחיל ככה: יושב לו סופר באירוע חברתי כלשהו, מצומצם או גדול, מנהל שיחה קטנה, הלא היא סמול טוק עם אנשים סביבו תוך שהוא מוטרד קשות מהספר הבא שהוא צריך לכתוב. כבר יש לו עלילה, אבל היא די סתמית, וחסר איזה תבלין מפולפל כדי שיהיה משהו שמקדם אותה מצד אחד ומייצר עניין לקורא מצד שני ואם יש ג”

“משהו בספר הזה תפס אותי, למרות העובדה שהוא לא הכי ייחודי ומקורי בעולם. הביקורת עלולה להכיל ספוילרים, אומרת מראש. אז הספר מתחלק באופן טבעי לשתי קטגוריות, אחת היא העלילה עצמה, והשנייה היא הדמות של מולי, המספרת. העלילה עצמה די רגילה, ומעט צפויה. במלון שבו מולי עובדת נרצח אדם, ובתור קורא יש כמה חשודים, אבל אין שום דבר יוצא מגדר הרגיל. אישית, לא היה לי מתח גדול לגלות מי הרוצח, בייחוד שהאדם שנרצח הוא”